טבע ואדם
בספר ״טבע ואדם״, שיצא לאור ב-2012 בהוצאת ״עם עובד״, מתאר אלון איך הרעיון של חברה להגנת הטבע היה חריג בישראל של שנות ה-50, שהייתה עסוקה בפיתוח בלי תשומת לב אמיתית לסביבה:
היום קשה להבין עד כמה הייתה החברה בימים ההם דבר זר ולא חשוב, ניגוד גמור להלך הרוחות הכללי במדינת ישראל הצעירה. האתוס המוביל במחשבה היה – כיבוש השממה – וזה היה גם שמה של תערוכה שנערכה באותו זמן בירושלים. הפסוק ״נלבישך שלמת בטון ומלט״ משירו של נתן אלתרמן היה ססמה.
שלם 2 לירות
על הקמת החברה והמצאת הרעיון של החברים הוא מספר:
היינו חבורה שרעיונותיה נגדו את כל המקובל אז. העבודה בחברה לא הביאה לאלה שבחרו בה לא כבוד ולא כסף. בא רק מי שאהבת הארץ והעניין בטבע ובנוף משכו אותו, והוא היה מוכן לשרת את הנושא גם בתנאים לא נוחים.
בחברה להגנת הטבע לא הייתה היררכיה כמקובל: הנהלה הקובעת הכל ומורידה הנחיות לעובדים, החייבים לפעול על פיהן. היו לה כמובן מוסדות שקבעו מדיניות, אבל העובדים בשטח, בעיקרם אנשי בתי ספר השדה, שהוקמו מאוחר יותר, היו עצמאיים לגמרי, וגם נשאו באחריות מלאה. ההנחיות שקיבלו היו כלליות בלבד, וכל היוזמה הייתה שלהם.
מי שלא התאים למערכת הזו לא היה יכול להמשיך בה. כך נוצרה במשך השנים חבורה ששמרה על אופי מסוים של נשתנה הרבה למרות חילופי הדורות.
לא היה לנו שום מקור כספי. קבענו דמי חבר – שתי לירות לאדם. אמוץ (זהבי, ממייסדי החברה להגנת הטבע) היה מסתובב בין מכרינו ושואל כל אחד: אתה כבר חבר בחל״ט? אם לא – שלם שתי ל״י ואתה חבר.
למה לשמור על הטבע?
אבל למה בכלל לשמור על הטבע? אלון מנסה להסביר:
שאלו אותי מה היה המניע שלי להתמסר כל שנותיי לנושא שמירת הטבע והנוף, שמשמעותו – עימותים בלתי פוסקים עם גורמים שונים – משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, מוסדות שונים, בעלי אינטרסים, בעלי הון ועוד. הרי לצד ההישגים שהשגנו היו לא מעט כישלונות ואכזבות. איך לא נמאס לך לעמוד כל השנים כנגד התפיסה של ״הפיתוח״, הרואה בכל המאמצים לשמירה על הטבע ועל הנוף פגיעה באתוס הציוני של בניין הארץ?
אצלי זה כל כך טבעי, שאינני חושב על כך, אלא כאשר אני נשאל. תשובתי אז: יש שני טעמים. אחד – לא רציונלי, היחס שלי לטבע ולנוף. אני כל כך קשור אליהם, ומודאג מכך שאם הם ייפגעו, לא אוכל לראות אותם יותר.
השני – מודעות לעתיד הקרוב והרחוק. זה קשור פחות לטבע ויותר לאדם, ולמי שיחיה בעתיד בארץ ישראל.
לטבע ״לא אכפת״. במשך דורות נשמדו יותר מ-99 אחוזים מכלל הצמחים ובעלי החיים שהיו בעולם, ו״הטבע״ ממשיך להתנהל כאילו לא אירע דבר.
אם אנחנו נמשיך להשמיד את בעלי החיים סביבנו, יישארו בסוף שני מינים שכוח החיים שלהם חזק ביותר: חולדות ותיקנים. זה העולם שאנחנו רוצים שיחיו בו צאצאינו?
עזריה אלון (1918-2014) היה אחד ממייסדי החברה להגנת הטבע ב-1953 ושותף מרכזי למאבקים הסביבתיים הראשונים כמו השמירה על פרחי בר. היה מזכיר החברה בשנות ה-70, שידר ברדיו פינה פופולרית על נושאי טבע, פרסם כ-30 ספרים ואינספור מאמרים ומחקרים והיה פעיל בתחום כל חייו. ב-2012 קיבל את פרס ישראל על מפעל חיים.
