כ-30 בטאים (חתולי ים) מוגנים שאותם אסור כלל לדוג, נמצאו מתים על חוף בקרבת חיפה בשנה שעברה. הבטאים מתו כי נלכדו ברשת דיג שמושלכת למים ולוכדת את כל מה שנקלע בדרכה ללא הבדלה, וכך גורמת למוות מיותר לחלוטין ומזיק במיוחד של דגים רבים, וביניהם של מינים נדירים. הדיווח על הבטאים מהמין אברתן רחב-שן, שנמצא בסכנת הכחדה קריטית בעולם בעיקר בעקבות דיג נרחב, התקבל באפליקציית SeaWatch של החברה להגנת הטבע לדיווח ולטיפול מיידי במפגעים בים (להורדת האפליקציה: באנדרואיד לחצו כאן באפל לחצו כאן).
הבעיה של דיג פרוע, מיותר ולא סלקטיבי, כמו באמצעות רשתות הדיג שלכדו את הבטאים, היא אחד הגורמים העיקריים למוות של בעלי חיים ימיים. זוהי בעיה רחבה, ויש תקופה אחת בשנה שבה היא חמורה במיוחד: עונת הרבייה של הדגים.
כמו בני אדם וחיות רבות אחרות, גם עבור הדגים – הבאת צאצאים היא עניין רגיש במיוחד. זהו תהליך עדין, שבמהלכו הדגים הבוגרים שוכחים קצת את כללי הזהירות שלהם. הם מתקרבים לחוף ולעיתים מתקבצים בקבוצות גדולות – וכך הופכים פגיעים מאוד. בים התיכון, עונת הרבייה של רוב מיני הדגים מתרחשת באביב ונמשכת בין חודש ל-4 חודשים.
בעולם כבר הבינו: כדי לשמור על הדגים – לטובתם, לטובת הטבע הימי כולו וגם לטובת הדייגים – חייבים להכיר היטב את מחזור החיים שלהם, ולהגן עליהם במיוחד בעונת הרבייה. גם בישראל נעשתה בנושא התקדמות משמעותית בשנים האחרונות, במסגרת תקנות הדיג שקידמה החברה להגנת הטבע ואושרו בכנסת בשנת 2016. אחד הכללים המרכזיים בהם הוא איסור דיג בעונת הרבייה של הדגים, למשך 60-90 יום.
למרבה הצער, השנה פקיד הדיג הראשי במשרד החקלאות פרסם טיוטה של הסדר המרוקן מתוכן את ההגנה על הדגים הרגישים בעונת הרבייה, ופוגע בהישגים שאליהם הגיעו אנשי הגנת הסביבה.
פקיד הדייג פרסם לפני כשבועיים טיוטה להערות הציבור של הסדרי הדיג לשנה הקרובה, ומציע לא רק להתיר במפורש דיג של מינים שנמצאים בשיא עונת הרבייה שלהם, כמו טונה כחולת סנפיר וטונית אטלנטית – אלא גם להתיר שימוש בשיטות דיג לא סלקטיביות בתקופה הרגישה הזו. בשיטות האלה, הכוללות רשתות מסוגים שונים, מערך צף של קרסים או חכות שמושלכות מכלי שיט, הרשתות או הקרסים פשוט גורפים לתוכם את כל מה שנקרא בדרכם, בלי יכולת הבחנה.
❌ התוצאה עלולה להיות פגיעה ב-95% מהמינים המקומיים שעונת הרבייה שלהם מתרחשת במאי־יוני, כולל באלה שהוא מתיימר להמשיך ולהגן עליהם – כמו למשל מיני הדקר, או הלוקוס, שלפי ״ההוראות״ אסור לדוג אותם, אך בפועל הם יתפסו ברשתות ובחכות.
❌ גם הניסיון ליצור ״הבחנה״ על ידי התרת הדיג רק החל מרמת עומק מסוימת – לא יעזור. מכיוון שהרבייה של הדגים מתרחשת בכל רמות העומק, ומעבר לכך בחלק גדול מכלי השיט של הדייגים אין כלל ציוד שיכול לשמש למדידת עומק.
❌ איך נוכל לדרוש מדיג על ״חסקה״ לזהות אם הוא דג בעומק 10 מטר, 30 מטר או 50 מטר? איך נוכל לוודא שדגי הדקר מתרבים רק עד עומק 30 מטר, ולא מתרבים בשונית בעומק 35 מטר?
זה כמובן לא אפשרי, ולכן ההסדר שפרסם פקיד הדיג הוא תיאורטי. בפועל, תתרחש פגיעה חמורה במיני דגים המצויים ברבייה, כולל במינים מוגנים כמו בטאים, צבי ים, או הדקר האלכסנדרוני, שמתרבים גם הם בעונת האביב.
❌ חשוב לזכור: הפגיעה בדגים ובים – היא כמובן גם פגיעה בדייגים. שימור של המגוון הביולוגי בים הוא הכרחי גם לדייגים, שמטה לחמם נסמך על התחדשות הדגה.
✅ לעומת זאת, אם שומרים על האיסור על דיג בעונת הרבייה מרוויחים יתרון חשוב נוסף: זו הזדמנות נפלאה לבילוי בטוח בים – לשחייה, צלילה, חתירה וגלישה, בלי חשש להיפגע מציוד וסירות דיג. בשגרה, סירות הדיג "טסות" במהירות בקרבת החוף, מכיוון שהן פטורות ממגבלת המרחק של 300 מטר מהחוף, האסורים בשיט לשאר סירות המנוע. כמו כן, שחייה או צלילה בשטח רווי בקרסים ורשתות זו סכנה בטיחותית חמורה גם לאדם, לא רק לדגים.
