תיאור המסלול
מחניון הלילה בנחל שחורת, הולכים כ-700 מטר מערבה אל נקודת ההתחלה של המקטע בקניון שחורת.
ממשיכים בהליכה צפונה, וכעבור כ-800 מטר חוצים שביל בסימון אדום העולה לראש קניון שחורת. ממשיכים צפונה, ומגיעים בתוך זמן קצר למעלה ממושך ובחלקו תלול למדי, המכונה מעלה עמרם.
מטפסים כ-3 ק"מ אל צומת שבילים. כאן כדאי לנוח ולצפות על הר אמיר שממזרח. ההר בנוי מאבן חול מגוונות בצבעים ורוד, אדום ולבן. כוחות הבליה יצרו ופיסלו שלל צורות באבן הרכה ויצרו מראות קסומים של צורות וצבעים.
תיאור יפה של הנופים כאן נכתב על ידי עזריה אלון, המייסד השותף של החברה להגנת הטבע, בספרו ״שבילים במדבר״. אלון תיאר את הנוף בהרי אילת וכתב כי "את עיקרה של קשת הצבעים מגישה אבן החול. אבל מי אמר כי רק החול יוצר צבעים? הנה הגרניטים… קשת הגוונים אולי מצומצמת יותר, אבל כל גווני הכהה מופיעים בהם בערבוביה מטורפת".
מהצומת עם שבילים בסימון אדום וירוק, ממשיכים לכיוון צפון-מערב במעלה עמרם. לאחר הליכה של כ-1.5 ק"מ פוגשים שביל נוסף בסימון אדום, היוצא ימינה וצפונה אל מצפה עמרם.
מומלץ מאוד לסטות משביל ישראל וללכת בשביל האדום כ-250 מטר אל המצפה, שמציע מראה מרהיב וצבעוני הכולל את הר עמרם, בקעת עמרם, הר אמיר, הר שחורת, הר שלמה, מפרץ אילת, הערבה והרי אדום.
יורדים בירידה ממושכת ולא תלולה אל נחל רחם, עד לקטע שבו גושי סלע גדולים מונחים בערוץ. השביל עובר בין הסלעים ומטפס כמה מדרגות סלע. במדרגה הגבוהה, עולים בתוך מפל בצורת ארובה, בעזרת מדרגות ברזל ומאחזי יד, עד לראש המפל.
עוברים על פני ״דקלי רחם״ – כמה עצי דקל שגדלים בערוץ נחל רחם ונדירים לאזור זה.
שביל ישראל יורד במקטע זה כ-400 מטר במצטבר: ממצפה עמרם בגובה של כ-600 מטר מעל פני הים ועד לנחל רחם באזור באר אורה שנמצא בגובה של כ-200 מטר.
עוברים בצומת שבילים שנמצאת במפגש של שני נחלים. שביל מסומן ירוק ממשיך אל הערוץ של נחל שני – יובל נוסף של נחל רחם, שמוצאו מהר שני בקרבת הגבול עם מצרים. נחל שני מתחתר הנחל באבן חול אדומה ויוצר את הקניון האדום שממנו גם נגזר שמו – שני, שפירושו צבע אדום כהה.
על קירות הסלע משני צידי הערוץ שבהדרגה נהיה צר יותר, צומחים שיחים של צלף סחוסי – שיח שעליו הגדולים ירוקים בהירים. הצלף הסחוסי צומח בתנאי מדבר קיצוני. באזור אילת יורדים בממוצע 25 מ״מ גשם בשנה, עם שונות גדולה, בין 0 ל-40 מ״מ בשנה. מספר ימי הגשם הממוצע הוא חמישה בלבד. למרות בית הגידול הקשה, הצמח ירוק גם בקיץ. עליו העבים מוגנים בכיסוי של שעווה, כעין שכבת פלסטיק דקיקה שמכסה את פני העלה. זו נועדה לצמצם את איבוד המים משטח הפנים של העלים.
הצלף הסחוסי מגן על עליו גם מפני אכילה על ידי בעלי חיים בשלושה אמצעים: הצמח קוצני, לעלים ולשאר חלקי הצמח טעם מר וחריף, ואמצעי הגנה שלישי ומעניין במיוחד – הצלף מגייס ״שומרים״ באמצעות הפרשת תמיסה מתוקה על העלים ועל הפירות הצעירים. חרקים תוקפניים כמו נמלים וצרעות, נמשכים אל הצלף ושומרים על ה״סוכריה המתוקה״ רק לעצמם. כך הם מונעים מאוכלי צמחים אחרים לפגוע בצמח. כאשר ציפורים ויונקים קטנים נמשכים לפרי, הם אוכלים אותו ונמנעים מללעוס את הזרעים בשל טעמם המר, וכך הזרעים השלמים מופצים עם הפרשותיהם.
אחרי הליכה של כ-1 ק״מ, בנקודה שבה שביל מסומן שחור יוצא בכיוון מערב, יובל נוסף נשפך לנחל רחם – המכונה נחל שללגון. הוא נקרא כך בשל מחשופי סלע צבעוניים של סלעי גבס וחרסיות שנמצאים במעלה הערוץ.
מכאן מתקדמים בירידה מתונה בערוץ הרחב של נחל רחם בהליכה בדרך ג׳יפים בכיוון צפון מערב. לאורך הערוץ פזורים כמה עצי שיטה יפים, ואפשר ליהנות ממנוחה בצילו של אחד מהם.
אחרי כ-4.5 ק״מ מגיעים אל צומת עם דרך ג׳יפים בסימון כחול הפונה מערבה, ומפגש עם נחל עתק. כאן נמצא חניון לילה לא מוסדר.
עד למפגש עם נחל עתק, רוחב הערוץ של נחל רחם הוא 100 עד 200 מטר, ולאחר המפגש – ערוץ הנחל מתרחב ל-300 עד 400 מטר. הכמות הגדולה של מי הנגר שנחל עתק מזרים אל ערוצו של נחל רחם ניכרת בהתרחבות הערוץ.
מנקודת הסיום של המקטע, אפשר לצאת משביל ישראל וללכת בדרך ג'יפים כ-2.5 ק"מ לכיוון דרום-מזרח אל היישוב באר אורה. שבו יש מינימרקט וכן חניון שביליסטים שנמצא מחוץ ליישוב. משביל ישראל פונים שמאלה עם דרך שמסומנת בשחור, ובהמשך פונים ימינה אל דרך מסומנת כחול שמובילה עד באר אורה.
נקודות עניין לאורך המסלול גבי רחם. מצפה עמרם. הר אמיר.
📌 לרכישת אוגדן המפות של שביל ישראל באיכות הדפסה מעולה ובאריזה נוחה וקלילה
מפת המקטע להורדה
מידע על מלאכי השביל
🔰המדריך בעמוד זה הוא להולכים מדרום לצפון. מטיילים מצפון לדרום? עברו לכאן
למקטע הקודם הר יהורם – קניון שחורת (55)
למקטע הבא באר אורה – תמנע (53)
מדריך שביל ישראל בנגב (מקטעים 36-55)
העמוד הראשי של שביל ישראל
🏡 המלצת לינה באזור בית ספר שדה אילת
✏️ כתב: איציק בן דב, רכז סימון שבילים, החברה להגנת הטבע.
