הימים האלה הם התקופה המרגשת שבה נדידת הציפורים דרומה מגיעה לשיא. העגורים החלו להגיע לשמי הארץ בתחילת אוקטובר, ובמהלך החודש חלפו אלפים מהם בכל יום. באגמון החולה כבר התמקמו המוני עגורים, ובשבועות הקרובים, עם האוויר הקריר של החורף, עשרות אלפים מהם ימלאו את העמק בגליל העליון.
החסידות הלבנות סיימו את נדידתן לפני כחודש, אבל נדידת השקנאים עדיין בשיאה. בכל יום מאות ואף אלפים מהם חולפים את הארץ דרומה, וכמה אלפים מתעכבים בישראל, כדי לאכול בטרם החצייה של מדבר סהרה בדרכם לסודן, שם יעשו את החורף.
מינים רבים אחרים של ציפורים חולפים ממש בימים אלו בשמי הארץ בדרך מאירופה לאפריקה. אם תביטו למעלה – יש סיכוי שתלכדו בעיניכם "ענני ציפורים" החוצים את קו הרקיע.
מעל לים, ממערב אלינו, קשה מאוד לחצות. במדבר, ממזרח לנו, אין מספיק מזון, מים ומקומות מסתור. וכך רוב הציפורים אשר נודדות מאירופה וצפון מערב אסיה מעדיפות לעבור בדרך הבטוחה מעל לארצנו, במסדרון צר שרוחבו פחות ממאה ק"מ
אוטוסטרדה בינלאומית
תמונות מכ"ם המצולמות בלילה מראות שישראל ממוקמת בליבה של אוטוסטרדה בינלאומית, שדרכה עוברות מאות מליוני ציפורים במשך חודשי האביב ושוב בחודשי הסתיו. הציפורים הנודדות בלילה נוחתות לפנות בוקר בשדות, בגינות ובשטחים פתוחים שונים, ובכך נפתחת לנו האפשרות לצפות בהן ולא רק דרך תמונת המכ"ם.
ארץ ישראל היא צוואר הבקבוק המרכזי של נדידת הציפורים מאירופה לאפריקה. בעונת הסתיו. הציפורים אשר חשות בימים המתקצרים יודעות בדרך מופלאה שעוד מעט בצפון הקר והקפוא לא יהיה די מזון. יצר ההישרדות דוחף אותן לעוף אלפי קילומטרים אל ארצות החום.
מעל לים, ממערב לנו, קשה מאד לחצות ישר לאפריקה. לעומת זאת במדבר, ממזרח לנו, אין להן מקורות מים ומזון ומקומות מסתור ולינה. לפיכך, רוב הציפורים אשר נודדות מאירופה וצפון מערב אסיה מעדיפות לעבור בדרך הבטוחה מעל לארצנו, במסדרון צר שרוחבו פחות ממאה ק"מ. עבור חלק מהן ארצנו מספיק חמה, מזינה ומושכת והן נשארות כאן במשך כל החורף. כך חורפים אצלנו למעלה ממאה מינים שונים: ברווזים, אנפות, שחפים וציפורי שיר רבות כמו כחול החזה, אדום החזה, עלוויות ועוד.
המקום המושלם לחוות בעוצמה את התופעה המרתקת הזו הוא ללא ספק עמק החולה, אבל גם באתרי צפרות נוספים הפזורים ברחבי הארץ אפשר להיחשף לעולמן הקסום.
בשיא עונת הנדידה, אלפי ציפורים נודדות נוסקות אל השמיים בעמק החולה בשעות הבוקר המוקדמות או נוחתות על המים לקראת חשיכה. עגורים, שקנאים, עופות דורסים נדירים ועוד מינים רבים של ציפורים מוצאים להם כאן מזון בשפע ותנאי אקלים נפלאים. לא פלא שרבות הציפורים המאריכות את שהותן בעמק לשבועות ואפילו לחודשים. עבור חלקן זהו למעשה סוף מסע הנדידה, והן יישארו כאן עד לחלוף החורף.
קרקורים על בטן מלאה
העגורים האפורים הם ה"מפורסמים" שבדיירי עמק החולה. בתום נדידת הסתיו נשארים בו כ-30 אלף עגורים.
בעבר, נוכחותם הממושכת הייתה גורמת נזק כבד ליבולי השדות, אך כיום נמנע הנזק בזכות פרויקט מיוחד שיזמה החברה להגנת הטבע בשיתוף הקרן הקיימת לישראל והחקלאים. במסגרת הפרויקט, העגורים זוכים למזון חלופי שמרחיק אותם מהשדות החקלאיים – ומתרכזים בשדה אחד, שהפך עם הזמן לאטרקציה תיירותית ייחודית.
העגורים מתקשרים ביניהם בקולות רמים, וכאשר להקה כזו חולפת מעליכם, זו חוויה ויזואלית וגם ווקאלית משמעותית במיוחד. קולותיהם נשמעים כמו "גוּר-גוּר-גוּר" ויש האומרים כי מכאן שמם – עגור. באור אחרון, עת מצטרפים אחרוני העגורים ל"כינוס" באגמון החולה, שאון הקרקורים כה חזק, עד כי אפשר בקלות לדמיין שהם עורכים דיונים סוערים על מעללי היום ומרכלים על חברי הלהקה…
הציפור הענקית שזוללת דגים
השקנאים, כמו העגורים, לא יכולים להשלים מסלול נדידה לאפריקה ללא מזון. שקנאי יכול לנדוד כ-3,000 ק"מ ללא עצירה לתדלוק וישראל נמצאת בדיוק במרחק הזה מאז הארוחה האחרונה שלהם. מייד אחר כך הם מגיעים למדבריות אפריקה שבהם לשקנאים אוכלי הדגים אין אתרי תדלוק.
במשך שנים רבות, השקנאים נתפסו כאויב בעיני החקלאים העוסקים בגידול דגים, שניהלו נגדם מלחמת חורמה. העימות הגיע לכדי פתרון חלקי בעזרת האכלה יזומה במקווי מים ייעודיים, שהסיטה אותם מבריכות הדגים המסחריות.
בכל סתיו חולפים בישראל כ-50,000 שקנאים, שקשה להישאר אליהם אדישים. זוהי ציפור ענקית עם מוטת כנפיים של כשלושה מטרים, וכאשר להקת שקנאים עפה מעל לראשיכם זוהי חוויה ייחודית!
אבל איפה הציפורים?
אף שמאות מיליוני ציפורים חולפות מעלינו פעמיים בשנה – את רובן אנחנו לא מצליחים לראות. הפעילות שלהן מותאמות לתנאי הטבע יותר מאשר לאורח החיים האנושי המודרני, ומסתבר שלרובן מתאים יותר לנדוד בלילה.
כל ציפורי השיר הקטנות נודדות בלילה, כאשר הטמפרטורות נוחות יותר ואין טורפים בשמים. הן כנראה נעזרות בכוכבים למציאת הכיוון והדרך.
בשעות היום, ציפורי השיר הקטנות חוששות מבני האדם ומחיות אחרות, ועל כן הן מסתתרות בסבך ויוצאות רק לצורך אכילה או שתייה, בעיקר השכם בבוקר או לקראת דמדומי הערב.
ציפורים גדולות יותר כמו חסידות, שקנאים, עגורים ודורסים למיניהם דואים ביום בעזרת זרמי האוויר החם. הן מסוגלות לעלות לגבהים של קילומטר ויותר ולעבור מעל ל-300 ק"מ ביום נדידה. אנו, שרגלינו בקרקע, לא מצליחים לראות אותן, אלא אם יש מי שיכוון אותנו. סיבה נוספת לכך שאנו כמעט לא רואים את הציפורים הנודדות היא שאנחנו פשוט לא יודעים היכן לצפות בהן. התצפית בציפורים מחייבת סבלנות ומעט מיומנות.
בשנים האחרונות, עם התפתחות המחקר והידע, כמו גם הענין הרב של חובבי הטבע בפלא המדהים של הנדידה, ניתן לצפות בציפורים נודדות במקומות המעבר העיקריים שלהן. מרכזי הצפרות של החברה להגנת הטבע עוקבים אחרי הנדידה, מסמנים בטבעת אלפי ציפורים בכל עונה ומציגים את התופעה המדהימה לקהל הרחב.
כך שאף שזו משימה שדורשת ידע ומיומנויות – מי שיצטייד בהן בעזרת אנשי המקצוע יוכל לצפות בציפורים כמעט בכל מקום בארץ וכמעט בכל השנה, בעונות הנדידה וביניהן.
אזורים מסוימים עשירים יותר במינים שונים של ציפורים, בעיקר הודות למגוון של בתי הגידול ומקורות המזון המתאימים למינים השונים. הבולטים והידועים ביותר הם עמק החולה, עמק בית שאן, בריכות הדגים באזור החוף, השדות בנגב המערבי ואזור אילת.
מרכז הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע מפעיל באזורים אלו מרכזי מחקר ומעקב שעוסקים גם בהדרכה למטיילים, לבתי ספר ולחובבי טבע וצפרות. פעילות הצפרות מותאמת לגילאים שונים ומחייבת בעיקר התמדה וסבלנות. עם משקפת פשוטה ומגדיר ציפורים ניתן לצפות בקלות במגוון של עשרות מיני ציפורים. ההדרכה והידע המקצועי של מדריכי מרכז הצפרות יכולים לשפר בהרבה את כושר הזיהוי וההנאה מגילוי של "חברים חדשים" בסביבתנו הקרובה ובאתרי הצפרות העונתיים.