תיאור המסלול
אחרי שנים של בקשות ממטיילים והכנות בשטח – שביל ישראל סוף סוף מתחיל מהאזור הצפוני והגבוה ביותר בישראל: הר החרמון.
מתחילים את ההליכה מהחניון של קופות החרמון, בנקודה שבה מתחיל גם שביל הגולן החופף לשביל ישראל בקטע קצר.
השער התחתון לחרמון נפתח בשעה 8:00 ונסגר בשעה 16:00 בכל יום בשנה, בהתאם לתנאי מזג האוויר. ניתן לישון בנקודת ההתחלה בקופות החרמון בתיאום עם הצבא בטלפון: 04-6977293.
מחניון החרמון יורדים לכיוון הערוץ של נחל גובתה.
זוהי הזדמנות לסייר בהר הגבוה בישראל (2,224 מטרים בנקודה הגבוהה ביותר בצד הישראלי), שהודות למאפיינים הטופוגרפיים הייחודיים שלו – מארח מגוון עשיר של חיות בר וצמחים שכמותם אין במקומות אחרים בארץ. החרמון מורכב מפסגות רבות, והוא למעשה רכס ארוך המצוי כיום בתחומי שלוש מדינות: ישראל, סוריה ולבנון. כמויות השלג והגשם הגדולות שיורדות בחרמון מעצבות את פני ההר: המשקעים ממיסים סלעי גיר קדומים מתקופת היורה, ויוצרות תופעות קרסטיות מרהיבות כמו מערות נטיפים, דולינות ועוד (על המאבק של החברה להגנת הטבע לשמירה על הטבע הייחודי בסביבת החרמון, תוכלו לקרוא כאן).
הולכים בערוץ נחל גובתה, במקביל לכביש 98. נחל גובתה נמצא בתפר בין שתיים משלוש השלוחות של החרמון שיורדות אל עמק החולה: בין שלוחת שריון מצפון לבין שלוחת כתף חרמון.
אחרי כחצי קילומטר של הליכה, השביל חוצה את הכביש וממשיך לאורך נחל גובתה. לאחר כ-2 ק״מ, שביל ישראל מתפצל משביל הגולן, הממשיך מזרחה אל מג'דל שמס, ויורד מערבה לכיוון הישוב נווה אטי"ב.
בדרך אפשר לצפות בהשתנות הצמחייה בהתאם לגובה – תופעה שבישראל מתגלה רק בחרמון. התנאים על ההר הגבוה מהווים אתגר ממשי לצומח ולחי בגלל קרינה חזקה, רוחות, היעדר לחות והשלג שנערם על פני הקרקע לפרקי זמן ארוכים. לכן, ככל שנרד בגובה ישתנו גם תנאי הסביבה, וכך גם אופי הצומח. כך למשל, בפסגות הגבוהות, ועד לגובה של כ-1,900 מטר, נמצאת צמחייה המכונה "כרקוצית", כלומר נמוכה, משתרעת וקוצנית. באזורים הנמוכים יותר, עד לגובה של כ-1,200 מטר, נמצא "יער ספר הררי" הכולל יער דליל. ולבסוף צמחיית ה"חורש הים תיכוני" המוכרת משאר אזורי הארץ.
אחרי הפיצול משביל הגולן, ממשיכים בהליכה של כ-1.5 ק״מ אל מול הנוף המרהיב של החולה, ומגיעים היישר אל שער הכניסה של היישוב נווה אטי״ב, שתושביו מתפרנסים מהתיירות בהר לאורך השנה ואף מפעילים את אתר הסקי בחרמון. חוצים את כביש 989 ממש בסמוך לשער של נווה אטי״ב.
שימו לב: בעת חציית הכביש נדרשת תשומת לב וזהירות בגלל תנועת מכוניות ערה מהחרמון וממג'דל שאמס.
לאחר חציית הכביש, השביל עובר דרך מעבר במעקה הבטיחות, וממשיך לרדת בערוצו העליון של נחל חזורי. תחילת הירידה לאורך הגדר של נווה אטי״ב – מחוץ ליישוב, בצידה המזרחי של הגדר.
לאחר שהשביל נפרד מהגדר של נווה אטי״ב, עוברים דרך קבוצת עצי זית ותיקים ומרשימים, שרידי המטעים של הכפר הסורי ג'ובתא א-זית, שעל חורבותיו הוקם נווה אטי"ב לאחר מלחמת ששת הימים. שמו של הכפר מלמד על הזיתים והשמן שייצרו תושביו. ואילו נווה אטי"ב הוא ראשי תיבות של שמם של ארבעה לוחמי סיירת אגוז שנפלו בצפון רמת הגולן לאחר מלחמת ששת הימים,
לאחר כ-1.5 ק״מ של הליכה, מגיעים סמוך למטעי היישוב. שימו לב: אם כל מטייל או מטיילת יקטפו רק פרי אחד, ובמסלול יעברו אלפי מטיילים בשנה – הפגיעה בפרנסת החקלאים תהיה רבה. אנא התאפקו והימנעו מקטיפת פירות.
השביל ממשיך אל מחוץ לשטח החקלאי, ויפגיש אותנו שוב עם כביש 989. שם נחצה את הכביש בזהירות, ליד תחנת האוטובוס, אל עבר אנדרטת חללי סיירת אגוז ואתר נבי חזורי.
"נבי" בעברית הוא "נביא", כלומר הנביא חזורי – קדוש דרוזי שסביב דמותו התפתחו אגדות רבות. האתר כולל מבנה קבר בעל כיפה לבנה וחורשת אלונים עתיקה שהתקדשה ובה ניתן לעצור למנוחה.
השביל מקיף את האתר מצפון, יחד עם שביל בסימון אדום. זוהי הזדמנות לספר שבכל חפיפה בין שביל ישראל לשבילים מסומנים אחרים – נראה בשטח את הסימון ״הרגיל״ לצד הסימון של שביל ישראל בצבעי לבן, כחול וכתום.
לאחר הליכה של כקילומטר, מגיעים אל שער הכניסה של הגן הלאומי מבצר נמרוד (קלעת נמרוד). השביל מקיף את הגן הלאומי מדרום, אך מומלץ לבקר בו (בתשלום). בגן תמצאו מבצר מרשים, שהוקם במאה ה-13 על ידי שליטים איובים בנקודה אסטרטגית במורדות החרמון החולשת על עמק החולה. מי שהביאה את המצודה לגודלה הנוכחי הייתה האימפריה הממלוכית, ובראשה המצביא בייברס, שהסמל המייצג אותו, אריה הרודף אחרי עכבר, נמצא מסותת על אחת מאבני המצודה ומוצג במקום.
לאחר שמקיפים את המבצר מדרום, יורדים בשלוחה, ובדרך אפשר לזהות את השינויים בצמחייה שמרחשים עם הירידה מהגובה הרב של החרמון לסביבה האופיינית יותר לשאר האזורים בצפון הארץ.
מגיעים לאזור שמעל מעיינות הבניאס. כאן השביל ממשיך דרומה בסמוך לגדר השמורה, שהכניסה אליה בתשלום. בשמורה חיים מינים נדירים כמו לוטרות וסלמנדרות, ויש בה גם שרידים ארכיאולוגים של עיר ששגשגה כאן בזכות המעיינות, בין השאר, והגיעה לשיאה בתקופה הרומית. השם "בניאס" הוא למעשה "פניאס" – ומתייחס לפולחן קדום לאל היווני פאן, אל העדרים שנראה כחצי אדם וחצי תיש.
אם התחלת המקטע צפינו במסלע של החרמון ובתופעות הקרסטיות שלו, הרי שמקור המים הנובעים במעיינות הבניאס הוא במשקעים היורדים בפסגות ההחרמון ומחלחלים למרגלותיו.
המקטע מסתיים ליד כנסייה מארונית נטושה שנבנתה בסמוך למעיינות הבניאס בתקופה הסורית. בנקודה זו יש אפשרות חנייה ללא צורך להיכנס בתשלום לשמורה של מעיינות הבניאס.
נקודות עניין לאורך המסלול: תצפיות נוף, נבי חזורי, אתר סיירת אגוז, גן לאומי מבצר נמרוד, שמורת מעיינות הבניאס.
נקודות מילוי והצטיידות במים: היישוב נווה אטי"ב, נבי חזורי, קופות גן לאומי מבצר נמרוד, קופות שמורת מעיינות הבניאס.
נקודות לינה אפשריות בדרך: חורשת נבי חזורי.
📌 לרכישת אוגדן המפות של שביל ישראל באיכות הדפסה מעולה ובאריזה נוחה וקלילה
מפת המקטע להורדה (לא מתאימה להדפסה)
מידע על מלאכי השביל
🏡 המלצת לינה באזור בית ספר שדה חרמון, בית ספר שדה גולן
✏️ כתבה: ליאור שמש, כתבת טיולים ושביל ישראל, החברה להגנת הטבע.
