מה ידוע בעולם?

החודש תתקיים ועידת האקלים ה-27 בשארם א-שייח'. הקהילה המדעית, למעט בודדים מאוד, מאוחדת ואיתנה בדעתה בדבר קיומו של משבר האקלים, והיותו תוצר של מעשי האדם.

ה-IPCC, פאנל המדענים הבינלאומי, פועל מטעם האו"ם ועוקב אחר תמונת המצב האקלימית. התמונה שמוצגת בדוחו"ת, בהתבסס על מחקרים אחרונים – מדאיגה מאוד. דו"חות ותחזיות אלו הם הבסיס להחלטות של מנהיגי העולם, כמו הסכם פריז, וההחלטות נוספות על יעדי צמצום פליטות וצעדים נלווים. אך כפי שכולנו יודעים הסכמים אלו אינם ממומשים במלואם, האנושות אינה עושה מספיק כדי למתן את משבר האקלים והזמן שנותר כדי לעצור את ההתחממות – אוזל והולך.

משבר האקלים הוא תוצאה של שיבוש פעולתן התקינה של מערכות טבעיות עקב פעילות האדם. בראש ובראשונה, שיבוש מחזור הפחמן, אך לא רק. בריאות המערכות הטבעיות ובתי הגידול ותהליכים אקולוגיים טבעיים – מחזור המים, החמצן, הפחמן ועוד  – הם תנאי הכרחי לרווחה, לבריאות ולקיום שלנו.

משבר האקלים הוא למעשה תוצאה של מצב הטבע והמערכות האקולוגיות. את מצב הטבע בעולם מנטר פאנל מדענים בינלאומי הפועל גם הוא מטעם האו"ם, IPBES. בדומה ל-IPCC הוא מפרסם דו"חות עיתיים שגם מהם משתקפת תמונת מצב קשה. בדו"ח מקיף שפורסם בשנת 2019 נמצא כי 1,000,000 מינים יימצאו בסכנת הכחדה בעשורים הקרובים. שיעור ההכחדה כיום גדול פי עשרה עד פי מאה מכפי שהיה ב-10 מיליון השנים האחרונות.

דו"ח משותף שהוציאו לאחרונה שני הפאנלים הבינלאומיים הללו, מצביע על הצורך הקריטי לעסוק במשבר האקלים ובמצב המערכות האקולוגיות, בו זמנית. אם לא נשקיע בפתרון שני המשברים – לא נצליח להתמודד ולפתור אף אחד מהם, כי בפועל הם אותו אחד. למעשה, הטבע הוא קו ההגנה הראשון שלנו מול משבר האקלים, ובהגנה עליו ובשיקום שלו טמון גם מפתח מרכזי להתמודדות עם משבר האקלים.

ומה נעשה בישראל?

לישראל יש כמה סיבות טובות במיוחד להוביל את העיסוק בשמירה על הטבע כצעד משמעותי להתמודדות עם משבר האקלים. ישראל היא מעצמת טבע, ולמרות השטח הקטן – היא עשירה במגוון מינים, ומהווה את המסלול לנדידת ציפורים השני בחשיבותו בעולם.

בנוסף, ישראל וסביבתה תושפענה ממשבר האקלים יותר מהממוצע העולמי, על כל ההשלכות הגאופוליטיות הכרוכות בכך. וכמדינה העומדת להיות הצפופה ביותר מבין מדינות המערב, האיזון בין שימור ופיתוח הוא מפתח הכרחי ליכולת הקיום שלנו כאן. מבחינה זו, ההתמודדות עם משבר האקלים יוצרת עבור ישראל הזדמנות להוביל.

אבל הפער בין מה שנדרש לעשות לבין מה שנעשה בפועל – צורם.

בסוף אוקטובר התקיים מצעד האקלים הישראלי, במהלכו צעדו יותר מ-15,000 איש, חלקם הגדול צעירים, ילדים ובני נוער. הם קראו בקול רם וברור למקבלי ההחלטות שלנו לקחת אחריות ולדאוג לעתידם, עתיד שנראה מדאיג מיום ליום.

ההזדמנות שלנו לשנות

ב-1.11.22 מתקיים בישראל עוד יום בחירות, החמישיות במספר בשנים האחרונות. נושא הדאגה לסביבה בכלל, ועיסוק במצב הטבע ומשבר האקלים בפרט – נעדר כמעט לחלוטין מהשיח הפוליטי, התקשורתי והציבורי לקראת הבחירות. אם מאזינים לנאומי הבחירות, מעיינים במצעי המפלגות, ומקשיבים לפוליטיקאים שלנו. אפשר לחשוב שאין משבר אקלים, שהטבע שלנו במצב מצויין, שמור ומוגן, שהמערכות האקלוגיות משגשגות, והאוויר, הים, המים והנחלים – נקיים וצלולים.

כולנו יודעים שלא כך הדבר, ומצב הטבע והסביבה בישראל – רע מאוד.

כאן אנחנו נכנסים לתמונה. נכון שכל אחד מאיתנו יכול, באמצעות אימוץ הרגלי צריכה מקיימים – לעשות צעדים משמעותיים כדי להבטיח עתיד ירוק יותר. אבל במשבר לאומי וגלובלי – זה לא מספיק.

נבחרי הציבור שלנו צריכים להוביל שינוי מדיניות, לייצר וליישם רגולציה מתאימה. לכל אחד מאיתנו, ולנו כאירגון – יש יכולת, חובה וזכות להשפיע על סדר היום הציבורי. זו ההזדמנות שלנו לדרוש שהשמירה על הטבע, כחלק בלתי נפרד ומוביל בהתמודדות עם משבר האקלים – תהיה במקום גבוה מאוד בסדר העדיפות הציבורי והפוליטי בישראל.