לא רק באדום
עונת הפריחה מתחילה בימים אלה, ואבנר רינות, מיחידת סקרי טבע עירוני בחברה להגנת הטבע, תיעד מרבד של כלניות.
הוא מספר כי ״הכלנית המצויה היא אחד הפרחים הנפוצים והמוכרים בישראל. ניתן למצוא אותה מהחרמון ועד להר הנגב. הכלניות המוכרות לרובנו הן הכלניות האדומות, אולם באזורים גשומים בצפון ובמרכז הארץ ניתן לראות כלניות בצבעים אחרים – לבנות, ורודות, סגולות, ואף כחולות. כפי הנראה, הכלניות הצבעוניות פורחות לרוב מעט לפני האדומות״.
הכלנית המצויה, השייכת למשפחת הנוריתיים, היא גאופיט (צמח אדמה ביוונית) – כלומר צמח עונתי רב-שנתי, שבחלק מהשנה כמעט נעלם מעל פני הקרקע – ומתכנס לפקעת או בצל הטמונים באדמה ומאפשרים לו לשרוד עד לעונת הפריחה הבאה.
רינות מזכיר כי הכלני כמעט נכחדה לחלוטין באמצע המאה ה-20, בעיקר בגלל בני אדם שקטפו אותה בלי הפסקה. לצד מינים נוספים של פרחי בר שהיו בסכנת הכחדה, הכלנית ניצלה בזכות הקמפיין המפורסם להגנה על פרחי הבר – ״צא לנוף אך אל תקטוף״ – שהובילה החברה להגנת הטבע החל משנות ה-50 של המאה שעברה. הקמפיין העלה את המודעות לנושא וגרם לשינוי חד בהתנהלות הציבור וגם לחקיקת חוק שהגדיר פרחי בר כמינים מוגנים או שמורים.
צוף אסייתי
לירון שפירא, רכז אזור צפון של החברה להגנת הטבע, ריגש אותנו גם החודש עם מבחר אדיר של תמונות מרהיבות.
בעין השופט, שפירא צילם דבורים שהחורף החמים הוציא אותן לחפש אוכל בפרחים של הצמח פריש יפני – שיח שגובהו מגיע עד ל-2 מטרים ובחורף מתכסה בפרחים יפהפיים בגוון ורוד, ולאחר שהם נושרים מחליפים אותם עלים ירוקים.
את החרמון צילם שפירא מאזור צומת דליות. בתמונה נראה היטב כל הרכס: בחלק השמאלי החרמון הישראלי ובחלק הימני החרמון הסורי. בעת הצילום, באמצע ינואר, קו השלג היה גבוה יחסית, בשל החורף החמים יחסית – שאולי משתנה בימים אלו.
איקה צ'יפמן מעמק הצבאים בירושלים צילם מטפסים על קיר טיפוס באתר טבע עירוני בגיא בן הינום, מתחת לגבעת התנ״ך.
