1. מאות מיליוני ציפורים עוברות בישראל בעונות הנדידה

כן, קראתם נכון –הציפורים הנודדות שעוברות בישראל בשבועות אלו מסתכמות במספרים עשר-ספרתיים – עד חצי מיליארד לפי הערכות. "השמיים בתקופה הזאת הם כמו אוטוסטרדה מלאה בציפורים", מתפייט יואב פרלמן, מנהל מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע.

2. ישראל היא יעד לוהט עבור ציפורים בעונת הנדידה

כמו ברלין עבור היפסטרים תל אביביים, או בוקרשט עבור חוגגי מסיבות רווקים, ישראל היא יעד פופולרי בטירוף עבור מאות מיליוני הציפורים שבוחרות לחלוף כאן. אבל למה? מה הן מוצאות כאן?

"בחלקים הצפוניים של כדור הארץ תנאי המחייה בחורף קשים מאוד. רוב צורות החיים מקפיאות את פעילותן", מפרט דן אלון, ראש אגף שמירת טבע בחברה להגנת הטבע.

כך לציפורים נגמרים מקורות המזון: הצמחים לא מייצרים פירות, החרקים מחכים שמזג האוויר יתחמם, רוב היונקים מצויים בתרדמת – ולציפורים אין מה לנשנש. לכן הן נודדות דרומה, לאזורים בהם המזון מצוי בשפע.

"הציפורים מעדיפות לנדוד מעל היבשה ולא מעל המים, ולכן עוקפות את הים השחור והים הכספי ממזרח או ממערב. מכאן הדרך הקצרה ביותר דרומה לאפריקה היא – נכון, דרך ישראל", מסביר אלון שמוסיף כי "וישראל היא למעשה צוואר בקבוק צר, שאליו מתכנסות מאות מיליוני ציפורים כדי להימנע מחצייה ארוכה של הים".

3. רוב הציפורים נודדות לבד, בחושך

90% מהציפורים מעדיפות לנדוד לבד, בחושך. ביום אנחנו רואים את הלהקות המרשימות של הציפורים הגדולות – חסידות, עגורים, שקנאים – אבל הם מהווים מיעוט.

"העופות הגדולים נודדים ביום, מכיוון שהם גדולים וכבדים וצריכים את זרמי האוויר החמים של שעות היום", מסביר פרלמן. "אבל בלילה הציפורים הקטנות נודדות, והשמיים עמוסים כמו נתיבי איילון בשמונה וחצי בבוקר. הן נודדות בלילה כי מזג האוויר טוב יותר וכי יש פחות טורפים שמסכנים אותן – ניצים, בזים ועופות אחרים שיכולים לטרוף אותן".

דוגמה לציפור קטנטנה אמיצה במיוחד? קבלו את העלווית האפורה. "היא גיבורה", מעיד עליה הצפר יהונתן מירב, "היא שוקלת כמו שקית קטשופ של מקדונלדס ועפה אלפי קילומטרים בלילות".

הגיע הזמן לנפץ עוד מיתוס: רוב הציפורים לא נודדות בלהקה, אלא מעדיפות לעוף על הטיול שלהן סולו: "במוח שלהן, במטען הגנטי, יש להן את מכשירי הניווט שמאפשרים להן לנדוד לבד. גם הציפורים הצעירות נודדות ברובן לבד לגמרי, בלי ההורים, כל אחת לעצמה", מוסיף מירב.

4. הנדידה לא מפסיקה אף פעם

נכון שיש שתי עונות נדידה מרכזיות, בסתיו ובאביב – אבל כל כך הרבה ציפורים עוברות דרך ישראל, עם טווחים כל כך מגוונים של נדידה – כך שלמעשה הנדידה לא נפסקת לאורך כל השנה.

"מאות רבות של מינים עוברים כאן, מדרום אירופה עד צפון סקנדינביה, ממערב אירופה עד מרכז אסיה", מספר פרלמן. ״נדידת האביב ונדידת הסתיו כל כך ארוכות שהן כבר חופפות".

הוא מדגים: "עיט הערבות, למשל, מסיים את נדידת הסתיו שלו בסוף דצמבר – ובתחילת ינואר עיטי הערבות הראשונים מתחילים כבר את נדידת האביב צפונה. לפעמים ביום אחד אפשר לראות עיט ערבות אחד עף לכיוון דרום ועיט ערבות אחר עף לכיוון צפון".

5. חצי מהציפורים לא שורדות את הנדידה

הנה עובדה אחת מבאסת: מבין מאות מיליוני הציפורים שעוברות כאן בעונת הנדידה, כמחצית לא שורדות את המסע – גם מסיבות טבעיות וגם בגלל איומים מעשה ידי אדם.

"האתגר הטבעי של הנדידה הוא גדול מאוד. הציפורים צריכות לעבור אלפי קילומטרים בכל כיוון, ולחצות מכשולים כמו ים ומדבר", מסביר פרלמן.

מלבד האיומים הטבעיים, למשל מעופות טורפים – הרס ושינוי של בתי גידול על ידי האדם, שינויי אקלים שגורמים לשינוי בתזמון הנדידה של הציפורים והתחשמלויות מקווי חשמל – כולם מוסיפים לאיומים על הציפורים הנודדות. "מדובר באתגר קשה לציפורים גם ככה, ולפעמים האתגרים שמציב להן האדם הם הקש ששובר את גב הגמל", מסכם פרלמן – או ליתר דיוק, הקש ששובר את כנפי הציפור.

 

לקריאה נוספת:

כתבה על עונת הנדידה ב״כאן 11״

אתר הצפרות הישראלי