הרבה יותר חם, הרבה פחות גשם

המזרח התיכון, וישראל בפרט, נחשבים ל-Hot-Spot של שינויי אקלים. כלומר, לאחד מהאזורים שבהם המשבר משפיע באופן ניכר ומשמעותי ביותר. זה קורה כבר היום, ולכן כולנו מרגישים את ההתגברות של תופעות כמו התחממות והתייבשות – וישראל מתחממת בקצב מהיר פי 2 משאר העולם.

אלה 4 התופעות העיקריות, שמהן אנחנו כבר סובלים וצפויים לסבול יותר בעתיד:

1. התחממות והתעצמות גלי חום. הטמפרטורה הממוצעת בישראל עלתה בכ-1.4 מעלות צלזיוס מאז 1950 – יותר מאשר הממוצע העולמי. התחזית היא שעד 2050 המצב יחריף ולכולנו יהיה קשה יותר: מספר הימים החמים, עם יותר מ-30 מעלות, יגדל בכ-15%, תהיה עלייה של כ-30% במספר הימים החמים מאוד (יותר מ-34 מעלות) – וגלי החום הקיצוניים, עם טמפרטורות של 42 מעלות, יהיו רבים וארוכים יותר, על פי דו״ח שפרסם השירות המטאורולוגי.
הסיוט הזה יהיה גרוע במיוחד, כי אם בעבר אחרי יום חם בא לילה קריר, ההתחממות הגלובלית מגדילה את ההסתברות לעומסי חום שיימשכו 24 שעות, בלי הפוגות.

2. התייבשות, ירידה בכמות המשקעים, בּצוֹרות ומדבּוּר. כמות המשקעים בישראל צפויה לקטון ב-10%-24% במהלך המאה ה-21, לעומת התקופה שבין 1988 ל-2017. בנוסף, ישנה עלייה קלה אך ברורה בסיכוי לבצורת ברמה בינונית עד חמורה במרכז ובדרום הארץ עד 2050, ובעשורים שלאחר מכן ישנה עלייה נוספת בסיכוי לבצורות, לרבות סיכוי לבצורות חריגות. בתרחישים חמורים, על פי נתוני השירות המטאורולוגי מ-2021, הסיכוי לבצורות גדל בכל חלקי הארץ.

3. עליית מפלס פני הים וטמפרטורת המים. מפלס הים התיכון רגיש יחסית להתחממות כדור הארץ ולשינויי האקלים, ולכן העלייה במפלס המים ובטמפרטורה שלהם, צפויים להיות גדולים יותר מהעולם. וזה כבר קורה: בעולם, הטמפרטורה הממוצעת של הים עלתה ב- 1°C ב-150 השנים האחרונות, ואילו באזור שלנו, בדרום מזרח הים התיכון, נרשמה התחממות של 3°C רק ב-30 השנים האחרונות.
במפלס של הים התיכון נרשמו שינויים חריפים יותר מהממוצע העולמי: בשנים 1992–2019 נמדדה עליית מפלס ממוצעת של כ-7 מ"מ לשנה וזאת לעומת 3.2 מ"מ לשנה בממוצע העולמי.

4. עלייה בסבירות להצפות ולשריפות. ההתחממות הגלובלית מגבירה בכ-30% את ההסתברות לאירועי אקלים קיצוניים: הקיץ צפוי להיות חם יותר, עם יותר רצפי ימים חמים, ומשקעים צפויים לרדת באירועי סופה קצרים ואינטנסיביים. אלו צפויים להגביר את הסיכוי ואת עצמתם של הצפות, שטפונות ושריפות. הגידול בעוצמה, בתדירות ובמשכם של אירועי אקלים קיצוני מגדיל את הסבירות לנזקים, ואת החשיבות שבהיערכות נכונה לקראתם.

מעצמת הטבע הישראלית

ישראל היא מעצמת טבע. אנחנו יושבים בצומת חשובה ומרכזית בין שלוש יבשות – אירופה, אסיה ואפריקה – בין אזורי אקלים שונים ובנתיב חשוב לנדידת הציפורים העולמית.

בזכות העובדות האלו, הטבע שלנו עשיר ומיוחד. המדינה הקטנה שלנו מוגדרת כ-Biodiversity Hot Spot – כלומר אזור עם טבע מיוחד בקנה מידה עולמי. רק כ-2% מהעולם זכה למעמד יוצא הדופן הזה. הסיבה: יש בישראל מגוון עצום של חיות בר וצמחים – וחלקם נמצאים אך ורק אצלנו.

ישראל ממוקמת בליבה של אוטוסטרדה בינלאומית, שדרכה עוברות מאות מליוני ציפורים במשך חודשי האביב ושוב בחודשי הסתיו, בדרך מאירופה לאפריקה ובחזרה. יש לנו גם עושר אדיר של צומח: פי 4 מאיטליה או קליפורניה ופי 9 מהולנד.

אבל העושר המופלא הזה נהרס והולך. המגוון הביולוגי ירד בכ-4% בשנים 2015-2019, ו-145 קמ״ר נחתכו ממרחבי הטבע. יותר מ-400 מיני צומח בישראל, שהם כמעט 20% מצמחי הבר בישראל, נכללים ברשימת המינים האדומים הנתונים בסכנת הכחדה. גם המרחבים הפתוחים נעלמים בקצב גדול. מדי שנה, כ-30 קמ״ר בממוצע הופכים לאזורי בנייה, שדות חקלאות, כבישים או מחצבות.

השטח הימי המוגן אמנם גדל במידה ניכרת בשנים האחרונות, אך עדיין מדובר רק ב-3.9% מהשטח – קצת יותר מעשירית מיעד של 30% שאליו אנו אמורים להגיע עד 2030, לפי המשרד להגנת הסביבה ואמנת המגוון הביולוגי של האו"ם, אשר ישראל שותפה לה.
שינויי האקלים צפויים לגרום להכחדה של כחמישית ממיני הדגים האנדמיים לו עד סוף המאה ה-21, ולהקלה על התבססות מינים פולשים שמגיעים מים סוף, מהאוקיינוס ההודי ומדרום האוקיינוס השקט – דבר שיוביל לפגיעה נוספת בהרכב המינים המקומי.

נתונים אלו הם בעלי משמעות רבה בעידן שינוי האקלים, כי הידרדרות הטבע פוגעת ישירות ביכולת שלו להתגונן מהשינויים בסביבה שנגרמים בגלל משבר האקלים – וגם מחריפים את המשבר.

סכנה לשריפות ולאירועי מזג אוויר קיצוניים

המחקר המדעי על השפעות שינויי האקלים על המערכות הטבעיות בישראל עודנו בחיתוליו. מה שברור הוא כי הירידה בכמות המשקעים והעלייה בטמפרטורה הממוצעת בישראל צפויה לגרום לפגיעה משמעותית בנחלים, מעיינות ובריכות חורף.

אזורים רגישים נוספים הם בין הנגב לים התיכון ומקומות המתאפיינים בטמפרטורות קרירות, כמו הר הנגב הגבוה והחרמון. גם חורשים, יערות ובתות צפויים להיפגע מאירועי בצורת ממושכים ומהעלייה הצפויה בתדירות השרפות.

באזורים המדבריים בישראל צפויים שינויים גם בעונת החורף, עם רצף של שנים צחיחות ועליית טמפרטורות, שישפיעו על הצומח והחי.

תקופות היובש כבר מתארכות ומספר ימי השרב המלווים ברוחות מזרחיות חזקות עולה – ואלו תנאים נוחים מאוד להתלקחות שריפות עזות ומסוכנות שיימשכו ימים רבים יותר.

הנזק כבר מורגש: כ-500 קמ״ר (כ-15%) מהשטחים הטבעיים והמיוערים באזורים הסמוכים לים התיכון בישראל נשרפו לפחות פעם אחת בין השנים 2015–2021. כרבע משטחי הבתות העשבוניות בישראל נשרפו בשבע השנים האחרונות.

אמנם לשריפות יש גם תפקיד חיובי בטבע – הן מעודדות נביטה והתחדשות של צומח באזורים שנשלטו על-ידי עצים ושיחים דומיננטיים בשטח הנשרף, הן פותחות שטחי סבך ועוד. אולם ככל שעולה תדירותן ועוצמתן, יכולת ההשתקמות של המערכות האקולוגיות פוחתת.

כאשר מרווחי הזמן בין השרפות מצומצמים, עצים שנבטו או צמחו מחדש לאחר אירוע שרפה קודם עשויים שלא להגיע לבגרות כדי לחדש את בנק הזרעים שלהם וכלות את פוטנציאל הרבייה של העצים. בעלי החיים עלולים להיפגע ישירות מהשריפה, שגם משבשבת את סביבות המחיה שלהם (בתי גידול).

אז למה הטבע חשוב כל כך לאקלים? בכתבה הבאה נסביר על איך בני האדם גורמים להרס הטבע – ואיך נוצר מעגל הרסני שמקצין את משבר האקלים, מגביר את הפגיעה בטבע ופוגע באיכות החיים של כולנו.