
קשת מפוארת
לירון שפירא, רכז אזור צפון של החברה להגנת הטבע, הפליא אותנו בכל חודש עם תמונות מרהיבות של חיות בר ברגעים עוצרי נשימה.
בינואר, הוא תפס את הרגע הקסום של הקשת, וסיפר: ״בדרך כלל קשה לצלם קשת בשמיים. היא נראית בצילומים פחות טוב מאשר במציאות״, מספר לירון שפירא. ״אבל לפעמים כמו ברגע הזה שאותו תיעדתי במערב עמק יזרעאל, הגשם נפסק, השמש האירה, ואז לדקה או שתיים הקשת נראתה במלוא תפארתה״.
בפברואר, הוא צילם את המבט החודר של קרפדה ירוקה עם עיניים מיוחדות שמביטות ישר למצלמה.
שעות מתחת לרשת הסוואה
באוקטובר, שפירא פגש את הצבי המרגש הזה כשהוא לוגם מים בעמק הצבאים. ״בסוף הקיץ מתמעטים מקורות מים. בעמק הצבאים זורם נחל מלאכותי אשר הצבאים יכולים לשתות ממנו. עם זאת, הצבי לא חייב לשתות, הוא יכול להסתפק בלחות הנמצאת בבוקר על העשבים והעלים שהוא אוכל. בדרך כלל, צבאים נוהגים לשתות בשיא החום בהתאם לעונת השנה״, הוא סיפר.
בנובמבר, שפירא שוב הדהים אותנו עם תמונה חד-פעמית של פלמינגואים, שאינם מקננים בישראל וניתן לצפות בהם בעיקר באילת ובעתלית בעונת החורף, כשהם מגיעים מאיראן ומטורקיה.
שפירא סיפר איך הצליח ללכוד את התמונה המיוחדת: ״זו הייתה חוויה נהדרת. הלהקה צולמה בעמק יזרעאל, בו שהו הפלמינגו כעשרה ימים. על מנת לצלם שכבתי על הקרקע תחת רשת הסוואה במשך כמה שעות. הפלמינגו היו מודעים לנוכחותי, אך המשיכו במעשיהם ללא הפרעה. זוהי ציפור מאוד אלגנטית ותנועותיה איטיות ואציליות. עם זאת, הם מתקוטטים לא מעט, דבר שנראה לעיתים כ׳נשיקות׳ אך למעשה אלו ריבים שמהר מאוד שוכחים והרגיעה חוזרת ללהקה״.
ותמונה חדשה של שפירא, שצולמה בדצמבר – עיט זהוב אוחז צב בטופרים, שצולם באזור נחל בזק בגלבוע.
הלהיט של השנה
את התמונה שעשתה הכי הרבה רעש השנה, צילם באוגוסט צחי פינקלשטיין, צלם טבע וחבר החברה להגנת הטבע. התמונה של צב ים שמשחק עם שפירית שנחתה על קצה אפו הלהיבה עשרות אלפי גולשים באינטרנט וזכתה לחשיפה רבה גם בתקשורת.
ולא, הוא לא ניסה לאכול אותה: ״אנשים חושבים שהצב ניסה לאכול את השפירית, אבל זה לא קרה. היא נחתה עליו, עפה, חזרה אליו. הוא התלהב כמו ילד קטן ושיחק איתה, ובתמונה נראה כאילו הוא מחייך", סיפר פינקלשטיין.
גם פינקלשטיין לכד את צילום הטבע החד-פעמי בזמן שהיה במסתור סמוך למאגר מים בעמק יזרעאל. "ראיתי את שני בעלי החיים והחלטתי שהולך להיות כאן מצב מעניין", הוא שיחזר. "כיוונתי את המצלמה ואכן מה שצפיתי התממש״.
בפברואר, עם תחילתה של עונת הפריחה המשגעת, איריס ארבל צילמה את איריס הארגמן, פורח עם טיפות קטנות של גשם על עלי הכותרת.
התמונה צולמה בגבעת האיריסים באולגה, שהיא גבול התפוצה הצפוני העיקרי של הפרח שקיים רק בישראל – ונמצא לצערנו בסכנת הכחדה. אז גם השנה, אל תקטפו אותו!
במרץ, יובל דקס, הצלם הראשי של אתר החברה להגנת הטבע, תיעד להקת חסידות ועגורים מתרוממת מעל עמק החולה, והסביר: ״ריגשת הנדידה – זהו הכינוי לדחף הטבוע בעופות נודדים״.
החל מאמצע פברואר, העגורים באגמון החולה מתחילים ״להתאמן״, ובכל פעם מרחיבים מעט את טווח מעופם. ימים של חום גובר מעוררים את הדחף שלהם לנדוד, וענני גשם מורידים אותם בחזרה אל הקרקע – עד שמגיע הרגע לצאת שוב אל הצפון.
דקס גם תרם לנו שתי כתבות מצולמות מרתקות ומרהיבות, אל תפספסו אותן:
הנדידה המשוגעת של הציפורים, ופקקי התנועה בשמיים בעונת האביב עם להקות חסידות ושקנאים יפהפהיים.
המסע בעקבות רוח הרפאים של המדבר – דקס יצא למסע בעקבות הקרקל, הטורף החתולי בעל האוזניים המחודדות שהוא גיבור העל של הטבע הישראלי: מנתר למרחק ולגובה, מתנהל בלילה כאילו זה יום ואוכל כל מה שזז. האם דקס הצליח לצלם אותו?
באפריל, יואב פרלמן, מנהל מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע, תיעד אמא בסבך: ״במהלך עבודת שדה למיפוי ציפורים דוגרות בנחל הבשור שבנגב הצפוני, שמעתי לפתע רעש והמולה מסבך האשלים. הבחנתי בעדר של חזירי בר שכלל שתי נקבות וכעשרה גורים קטנים וחמודים. הם יצאו מהסבך לכמה שניות, עד שאחת האמהות הבחינה בי ודחקה בגורים לחזור למחסה בסבך. המפגש בין האם והגור היה קצר מאוד, וכלל רוך וקירבה ביניהם – ככה זה לפחות נראה בעיני״.
במאי, התקופה שבה הזוחלים מתעוררים, נתן נוריאל, מדריך בבית ספר שדה אילת של החברה להגנת הטבע, צילם חרדון ממין סיני בנחל שני בהרי אילת. ״ביום חם, במהלך הדרכת טיול רב-יומי, התנגבתי במשך כמה דקות לעבר החרדון שהיה בעמדת תצפית בתוך ערוץ הנחל, עד שהגעתי למרחק שאיפשר לצלם תמונה טובה עם טלפון נייד״, הוא סיפר.
נוריאל הוסיף כי צבעו הכחול של החרדון מושך תשומת לב – כי זה בדיוק מה שהוא רוצה לעשות: ״החרדון נמצא בתקופת החיזור שלו, והוא מושך את הנקבות בעזרת צבעו העז״.
אוהד בנימיני, מדריך בבית ספר שדה עפרה של החברה להגנת הטבע, צילם נחש ארסי ממין עכן קטן שמסתתר כולו בחול וכמעט לא נראה מעל פני השטח. ״הנחש בתמונה נכנס בטעות לבית והבהיל את יושביו. הוא חולץ ללא פגע ושוחרר במקום בטוח, לא לפני שצילמנו כמה תמונות למזכרת״, הוא סיפר.
העכן הקטן הוא נחש לילי ארסי וקצר יחסית (לרוב 20-35 ס״מ בלבד) שנפוץ בחבל הים תיכוני. ההתחפרות בחול היא שיטת ההסוואה החביבה עליו, שם הוא אורב לטרף. כדי להרחיק איובים היא מחכך את הקשקשים שלו ומשמיע קול רשרוש. הוא נמצא בעיקר בנגב, ולכן יש מעט מקרים שבהם הוא מכיש בני אדם.
עוד על העולם המופלא של הנחשים ומתי צריך להיזהר מהם בכתבה הבאה.
ביוני, אילת היינבך, מבית ספר שדה עין גדי של החברה להגנת הטבע, תיעדה מחבואים בעין גדי: תמונות קסומות של היעלים הקופצניות והאצילות, שחיות בסביבה ולפעמים אפילו מבקרות בשבילים של בית הספר.
בספטמבר, אבנר רינות, מיחידת סקרי טבע עירוני של החברה להגנת הטבע, צילם אוח מדברי, שבו הבחין באחד הוואדיות של מדבר יהודה: ״צילמתי אותו במהלך טיול. קלטנו את האוח בגמר סעודה של יונת הבית, כשנכנס לנקיק סלע״.
רינות הוסיף כי ״האוח המדברי הוא קרובו של האוח העיטי שגדול ממנו. הוא דורס לילה מדברי השכיח בחבלים המדבריים של ישראל, ומצוי בעיקר בוואדיות מדבר יהודה והערבה. המזון שלו כולל מגוון רחב של פרוקי-רגליים, יונקים קטנים ועופות״.
באוקטובר, שיא עונת הנדידה של הציפורים – יואב פרלמן, מנהל מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע, צילם איית צרעים צעירה, שכנראה שזו הפעם הראשונה שבה היא נודדת מאירופה לאפריקה, ועצרה לשתות בפארק הצפרות באילת.
״כחצי מיליון איות חולפות מעל ישראל בכל עונת נדידה, אביב וסתיו. ציר הנדידה המרכזי חולף מעל צפון הארץ ומרכזה, ופרטים מעטים יותר מגיעים לאילת״, סיפר פרלמן. ״איית הצרעים ניזונה מחלות דבש של צרעות, ואוכלת את הזחלים. היא חסינה בפני עקיצות״.
תמונה נוספת של פרלמן מתעדת עיט ערבות בנדידה, כשהירח ברקע מאחוריו.
פרלמן תיאר איך צילם את עיט הערבות, ציפור שנמצאת בסכנת הכחדה עולמית: ״ציר נדידה נמוך ויפה של עיטי חורש חלף מעל קיבוץ חולדה שבשפלה. עקבתי אחריהם, והבחנתי שהם חולפים אל מול הירח. חיכיתי עד שהעיט יגלוש למקום הנכון ו – קליק!״.
רוצים לקרוא על הסיפור המלא של מאות מיליוני הציפורים שעוברות מעלינו פעמיים בשנה? היכנסו לכתבה
בנובמבר, פרלמן הציג בפנינו עוד תמונה יפהפיה מחגיגת הנדידה של הציפורים: נץ מצוי בבריכת ניימן בתחנה לחקר ציפורי ירושלים ע"ש נילי ודוד. ״שימו לב לטבעת על הרגל. זה פרט שסומן בתחנה לפני כמה שבועות, וממשיך לבקר בה, גם כדי לצוד, כי יש שם הרבה ציפורי שיר, וגם כדי לרחוץ בפלג, כי זה כיף״.
שחף רטר, מנהלת בית ספר שדה חוף הכרמל, צילמה פרפר זנב סנונית נאה ברמות מנשה. ״הפרפר פשוט עמד שם על הקוצים״, היא מספרת.