תיאור המסלול
המקטע מתחיל מהחניה של שמורת מעיינות הבניאס. השביל עוקף את השמורה מדרום, חוצה את הכביש הצדדי שמחבר את כביש 99 עם מעיינות הבניאס ועובר בגשר מעל נחל סער – שמתחתר בין סלעי הבזלת של הגולן לבין סלעי הגיר של החרמון, ולכן נחשב גם כגבול הגיאוגרפי בין החרמון לרמת הגולן.
לאחר חציית נחל סער, השביל מטפס על הגדה הדרומית של הנחל, מגיע לשולי כביש 99 וחוצה אותו.
שימו לב: בכביש המשני ובכביש 99 ישנה תנועת כלי רכב ונדרש לשמור על ערנות וזהירות בעת החצייה.
לאחר חציית כביש 99, השביל נכנס אל שטח מרעה של בקר.
שימו לב: אלה שטחים המועדים לשריפות הגורמות נזקים רבים למגדלים, אנא השתמשו באש באחריות הנדרשת.
ממשיכים ללכת במגמת ירידה במורדות הגולן ולכיוון עמק החולה. בדרך עוברים באתרי היסטוריה ומורשת קרב. אחד האתרים הוא כביש הנפט: דרך תחזוקה לצינור שהונח בגולן בסוף שנות ה-40 ונועד להעביר נפט מערב הסעודית לנמל צידון שבלבנון. הצינור מילא את ייעודו במשך כשלושה עשורים, גם לאחר מלחמת ששת הימים, עד שפעילותו הופסקה. כיום הוא מוביל מים בין מאגרים בגולן.
חולפים ליד תל עזזיאת, תל פאח'ר, בורג' בביל ועוד – שמות מוצבים על מורדות הגולן אותם כבשה ישראל מידי סוריה ב-1967. לוחמי חטיבת גולני שהגיעו מהעמק הנמוך, ניצבו מול אתגר טופוגרפי כנגד הכוחות הסורים ששלטו בגולן הגבוה, ותנאי השטח הובילו לקרבות קשים.
השביל פונה בחדות ימינה ומערבה, ומגיע אל דרך מסומנת אדום העוברת על המורדות בשולי רמת הגולן ומצטרף לשביל בסימון ירוק.
באזור הזה אפשר להציץ אל הנופים הייחודיים של רמת הגולן, שבהם מרחבים פתוחים של שטחים בזלתיים עם צומח עשבוני, המשמש בין השאר למרעה, ועצים של אלון התבור הפזורים בשטח.
השביל ממשיך לרדת במורדות הגולן עד לגבעת האם. ה"אם" היא הנרייטה סאלד, שעל שמה נראה גם כפר סאלד הסמוך, וכונתה "אם עליית הנוער". סאלד היתה פעילה חברתית ואשת חינוך שעשתה רבות למען הרעיון הציוני והעם היהודי, בין היתר, הייתה בין מייסדות ארגון "הדסה" ועמדה בראש הלשכה לעליית הנוער שסייעה לנוער יהודי מגרמניה להיקלט בארץ ישראל לאחר עליית היטלר לשלטון.
בגבעת האם נמצאים בונקר ואנדרטה, מכיוון שגם היא, כמו אחרות שראינו בדרך, שימשה מוצב צבאי. מכאן יצאו כוחות צה"ל ערב מלחמת ששת הימים לכבוש את צפון רמת הגולן. בראש הגבעה נמצאת אנדרטה לחללי חיל ההנדסה במלחמת ששת הימים.
שביל ישראל נפרד מהשביל בסימון הירוק מטפס אל ראש גבעת האם, לתצפית על צפון עמק החולה, הבניאס ומצוק רמים.
אחרי גבעת האם חוברים בחזרה לשביל בסימון הירוק וממשיכים בירידה אל עמק החולה, שאותו ניתן לראות מתחתינו, ומגיעים אל כביש 918 שאותו נחצה בזהירות. נקודה זו מסמלת את הגעתנו אל העמק.
נוף עמק החולה כיום אינו משקף את אופיו האמיתי של המקום, שלאורך מאות השנים האחרונות כלל אגם וביצות. כל אלו יובשו כחלק מפרויקט לאומי שבוצע בשנות ה-50 וזכה לכינוי "ייבוש החולה". מטרתו העיקרית היתה הוספת שטחים חקלאיים מהעמק ליישובי הגליל העליון.
אולם לאחר הייבוש התברר שהנזק גדול מהתועלת. האדמה שיובשה התבררה כלא מתאימה לחקלאות ואף גרמה לשריפות, מגוון חיות בר וצמחים (בתי גידול) שהיו ייחודיים לאגם ולביצה – נעלמו. איתם נעלמו גם מיני ציפורים ודגים מקומיים שנכחדו.
מבצע הייבוש הוליד גם את המאבק הסביבתי הראשון בישראל, שליווה את ימיה הראשונים של החברה להגנת הטבע, והוביל לבסוף להקמת שמורת החולה, שמורת הטבע הראשונה בארץ (עוד על הימים הראשונים של החברה להגנת הטבע תוכלו לקרוא כאן, ואם אתם רוצים להכיר את קמפיין שמירת הטבע שאנחנו מנהלים כיום להגנה על מעיינות הגולן ועמק החולה הקליקו כאן).
מתקדמים מערבה לכיוון נחל חרמון (בניאס). לאחר פחות מקילומטר, מגיעים לנחל וצועדים לאורכו, ואז הולכים עוד כחצי קילומטר עד למגרש חניה. מהמגרש והלאה, השביל ממשיך ללוות את הבניאס. ניתן ומומלץ להיכנס למים ולהתרענן, או להינות מפינות מנוחה קסומות לאורכו. אנא הקפידו להשאיר אותן נקיות. לאחר הליכה של כקילומטר מגיעים לנקודת המפגש בין נחל חרמון לנחל דן, שיוצרים יחד את נהר הירדן.
הירדן נחשב בתקופות קדומות לנהר שמימיו טהורים ובעלי סגולות של ריפוי ונס. שלל אירועים תנ"כיים קשורים בניסים שהתרחשו לאורך הירדן: בני ישראל שחצו את הנהר שנבקע בדרך נס, אליהו הנביא שעלה מהנהר לשמיים, נעמן שר הצבא שנרפא באמצעות מימיו ממחלת עור ועוד. גם הברית החדשה מזכירה את הנהר כמקור מטהר, ואירוע השיא הוא כשיוחנן המטביל הטביל את ישוע במימיו.
בתקופתנו, מי הירדן היו למשאב חשוב עבור מדינות האזור, ולא בכדי התחוללה כאן בשנות ה-60 של המאה הקודמת "המלחמה על המים" – סדרת מאבקים בין ישראל לסוריה על השליטה במי הירדן, שהייתה אחד הגורמים לפרוץ מלחמת ששת הימים.
שביל ישראל ממשיך להתקדם לאורך נהר הירדן, ומקיף את היישוב שדה נחמיה ממערב, שם נשפך לירדן גם נחל שניר (החצבאני).
חוצים את כביש 9779 בגשר יוסף במעבר להולכי רגל מתחת לכביש. כאן השביל ניפרד מנהר הירדן, וממשיך מערבה במקביל לכביש על הטיילת המובילה אל קריית שמונה.
לאחר 3.5 ק"מ, מגיעים אל אזור התעשייה הדרומי של קריית שמונה, ואל חורשה בה ניתן לנוח ואף לישון.
חוצים שוב את כביש 9779 במעברי חציה, וצועדים צפונה לאורך פארק הזהב שבקרית שמונה. זוהי פנינת טבע עירוני של ממש, ודוגמה לתוצר של מאבק סביבתי מקומי שהצליח להצלת נחל עין זהב, שזרם כאן עוד לפני ימיה של קריית שמונה, כשבמקום שכן הכפר הערבי חלסה שתושביו נמלטו בימי מלחמת העצמאות.
ההליכה לאורך הנחל היא חוויה של טיול בג׳ונגל עירוני קטן, עם מגוון ציפורים ודו-חיים, צמחייה עשירה וגם אתרים היסטוריים, כמו מוזיאון לתולדות קריית שמונה, שרידי טחנת קמח שהופעלה בעבר מכוח המים, שולחנות פיקניק, שבילי הליכה ועוד.
מעיין הזהב שמספק את חלק ממימי הנחל הוא חלק משרשרת נביעות הבוקעות למרגלות מצוק רמים, המתנשא ממערב לעמק החולה ומעל קרית שמונה. לאחר קום המדינה, נשאבו מי מעיין הזהב לטובת אספקת המים של קריית שמונה ויישובי האזורץ אך עם התרחבות העיר והגדלת השאיבה, שפיעת המעיין הצטמצמה והלכה והנחל התייבש. במקביל, החלה שאיבה של מי המעיין לצרכיה של חברת ״נביעות״.
בשנות ה-90 החל מאבק של פעילי סביבה מקומיים יחד עם החברה להגנת הטבע להצלת הנחל. תחילה, הפעילים מנעו את הקמתן של עשרות יחידות דיור באפיק הנחל, ולאחר מאבק ארוך הצליחו ב-2011 לגרום לכך שצריכת המים של קריית שמונה עברה למקורות אחרים – והנחל חזר לזרום.
מהפארק מתקדמים צפונה ומערבה בתוך קריית שמונה עד לכביש הראשי, כביש 90. חוצים את הכביש בצומת המצודות – שאינן מצודות של ממש, אלא כינוי שניתן לקבוצת ישובים שהוקמו באזור בתחילת שנות ה-40 של המאה הקודמת, כמו קיבוץ דן, דפנה, שאר ישוב, שניר ובית הלל. כאן מתחילה טיילת נוחה להליכה, שמתקדמת בעלייה מצידו המערבי של כביש 90.
המקטע מגיע אל מרחב ההנצחה של תל חי. השם תל חי ניתן לחווה חקלאית קטנה שהוקמה בראשית המאה ה-20, הפכה מאוחר יותר לקיבוץ ואוחדה עם כפר גלעדי. הקרב שהתחולל כאן ב-1920, שבו נהרג יוסף טרומפלדור לצד לוחמים נוספים, השתרש באתוס הציוני כסמל ללחימה של מעטים מול רבים ולכן גם הונצח במרחב בדרכים שונות, כולל בשמה של קריית שמונה, הקרויה על שם שמונת הנופלים.
מקיפים את מכללת תל חי, ומגיעים אל בית העלמין של כפר גלעדי, בו קבורים הנופלים מקרב תל חי בקבר אחים ואשר מעליו נבנתה אנדרטת "האריה השואג",אחת האנדרטאות הראשונות של היישוב הציוני בארץ ישראל. פני האריה שפיסל אברהם מלניקוב פונות מזרחה, אל אזור הממלכות הקדומות של אשור ומסופוטמיה, וסגנון הפסל מכונה כנעני, בשל כוונתו לייצג אסתטיקה קדומה האופיינית למרחב. זו נקודת הסיום של המקטע.
נקודות עניין לאורך המסלול: נחל סער, מורדות הגולן (תל פאחר ותל עזזיאת), גבעת האם, פינות חמד לאורך נחל הבניאס והירדן, חורשת קק"ל הדרומית, פארק נחל הזהב בקרית שמונה, אנדרטת האריה השואג בבית העלמין של כפר גלעדי.
נקודות מילוי והצטיידות במים: קופות שמורת מעיינות הבניאס, הישוב שדה נחמיה, קרית שמונה, בית העלמין של כפר גלעדי
נקודות לינה אפשריות בדרך: חורשות משני צידי כביש 918, חורשה באזור התעשיה הדרומי של קרית שמונה.
📌 לרכישת אוגדן המפות של שביל ישראל באיכות הדפסה מעולה ובאריזה נוחה וקלילה
מפת המקטע להורדה (לא מתאימה להדפסה)
מידע על מלאכי השביל
למקטע הקודם
למקטע הבא (מקטע 2 הישן, שיחליף את שמו למקטע 3)
🏡 המלצת לינה באזור בית ספר שדה חרמון, בית ספר שדה גולן
✏️ כתבה: ליאור שמש, כתבת טיולים ושביל ישראל, החברה להגנת הטבע.
