כולם שונאים צבועים (וחבל)

לצבועים יש מוניטין ממש רע, וקשה להצביע מאיפה התחיל הקמפיין האגרסיבי נגדם. כולנו זוכרים את הצבועים בסרט מלך האריות – חיות מרושעות מחד ומטופשות מאידך, שמסייעות לסקאר, האריה הרשע, בניסיון להדיח את המלך מופאסה. אבל האמת שהתפיסה של צבועים כחיה רעה מתחילה מאות שנים לפני מלך האריות. 

במסורת הטנזנית קיימת אמונה לפיה מכשפות נוהגות לרכב על צבועים (נשמע פחות יעיל ממטאטא מעופף, אבל מי אנחנו שנתווכח). באזורים מסוימים בטנזניה מאמינים כי ילד שיוולד בלילה, בזמן שהצבועים מייללים, יגדל להיות גנב. איך זה אשמת הצבועים? לא ברור. 

גם המסורת הערבית לא ריחמה על הצבועים. זכריה אל-קזוויני תיאר בכתביו מהמאה ה-13 שבט של קניבלים שהיו חצי אדם-חצי צבוע. טקסט ערבי מהמאה ה-15 מתאר את הצבועים כיצורים דמויי ערפד שתוקפים אנשים בשעות הלילה ושותים את דמם.

*כנראה שהנטייה לתאר צבועים כחיות אכזריות ומפחידות נובעת משני מקורות: נטייתם לאכול שאריות פגרים (אף הם גם צדים בעצמם), והקולות דמויי הצחוק שהם משמיעים. כך נוצר להם מוניטין של חיה אכזרית שאוכלת גופות – ועוד צוחקת על זה.*

צבועים - הסיפור האמיתי

אבל בואו נעזוב רגע את הפולקלור והמיתולוגיה ונחזור למציאות. בפועל, למרות תיעוד של תקיפות ספורות לאורך ההיסטוריה, הצבוע המפוספס הוא יצור ביישן שמפחד מבני אדם. 

אבנר רינות מהחברה להגנת הטבע מספר:

*"הצבועים הם יונקים מופלאים וחמודים. הם הורים מסורים ביותר, והגורים נשארים עם האם יותר משנה לאחר לידתם, ורק אז מתרחקים אט אט מ'הבית'.*

״בשנים האחרונות יצא לי לעקוב מקרוב אחר משפחה של צבועים הכוללת זכר, מספר נקבות ומספר גורים בגילאים שונים. ביליתי עימם שעות רבות, ואף שאני מכיר צבועים שנים רבות, המעקב אחר הקבוצה הזו לימד אותי הרבה וגרם לי להתאהב מחדש בחיה המדהימה הזו. 

״הצבועים כל כך מסורים, אינטילגנטים ורגישים שאני נדהם בכל פעם מחדש כמה אי-צדק יש בדעות הקדומות כלפיהם. 

״בקיצור, בפעם הבאה שאתם שומעים מישהו אומר על צבוע 'מגעיל, מפחיד או מסוכן', חשוב להעמיד אותו על טעותו. אנו ברי מזל לחלוק את הארץ עם החיות המדהימות האלו ורק צריכים להכיר אותם טוב יותר".