לא בכל יום מקבלים עיטור מהאו"ם, אבל יש גם ימים כאלה.

אנחנו התרגשנו מאוד כשפרויקט ״שימור נתיב נדידת העופות" – שמבוסס על העבודה של מרכז הצפרות באילת – זכה החודש לעיטור גבוה ולהכרה כ"פרויקט יוצא דופן" בועידת פסגה שאורגנה על ידי האו"ם.

הוועידה נערכה בסין, בהשתתפות כ-200 מדינות, והוצגו בה מאות פרויקטים. מתוכם, נבחרו 19 שזכו למעמד של יוזמות יוצאות דופן במיוחד התורמות למגוון הביולוגי העולמי – וביניהן הפרויקט של מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע באילת!

"זה מרגש לקבל הכרה, וזה לא דבר מובן מאליו", מספר נועם וייס מנהל מרכז הצפרות באילת. "התחושה היא שיש הכרה ברמה הגלובלית וזה מחזק אותנו מאוד".

וייס עובד כבר 16 שנה בפארק, שמנוהל בשותפות על ידי החברה להגנת הטבע, קק"ל, רשות שמורות הטבע, עיריית אילת, מועצה אזורית חבל אילות ומשרד התיירות.

עצירה להתרעננות בדרך לסהרה

אבל מה בכלל כולל הפרויקט הזה, ומה הופך אותו לכל כך חשוב? בואו נתחיל מהמיקום: אילת.

"עכשיו כשהגיע הסתיו והציפורים נודדות לכיוון אפריקה, אזור אילת הוא בעצם תחנת התדלוק שלהם לפני מדבר הסהרה, שהוא אזור רחב ללא מזון לציפורים", מסביר וייס.

לכן אילת הופכת למיקום חשוב במיוחד בעת עונת הנדידה – אם ישראל היא כבר צוואר בקבוק שדרכו עוברות חצי מיליארד ציפורים בכל עונה, אז אילת היא מרכז ההתרחשות. סוג של חנות נוחות באמצע נסיעה ארוכה. ה-Yellow של הציפורים, אם תרצו.

"לפני שנים היה פה בית גידול טבעי ש'עשה את העבודה' עבור הציפורים, אבל הוא נהרס ככל שהעיר התרחבה", מסביר וייס. "הפרויקט שלנו הוא למעשה שחזור תחנת התדלוק לציפורים".

האתר נבנה על חורבות המזבלה העירונית של אילת. "התחלנו במזבלה וסיימנו באו"ם", וייס מסכם.

אז איך הופכים אזור לידידותי לציפורים?

"אנחנו צריכים שלושה דברים בשביל הציפורים שעוברות כאן – להתאים להן את המזון שהן אוכלות בזמן הנדידה, לספק אותו בזמן הנכון עבורן וליצור להן את בית הגידול שהן רגילות לו", וייס מונה.

"למשל, אנחנו שותלים עץ אשל כדי שיספק צוף עבור עלווית החורש בשבועיים האחרונים של פברואר. את עץ האשל הזה אנחנו ממקמים ליד עוד עצים כדי לדמות סביבה של יער". ויש גם סקר שביעות רצון, שלא תטעו: " אנחנו לוכדים ציפורים כל בוקר בתחנת הטיבוע, ובודקים את מצבן הפיזי – זה מסייע לנו להבין אילו מינים מצליחים להשמין פה ואילו פחות".

פתוחים תמיד - גם לקהל הרחב

וייס מסביר שאת כל הפרויקט המדהים הזה לא היה ניתן לעשות בלי לרתום את הקהילה: "אנחנו מכניסים ומפעילים כאן את הקהל כדי ליצור תמיכה ציבורית במה שאנחנו עושים כדי לשמור על הטבע.

״למשל, הכניסה לפארק פתוחה תמיד ללא שעות סגירה, והיא בחינם. אפשר להגיע לתחנת הטיבוע, תחנת מחקר, ולראות את ההליך המחקרי. גם החלון של תחנת הטיבוע פונה לציבור. כולם מוזמנים לראות את המחקר קורה, לשאול שאלות, אפילו להחזיק ציפור ולשחרר".

ככה נוצר החיבור, הוא מחדד: "לאנשים נוצר חיבור רגשי למקום, וככה הם רוצים לשמור על הטבע. ואנחנו צריכים את התמיכה שלהם.

״העבודה שלנו, של מרכז הצפרות, לא נגמרת בפארק הצפרות עצמו. מבחינתנו כל אזור דרום הערבה ואילת באחריות שלנו. אם רוצים לבנות טורבינת רוח במרחק 50 קילומטר מאיתנו, למשל, זה בהחלט משהו שנתנגד לו. אנחנו עובדים בכל המרחב: בדרום הערבה, באילת ולפעמים מעבר – אם זה משפיע על ציפורים".