תוצאות חיפוש

מי מרעיל את חיות הבר בגולן?

יפתח כרמלי

מה גורם למעגל ההרעלות האכזרי בגולן, ואיך אפשר לעצור אותו?

נשר מקראי
נשר מקראי. צילום: לירון שפירא

מעגל ההרעלות

הגולן הוא שטח רחב ידיים, עשיר בטבע פראי, כזה שלא "אולף": הרי געש רדומים, מפלים יפהפיים, נוף מדהים לחרמון וחיי בר עשירים.

לצערנו, בגולן, כמו בכל העולם, הטבע משלם את המחיר על טעויות האדם. רעל זורם בגולן – לא רעל מטאפורי, אלא רעל ממשי, שמכניע את החיים היחודיים לאזור. זו שרשרת ההרעלות של הגולן – מלכודת מעשה ידי אדם שחיות רבות נופלות בה, וארגוני הסביבה ושמירת הטבע עושים מאמצים אדירים כדי להילחם בה.

בגולן פועלים חקלאים ורועים רבים, שרוצים לשמור על מקור הכנסתם – חיות המשק שלהם והטריטוריה בה הן רועות. לצורך כך, לצערנו – הם משתמשים ברעל.

"בשטחי המרעה יש מאבקים טריטוריאליים, והרועים מרעילים אחד לשני את הפרות או את המים שהפרות שותות", מסביר לירון שפירא, רכז שמירת טבע במחוז צפון של החברה להגנת הטבע. מעבר לאכזריות ולפליליות של המעשה, מי שמשלמות מחיר כבד, אולי הכי כבד, על מאבקים אלה, הן בכלל לא גורם במאבק: חיות הבר של הגולן.

לפני 50-60 שנה היו מאות או לכל הפחות עשרות רבות של נשרים מקננים בגולן. עד לפני 10-20 שנה היו עשרות. היום? היום אין קינון של נשרים בגולן. ככה, פשוט. 0. תהליך ההרעלה ברור: הנשרים ניזונים מפגרים, ולא יודעים לזהות, כמובן, כאשר גופה של פרה מורעלת – מבחינתם מדובר בארוחה. הספיקו 2-3 הרעלות מאסיביות בעשור האחרון – ואוכלוסיית הנשרים בגולן נעלמה כליל.

הנשרים הם, לצערנו, לא היחידים. "יונקים אוכלי נבלות למיניהם, צבועים, זאבים, תנים, שועלים, וגם דורסים אחרים, ניזונים מפגרי הפרות או מפגרי הנשרים שמורעלים, ואז מתים גם הם", מסביר שפירא. מעגל ההרג לא עוצר בנשרים, ומגוון חיות בר מאבדות את חייהם בגלל סכסוכים בין בני אדם.

צבוע מפוספס בטבע בארץ
צבוע מפוספס - גם הוא קורבן של הרעלות בישראל. צילום: נדב כנען

לא סתם עוד עוף

לנשר המקראי יש חשיבות אדירה, גם בטבע וגם בתרבות.

"הנשר הוא חיה עם חיבור חזק למקורות שלנו", מסביר ד"ר יואב פרלמן, מנהל מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע. בספר שמות, לפני מעמד הר סיני, מדמה האל את הוצאת בני ישראל ממצרים לנשיאתם על כנפי הנשר: "אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְמִצְרָ֑יִם וָאֶשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ עַל־כַּנְפֵ֣י נְשָׁרִ֔ים". בעולם העתיק היווה הנשר סמל לכוח ועוצמה, בגלל גודלו המרשים: לנשר המקראי מוטת כנף של כמעט 3 מטרים, והבוגרים שוקלים עד 20 קילו.

ויש לו גם תפקיד חשוב מאין כמוהו: "הנשר מכונה 'הסניטר של הטבע'", מסביר פרלמן. "יחד עם שאר העופות הדורסים, הוא אחראי על ניקיון של הטבע מפגרים שנמצאים בו, חיות שמתות ומתחילות להירקב". ולראיה, המקומות שבהם הנשרים דוגרים הם בין המקומות היפים והחשובים בטבע הישראלי.

כמה אירוני ועצוב, אם כך, שהנשר המהווה סמל לגדולה ועוצמה, נמצא בסכנה כה חמורה, ושתפקידו הטבעי החשוב הוא זה שמוביל אותו למפלתו.

פרלמן מגדיר זאת במונחים דרמטיים: "העבודה להציל את אוכלוסיית הנשרים בישראל היא אינטנסיבית – ברמה שאם החולה הזה לא מחובר למכונת הנשמה, הוא ימות". הוא מתכוון בדבריו למאמצים האדירים שנעשים במסגרת שיתוף הפעולה בין החברה להגנת הטבע, רשות הטבע והגנים וחברת החשמל בפרויקט "פורשים כנף".

המאמץ המשותף, שהתחיל עוד בשנות ה-90, נועד להיאבק בהרעלת הנשרים, באספקת מזון איכותי עבורם, בדאגה לגרעיני רבייה של נשרים ובייבוא נשרים ממדינות אחרות. גם את האוכלוסיה המאוד מצומצמת של נשרים שמקננת בישראל כיום יש לזקוף לפרויקט הזה, ואילולא המאמצים האקוטיים האלו, ייתכן ולא היו נותרים נשרים בישראל כלל.

גופת נשר שנמצאה באזור נחל קינה שבנגב, לאחר שהורעל. צילום: שלומית שביט, רשות הטבע והגנים

המכשול החוקי

איך אפשר להגן על הנשרים, וחיות בר אחרות, מפגיעה כה אנושה?
כאן החוק יכול להיכנס לתמונה – אבל הוא צריך להשתפר. "כיום, נוסח החוק להגנת חיית הבר מקשה מאוד על תפיסה והרשעה של מרעילים", מסביר ד"ר נפרלמן. "החלה"ט מנסה כבר כמה שנים 'לשפץ' את החוק כדי שכן יהיה ניתן להרשיע. אם המשטרה עושה לך חיפוש בבית ומוצאת אקדח, אתה צריך להוכיח שהוא לא שלך – חובת ההוכחה עליך. באופן דומה, אנחנו רוצים להגיע למצב שאם לחקלאי יש פגר מורעל בשטח, הוא צריך להוכיח שהרעל לא שלו. כיום המצב הפוך – נטל ההוכחה הוא על התובע".
בנוסף, אנחנו שואפים להרחיב את סמכויות החיפוש של פקחי רשות הטבע והגנים, כדי לאפשר להם להגיע למרעילים באופן מהיר ויעיל: "כרגע היכולת של הפקחים לבצע חיפוש מוגבלת מאוד. החברה להגנת הטבע פועלת כדי לתקן את החוק להגנת חיית הבר כדי שיהיו הרתעה וענישה רציניות יותר נגד מקרי הרעלה ולצמצם את המקרים האלה, כי זו מכה קשה מאוד", מסכם פרלמן.

פרופיל של נשר מקראי
נשר מקראי

יום אחד אולי אפרוש (שוב) כנפיים

אנחנו יודעים שלא קל לקרוא את הדברים האלה, ולקבל עדות ממקור ראשון על המצב הקשה של חיות הבר, וספציפית הנשרים, בגולן – אבל יש מקום לאופטימיות ותקווה.

קחו לדוגמה את הכרמל. אוכלוסיית הנשרים נעלמה מהכרמל לגמרי בשנות ה-50 וה-60, אבל עבודה אינטנסיבית בעשור הקודם שינתה זאת מקצה לקצה – והיום ניתן לראות עשרות נשים שחגים מעל הכרמל ומקננים בו. "יש לנו עדיין תקווה נצליח להשיב עטרה ליושנה, והנשרים ישייטו שוב בגמלא", מסכם פרלמן, "ודוגמה כמו הכרמל היא הסיבה שלי לאופטימיות".

רוצים לשמור על חיות הבר מהרעלות?

בואו להיות חברים להגנת הטבע!

הצטרפו עכשיו