מה קורה עכשיו?

בימים אלה, ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת דנה בחוק האקלים שאושר בממשלה ולאחר מכן בכנסת בקריאה ראשונה, לקראת אישורו הסופי.

מטרתה של ההצעה היא ליצור מסגרת חוקית וארגונית לצמצום פליטות גזי חממה בישראל, ולהיערכות למשבר האקלים. מדובר בחקיקה בעלת חשיבות רבה, והיא בגדר "יישור קו" עם מה שכבר נעשה במדינות רבות בעולם. זאת ועוד. במציאות הקיימת, שבה מצד אחד ישראל מתחממת בקצב מהיר מהעולם, ומצד שני המלחמה שישראל נמצאת בה כבר קרוב לשנה מאיימת תדיר על מתקני הגז של ישראל וגורמת לייבוא של פחם מזהם ויקר, הצורך בהפחתת פליטות משתלב יותר מתמיד עם הצורך של ישראל לעבור לאנרגיה סולארית, ידידותית יותר לסביבה, מבוזרת ודלה בפליטות של גזי חממה מסוכנים.

החברה להגנת הטבע תומכת כמובן בחקיקה שתוביל להפחתת פליטות באופן אחראי ומתוכנן היטב. ואולם, הצעת החוק במתכונתה הנוכחית לא צפויה להשיג את מטרותיה – היא  חלשה, בלתי מחייבת, בלתי יעילה ומעניקה כוח רב לגורמים שמתנגדים למהלכים הנדרשים לצמצום פליטות ומבקשים לקדם אינטרסים אחרים.

מה חייבים לעשות?

☀️ שיפור היעדים  וקביעת יעדי ביניים: הצעת חוק האקלים שנידונה בכנסת קובעת יעד של הפחתת 30% מהפליטות המסוכנות של פחמן דו-חמצני וגזי חממה אחרים עד לשנת 2030 – ואיפוס פליטות עד 2050.

מדובר ביעד נמוך ביחס למה שנדרש על פי מדענים, וביחס למה שקבעו מדינות מפותחות בעולם. אבל חשוב מזאת, החוק אינו מציב יעדי ביניים, שבלעדיהם ספק אם ניתן להגיע ליעדים הסופיים.

לכן, יש להוסיף יעדי ביניים החל משנת 2028 ולאורך השנים 2030 ל- 2050.

☀️ הסרת "מקלות בגלגלים" שמציב החוק: החוק כולל סעיפים שמנוגדים למטרות העיקריות שלו. לפי החוק יוקמו 4 גופים שונים שאמורים לעסוק, לייעץ ולחוות דעתם ביחס לתוכניות, וזאת בנוסף לכל משרדי הממשלה אשר אמונים על התכניות האקלימיות בתחומם.

מבין הגופים הללו, הכוללים ועדת שרים, מכון אקלים, וועדת מומחים, ומועצת אקלים – הרי שמועצת האקלים צפויה להקשות במיוחד על השגת המטרות שהחוק קובע.

לפי התוכנית, מועצת האקלים היא גוף בן 35 חברים המייצגים אינטרסים שונים, ורבים מהם אף מתנגדים מכל וכל להפחתת פליטות. ריבוי האינטרסים במועצה גם מעלה את השאלה כיצד היא תוכל להיות גוף מייעץ? למעשה מדובר בגוף שצפוי להתנגד לקידום הפחתת הפליטות, להוות משקל נגד לכל תוכנית שתובא, ולהכשיל את השגת מטרות החוק.

חשוב להדגיש שמועצת האקלים אינה דרשת באמת, משום שלכל הגופים החברים במועצה תינתן ממילא האפשרות לקחת חלק בגיבוש התוכניות האקלימיות שיעשה על ידי משרדי הממשלה השונים, וכן בתהליך שיתוף הציבור .

☀️ מיתון המעמד העודף שניתן למשרד האוצר: באופן חריג, ניתן למשרד האוצר מעמד עודף לאורך החוק, ומשום מה נקבע שרק משרד זה יגיש שתי חוות דעת לתכניות השונות. מכיוון שמשרד האוצר הוא המתנגד העיקרי לחוק האקלים ולמטרותיו, הרי שמתן המעמד העודף והחריג למשרד צפוי לעכב ואף להכשיל את השגת המטרות שהחוק מציב. יש לתת למשרד האוצר משקל בדיוק כמו לכל משרד אחר.

☀️ הערכת סיכון אקלימית: אחד הרכיבים החשובים בחוק, הוא הטלת חובה לערוך הערכת סיכון אקלימית לפרויקטים משמעותיים מבחינה אקלימית. ואולם בנוסח הנוכחי, לא ברור על מה תחול החובה להגיש את הערכת הסיכון ובאיזה אופן. התוכן כולו נדחה כך שייקבע בעתיד בהחלטת ממשלה. במקום זאת יש לקבוע שהנושא יוסדר כמקובל – בתקנות שיקבע השר בתוך זמן קצוב.

בנוסף לכל אמור, הדבר החשוב ביותר לזכור הוא שחקיקת מסגרת אקלימית כשמה כן היא – חקיקת מסגרת. היא יכולה להשיג את מטרותיה רק אם הממשלה מגויסת לטובת קידום מטרותיה. למרבה הצער, נכון להיום, הממשלה ממשיכה לפעול להרחבת מגזר הגז והנפט, שהם דלקים פוסיליים עתירי פליטות. זאת במקום לבצע שינוי דרמטי במדיניות ולדאוג להתקנת מאסיבית של מתקנים סולאריים על גגות ומבנים ברחבי המדינה.