הקמת היישובים מתקרבת לאישור

החברה להגנת הטבע, כל הארגונים הסביבתיים וכל מומחי התכנון מזהירים מפני ההשלכות ההרסניות של הקמת יישובים חדשים, שגורמים לבזבוז משאבים ולפגיעה בסביבה. אבל התוכנית להקמה של 5 יישובים חדשים בנגב קיבלה אישור נוסף בדרך לביצוע.

חמשת היישובים החדשים, שהגדול בהם מיועד לבדואים. אמורים לקום באזור מבואות ערד – ממערב לעיר ערד, ממזרח לבאר שבע ומצפון לכביש 31. לפי התוכנית, ביישובים יגורו כ-12 אלף איש בכ-3,000 יחידות דיור.

האישור להקמת 5 היישובים החדשים התקבל באחת מוועדות התכנון החשובות בארץ – שנקראת ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים, ואנשי תחום התכנון מכנים אותה בקיצור הולנת״ע. החברה להגנת הטבע, המשרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים התנגדו לאישור התוכנית בוועדה, אך כעת היא מתקדמת לאישור סופי במועצה הארצית לתכנון ובנייה.

היוזמה להקמת יישובים חדשים בנגב נמצאת בדיונים כבר יותר מעשור – ומהרגע הראשון כל מי שמבין בנושא מזהיר שמדובר ברעיון גרוע. מאז ההחלטה התגלגלה לפה ולשם, ובמרץ האחרון החליטו שרי הפנים והשיכון של הממשלה הקודמת, מירי רגב וזאב אלקין – להריץ אותה מחדש.

לא הגיוני, לא כלכלי ולא סביבתי

לפעמים נשמעת טענה כאילו הקמת יישובים חדשים היא ״ציונות״ או ״מחזקת את ההתיישבות״ – אבל האמת היא לגמרי הפוכה.

אסף זנזורי, מנהל תחום תכנון בחברה להגנת הטבע, מסביר: "אין כל היגיון – לא תכנוני, לא כלכלי, לא חברתי, לא סביבתי, לא נופי ולא אקולוגי – בהקמת יישובים חדשים בנגב. לפי כל ההיבטים, יש עדיפות ברורה וחד-משמעית לחיזוק ועיבוי יישובים קיימים – ולא להקמת עוד ועוד יישובים חדשים. יישובים חדשים רק יפגעו ביישובים הקיימים באותו המרחב, שזקוקים לחיזוק – ובטח שלא להחלשה".

ישראל היא אחת המדינות הצפופות ביותר במערב, והמצב הזה רק מחריף משנה לשנה. זה אומר שבעתיד יהיו כאן עוד הרבה יותר פקקים, תורים וזיהום – ופחות שטחים פתוחים וטבעיים, שבהם כולנו נצטופף כשנרצה ליהנות מהליכה בנחל, ישיבה על שפת הים או מנוחה בצל עצים. לכל החיות והצמחים של הטבע הישראלי יהיה קשה לשרוד עם פחות מרחבים פתוחים, וחלקם עלולים אפילו להיכחד.

אם לא נשנה את ההתנהלות שלנו, מדי שנה נאבד מיליון דונם של מרחבי טבע פתוחים ושל שטחים חקלאיים – רק לבנייה של יחידות דיור. מעבר לכך, נצטרך גם עוד כבישים, תשתיות אנרגיה ועוד ועוד.

 

הרבה קרקע למשפחה אחת

בישראל יש כיום כ-1,200 יישובים – כלומר יישוב לכל 7,500 אזרחים. אין שום צורך אמיתי ביישובים נוספים. הבזבוז נוראי במיוחד, מכיוון שהתוכניות ליישובים חדשים משתמשות בהמון קרקע, כאשר בכל בית אמורה לגור רק משפחה אחת.

יישובים כפריים חדשים הם גם עסק יקר מאוד: כל יחידת דיור בהם עולה 1.4 מיליון שקל בממוצע, כמעט פי שלושה מיחידת דיור בהרחבה של ערים שעולה רק כחצי מיליון שקל.

הדבר הנכון לעשות בתנאים האלה ברור מאוד לכל המומחים כבר עשרות שנים: חייבים לשמור מכל משמר על המרחבים הפתוחים שנשארו לנו – ולבנות בתים ותשתיות חדשות רק במסגרת היישובים הקיימים.