כולנו הרגשנו באחרונה את גלי החום שפקדו אותנו. נכון, הקיץ בישראל אף פעם לא קריר, אבל בשנים האחרונות הוא מתחמם והולך. השנה נשבר שיא ברמת החום – עד כדי כך שעלו הצעות לתת לתופעה הזו שם חדש: סופת חום (ד"ר אבנר גרוס מאוניבסיטת בן גוריון, בפוסט ברשת X בשם "האקלימיסט").

המצב הקיצוני הזה מחייב אותנו להתחיל לפעול כדי לצמצם את ההתחממות וכדי לוודא שאנחנו מוכנים לסופות החום שאותן כבר לא נוכל למנוע. הדרך לעשות זאת היא להתמודד גם עם משבר האקלים וגם עם המשברים הסביבתיים האחרים, ובמיוחד עם המשבר של הטבע שלנו. איך הטבע קשור לאקלים ואיך הוא יכול לסייע לנו להתמודד משבר האקלים? תיכף נסביר.

באמת כל כך חם?

כן, באמת כל כך חם. לפי סקירה עדכנית של השירות המטאורולוגי, הטמפרטורות במהלך גל החום האחרון של אוגוסט 2025 הגיעו ליותר מ-45 מעלות בעמק הירדן ובערבה וליותר מ-40 מעלות בהרים. באילת החום הלוהט התקרב ל-49 מעלות, ובכמה מקומת הוא הגיע כמעט ל-50 מעלות, שובר שיאי חום של כל הזמנים – בקיבוץ גלגל שבבקעת הירדן נרשמו 49.7 מעלות ובסדום 49.9 מעלות.

גם הלילות היו חמים בצורה יוצאת דופן. כבר בתחילת גל החום שררו לילות חמים עם טמפרטורות מינימום של 27 עד 29 מעלות במישור החוף וערכי לחות יחסית של 80% עד 90% בשעות הלילה והבוקר.

סופת החום הזו הייתה חריגה גם במשך הארוך שלה – כשבוע עם רצף ללא הפוגה בין ימים ללילות חמים. מבדיקת ראשונית עולה כי בהרים מדובר ברצף שלא היה כמותו, לפחות מאז שהחל רישום של מדידות טמפרטורה. זו כמובן אינה תופעה ישראלית בלבד: במקביל אלינו, שיאי חום ממשיכים להישבר במרוקו, עיראק צרפת, ספרד ובמקומות אחרים בעולם.

בין משבר האקלים למשבר הסביבתי

התחממות של כדור הארץ ושינויי האקלים ידועים למדע ולמדינות העולם כבר עשורים רבים. לכם כבר לפני 30 שנה נחתמה אמנת האקלים שמבקשת לעצור את ההתחממות. שינוי האקלים נובע מדבר פשוט: האנושות פולטת גזים לאטמוספירה בכמות עצומה, שממשיכה לגדול גם כעת. חלק מהגזים האלו יוצרים שכבה סביב כדור הארץ, שהיא כמו שמיכת פוך! השמיכה הזו חוסמת את החום שמגיע אלינו מהשמש, מונעת ממנו לצאת החוצה, בחזרה לחלל, ומחממת את כדור הארץ, כמו שמיכת פוך. כך נוצר אפקט של חממה, ומכאן השם שניתן לגזים האלה: גזי חממה. לאפקט החממה ישנם גם יתרונות  – הוא מחמם אותנו ומונע מכדור הארץ לקפוא. אבל כשיש יותר מדי גזים והשמיכה עבה מדי, אנחנו כמו מי שמתכסה עם שמיכת פוך בחמסין – ההתחממות כבר לא נעימה בכלל.

ברור לכולם שצריך למצא דרך להפסיק לפלוט את כמויות הגזים האלו, וגם להיערך להתמודדות עם השינויים – שחלקם כבר פה וכבר לא ניתן למנוע איתם. הדרך העיקרית לעשות זאת היא להפסיק להשתמש באנרגיה שפולטת את הגזים האלו (פחם, נפט, וגז טבעי), ולעבור לשימוש באנרגיה שאינה פולטת גזי חממה – כלומר אנרגית שמש, רוח ומים.

אבל המשבר של שינוי האקלים לא לבד. כדור הארץ שלנו עובר במקביל משברים משמעותיים נוספים: הגדול שבהם הוא אובדן מגוון ביולוגי  שלא היה כמותו מאז היווצרות החיים על פני כדור הארץ. המשמעות היא שמיני בעלי חיים וצמחים מאוימים ונכחדים, בתי גידול נהרסים ומערכות אקולוגיות משתנות לבלי הכר. בממוצע, גודלן של אוכלוסיות בעלי החיים במערכות האקולוגיות היבשתיות הוא פחות מחצי בהשוואה לגודלן ב-1970.

על פי הערכות, קצב הכחדת המינים כיום גבוה פי כמה עשרות עד מאות מאשר בעבר. ברשימה האדומה של ארגון שמירת הטבע העולמי IUCN לשנת 2020 מופיעים למעלה מ-35 אלף מינים מאוימים, שהם 28% מכלל המינים שנבדקו. הכחדה של מינים לא רק מצמצמת את מגוון המינים, אלא גם משנה את הרכב האוכלוסיות ואת הרכב המערכות האקולוגיות שעל פני כדור הארץ, ולכן גם משנה את תפקודי המערכות האקולוגיות ואת מחזורי החומרים בטבע.

הערכות מדעיות מעודכנות של מדעני האו״ם מראות שמשברים אלה שלובים זה בזה עמוקות – כל משבר מלבה ומעצים את האחרים. הסיבה לכך היא שהמערכות האקלימיות והאקולוגיות משפיעות זו על זו: למשל, יערות, ביצות, ומערכות רבות אחרות סופחות אליהן חלק ממה שהגזים פולטים לאטמוספירה, וכך עוזרות לנו להקטין את עובי שמיכת הפוך שלנו. למעשה, המערכות הטבעיות בעולם סופחות כמחצית מהפליטות שלנו, אבל כיון שאנחנו כורתים יערות, מייבשים ביצות, ומקטינים כל הזמן את השטחים הטבעיים שלנו – המערכות המסייעות האלו מצטמצמות ולכן לא יכולות לספוח ולעזור לנו "לקרר" את העולם. זו דוגמה מרכזית מתוך שורה של קשרים כאלה בין הטבע לאקלים.

לכן, אם אנחנו מטפלים ממשברים האלו בנפרד – זה גם לא יעיל, ומבזבז זמן ומשאבים, וגם מציב אותנו במסלול של כישלון בהשגת יעדים גלובליים לעצירת המשברים הסביבתיים. אם למשל נפעל למיתון משבר האקלים בלי להתחשב בהשפעות האקולוגיות אנחנו נגרום להחמרה במצב בעלי החיים והמגוון הביולוגי, מה שבסופו של דבר יערער את יעדי האקלים עצמם. באופן דומה, אם נחליט שאנחנו רק מגנים על המגוון הביולוגי מבלי להתחשב במצב המידרדר של האקלים – נישאר עם מערכות אקולוגיות וקהילות פגיעות.

ללא שינוי מתואם למשברים אלה, אנו מסתכנים בדחיפת מערכות כדור הארץ לעבר נקודות מפנה בלתי הפיכות המאיימות על עצם חיינו על פני כדור הארץ הזה.

איך מקדמים פתרון למשברים

דו״ח שפרסמו מדעני האמנה למגוון ביולוגי ומערכות אקולוגיות מראה כי הפעולות הנדרשות חייבות להיות סינרגטיות ולכלול הגנה ושיקום של מערכות אקולוגיות התורמות להפחתת שינויי האקלים ולהסתגלותם . מערכות כאלה הם למשל יערות, מנגרובים, אדמות כבול (מעין "ביצות"), קרקעות, אדמות מרעה, ערוגות עשב ים, ביצות מלח ושוניות אלמוגים.

גם בישראל יש לנו מערכות רבות כאלו, שאנחנו בחברה להגנת הטבע נלחמים לשמור עליהם: החל מסביבות עתירות מים של נחלים או ביצות (בתי הגידול לחים) ועד לשוניות האלמוגים של מפרץ אילת.

פעולה כזו תחסוך עלויות, תהיה הרבה יותר יעילה, ותשפר את המצב בשורה של בעיות אחרות שגם איתם אנחנו מתמודדים: ביטחון תזונתי, מים, בריאות, ויציבות כלכלית.

במילים אחרות: שמירה על הטבע שלנו הוא חלק הכרחי מההתמודדות עם משבר האקלים והמאמצים להאטת ההתחממות. חלק חשוב בעבודה של החברה להגנת הטבע וארגוני שמירת טבע הוא לכן להגן על השטחים הפתוחים הטבעיים שלנו, שמירה ושיקום של הנחלים הרבים שרבים מהם מיובשים ומזוהמים, שיקום מערכות אקולוגיות לחות כמו בריכות ומאגרי מים, ושמירה על הים – הים התיכון והים האדום, על מערכות האלמוגים הייחודיות. אנחנו שומרים על הטבע כי אנחנו אוהבים אותו, וכי הוא חלק בלתי נפרד מהמערכת האקלימית שבה אנו חיים.