המשרד להגנת הסביבה והמכון לחקר ימים ואגמים פרסמו החודש את דו"ח הניטור הלאומי השנתי של פסולת ימית, והתוצאות מותירות אותנו ברגשות מעורבים.

מצד אחד, נצפית ירידה מתמשכת בכמות השקיות ובאריזות בקרקעית הים. על פי הדו"ח, ייתכן שמגמה זו קשורה לפעילות המשרד להגנת הסביבה ביבשה, דוגמת חוק השקיות, מיסוי על פלסטיק חד-פעמי וניקוי החופים כחלק מתוכנית חוף נקי.

מצד שני, עדיין יותר מ-90% מהפסולת הימית בישראל מורכבת מפלסטיק. הפריטים הנפוצים בחופים הם חלקי פלסטיק וקלקר הקטנים מ-50 ס"מ, שקיות וחלקי שקיות (בעיקר חלקי שקיות), חוטים, עטיפות מזון מפלסטיק וכוסות ומכסים מפלסטיק. בעומק 1,200 מטר, פלסטיק מהווה 70% מהפסולת.

מפת האיומים

לצערנו, זיהום הפלסטיק רחוק מלהיות האיום היחיד על הים. באילת, בים סוף, קיים האיום המתמיד של צינור הנפט של קצא"א. בחופים ברחבי הארץ, דיג מכמורת וצורות נוספות של דיג פוגעות ביכולת הדגים להתרבות, וגם ים המלח נמצא בסכנה מבלי שמדינת ישראל גיבשה אסטרטגיה לגבי עתידו.

אז מה אנחנו עושים כדי לשמור על הים והחופים? עוד מידע – כאן.