אלופי התעופה
הלימוזה חומת הבטן היא עוף מים יפהפה, וניזונה מחרקים, סרטנים וצמחי מים. בישראל לא רואים אותה הרבה, והיא נחשבת לנדירה יחסית – אבל בכל זאת ניתן לראות אחת או שתיים בכל סתיו בעונת הנדידה.
הלימוזות חומות הבטן כולן הן אלופות נדידה – נדידתן כוללת את אחד המסעות הארוכים ביותר ללא עצירה. אבל לימוזה צעירה אחת שברה את שיאי כל הציפורים כולן, והפכה, בשנה שעברה, לאלופת הנדידה של כל הזמנים.
מדובר באפרוח לימוזה שנולד באלסקה וטובע שם בחודש אוקטובר. מאלסקה הוא עף ללא עצירה לאורך 13,560 קילומטרים, במשך 11 יום ו-60 דקות – וכך הפך לציפור שעשתה את המסע הרצוף הארוך ביותר אי פעם.
השיא הקודם, אגב, היה גם הוא שייך ללימוזה, אבל הלימוזה הצעירה עקפה אותו בכ-500 קילומטרים. לנו אישית קשה לעלות יותר מ-2 גרמי מדרגות בלי לעצור ולהתחיל להתנשף, אז סחתיין!
אין בעולם אהבה כמו אהבה של קטה
כמה רחוק תלכו בשביל הילדים שלכם? אנחנו בטוחים שרחוק מאוד, וכך עושה גם הקטה.
הקטה היא סוג של עוף שחמישה מינים שונים שלו חיים בישראל. הן חיות באזורים מדבריים בהם כמויות המים הן מעטות.
אז איך הן משקות את האפרוחים חסרי הישע שלהן? "הקטות פיתחו שיטה מאוד אקסטרים להשקות את האפרוחים שלהן", מסביר יואב פרלמן, מנהל מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע. "הן עפות 40-50 קילומטרים למקור מים, טובלות את נוצות החזה שלהן במים, מספיגות אותן, ועפות עם המים בחזה בחזרה לאפרוחים". האפרוחים שותים את המים ישירות מהחזה של הקטות.
ואגב, לא שזו תחרות, חס וחלילה, אבל לרוב הזכרים מסוגלים לשאת יותר מים בחזה בהשוואה לנקבות.
לאכול את משקל גופך ולצאת לריצה
ראיתם אי פעם תחרויות אכילה? תחרויות גרוטסקיות מסוג זה נפוצות בעיקר בארצות הברית, והמשתתפים נדרשים לאכול מה שיותר ממאכל מסויים – נקניקייה בלחמניה, המבורגר, או פשטידה – תוך זמן קצוב. עכשיו דמיינו לכם שהייתם משתתפים בתחרות כזאת ומכפילים את משקל גופכם. למשל, אתם שוקלים 60 קילו ואוכלים 60 קילו המבורגרים. עכשיו דמיינו שאחרי כל זה הייתם יוצאים לריצת מרתון. זה, פחות או יותר, מה שעושה הסבכי שחור הכיפה.
"הסבכי שחור הכיפה הוא אחד הנודדים הכי נפוצים בישראל, עוברים מיליונים ממנו כאן כל עונה", מסביר פרלמן. "הוא לוקח לאקסטרים את היכולת לאגור שומן: לפני שהוא יוצא למסע, הוא פשוט אוכל ואוכל ואוכל – פרוקי, רגליים, פירות, כל מה שהוא מצליח למצוא. השומן שלו שונה משלנו – זה שומן שנצבר בקלות ומתפרק בקלות, ובפירוק מופקים אנרגיה ומים, שחשובים לו בזמן הנדידה".
עדות לעלייה המטורפת במשקל של הסבכי אנחנו מקבלים מרכזי הצפרות שלנו, בירושלים ובאילת – "כשהם מרוקנים משומן הם שוקלים 14-15 גרם, ואנחנו מתעדים בתחנות המחקר שלנו פרטים לפני יציאה ששוקלים 32-33 גרם". בתיאבון!
נמלה או קאובוי?
המהפכה החקלאית נחשבת לאחד התהליכים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה האנושית – המעבר מבני אדם ציידים-לקטים שנודדים ממקום למקום לחברות חקלאיות שנשארות במקום אחד, מבייתות בעלי חיים וצמחים ומפיקות מהם מזון. חיות בר, כמובן, ברובן, לא עוסקות בחקלאות, אבל מין מסויים של נמלה עושה בדיוק את זה – וניתן למצוא אותה ממש כאן בישראל.
הכירו את אורגת האשלים. בישראל האורגת נמצאת בעיקר באזור ים המלח, בערבה ובנגב המזרחי, והיא מתנהגת ממש כמו קאובוי, או בוקר, אם אתם רוצים להשתמש במילה העברית.
האורגת שלנו משתמשת במשי של הזחלים שלה מעין מטווים סביב כנימות עלה וכנימות מגן, ממש סוג של "רפתות" שבהן הן שומרות את הכנימות שמשמשות להן למאכל ומגנות עליהן, כמו בוקר שמגן על המרעה שלו.
אז אם לשפוט לפי ההתפחות שלנו כבני אדם מציידים-לקטים לחקלאים, אולי עוד כמה עשרות אלפי שנים גם לנמלים האלה יהיו וויי-פיי ואפליקציות משלוחים. נאחל להן בהצלחה.
חי על הקצה, ליטרלי
הרבה חובבי אקסטרים אוהבים להגיד שהם "חיים על הקצה". זה נחמד מאוד, אבל אנחנו רוצים להציג לכם יצור ימי אחד שחי על הקצה פשוטו כמשמעו: צינוריר בונה.
הצינוריר, או צינורן, הוא מין של חילזון ימי שמקום מושבו נמצא פיזית בקצה הפונה לים של טבלת הגידוד – משטח סלעי שגלי הים מכרסמים בו.
במילים פשוטות, הם חיים איפה שהגלים הכי חזקים מכים. ואתם יודעים מה אומרים – כשהגלים מתחזקים, החזקים מתגלים. או משהו. לא בטוחים, עבר הרבה זמן מאז השירות הצבאי שלנו.
עוד מידע על הצינוריר והסכנות שעומדות בפניו – כאן באתר ״החצי הכחול״, פרויקט ההגנה על הים התיכון של החברה להגנת הטבע.
