הסמור המשויש הוא מין נדיר מאוד והטורף הקטן ביותר בישראל. גודלו 29-35 ס"מ, והוא ניזון בעיקר מביצים, מנחשים וממכרסמים קטנים.

יריב עגור, תושב הנגב המערבי, הופתע מאוד לשמוע מחברו טל גולדמן, על סמור שמסתובב בשדה חקלאי במרחב הדרום. הוא לא בזבז זמן, והציב באזור מצלמות נסתרות. אחת מהן תיעדה את הסמור המשוייש, יוצא ממחילתו של גרביל.

"זו הפעם הראשונה שאני רואה סמור, עד כדי כך הוא נדיר. מהניסיון שלי, התצפיות בסמורים הם בעיקר של אנשים שעובדים בשדות. אלו המקומות היחידים שאפשר לראות אותם״, סיפר עגור. ״אתמול בבוקר קיבלתי טלפון מחבר מאחד הקיבוצים וסיפר שראה סמור רץ ונכנס למחילה, באמצע השדה שלו. הוא ראה גם גרביל שנכנס לשם. הגעתי בזריזות והתקנתי מצלמות באזור ולשמחתי, קלעתי בול והצלחתי לתעד אותו. להערכתי, המחילה היא של הגרביל והסמור פשוט ׳שוכר׳ אותה לזמן לא ידוע".

הסמור המשוייש הוא יונק, שפעיל בעיקר בבוקר ובערב. ראייתם של הסמורים חלשה מאוד לכן הם מסתמכים בעיקר על חוש הריח המפותח שלהם. עמיר בלבן, מומחה להתנהגות חיות בר בחברה להגנת הטבע, מציין כי סמורים יכולים למצוא בית בחורש, ביער פארק ובעיקר בשטחים בתה עשבוניים.

"מקור שמו של הסמור הוא ביכולתו לסמר את שערות גבו בעת התגוננות מפני איומים שונים. כמו כן, הסמור מסוגל להפיק מתז ריח חריף מבלוטות שנמצאות בסמוך לפי הטבעת״, מספר בלבן. ״סמורים ידועים בכך שהם מחליפים את ביתם בכל יום, הם לעולם אינם מנצלים את אותה מאורה פעמיים, לכן התצפית הזו כה נדירה וחד-פעמית״.

הסמורים מוגדרים כמין בסכנת הכחדה. הם הפכו לנדירים במיוחד בשל הרס בתי גידול כתוצאה מפיתוח, סלילת כבישים, קיטוע בתי גידול ושימוש בחמרי ריסוס שונים, ובנוסף – הם בסכנת טריפה על ידי תנים ואוחים. ״בנגב המערבי יש תצפיות מעת לעת וזהו אחד המעוזים האחרונים שלהם בישראל, אולם במרכז הארץ הפכו לנדירים ביותר. זו חיית בר כה מיוחדת, שאנו חייבים לעשות ככל יכולתנו על מנת לשמור על אוכלוסייתה", מוסיף בלבן.

צפו בסמור שמציץ ממערה

צילם: יריב עגור