בז הציידים, עוף דורס מרשים שנודד לישראל בעונת החורף, נמצא תחת איום של שודדי הבזים.
העוף הדורס, שנפוץ בעיקר בדרום מזרח אסיה, נמצא כיום בסכנת הכחדה עולמית בדרגה השנייה בחומרתה (Endangerd) – בגלל התחשמלות והתנגשות בקווי מתח ובגלל לכידות בלתי חוקיות. בז הציידים הפך לחיית מחמד המשמשת לציד, ובעיקר ליוקרה ולבידור – והתוצאה היא הרת אסון לטבע ולאדם ופוגעת באוכלוסיית הדורסים, שרשרת המזון, ובמגוון האקולוגי.
לכן הוקם משמר הבזים, פרויקט משותף של החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים. מתנדבי המשמר המחפשים ומנסים ולמנוע ציד וסחר לא חוקי בבזים, שפוגע בהישרדות של העוף הדורס הייחודי.
מידד גורן, מנהל הפרויקט ומנהל מרכז צפרות רמת הנגב, מספר כי גם הצלחה נקודתית והצלה של בז אחד או כמה בזים, משפיעה ומהדהדת: ״המסר שאנחנו שולחים הוא שאין להשלים עם תופעות פסולות כאלו. רק שיתוף פעולה כלל-מערכתי, במקרה זה בין צפרים, חובבי טבע, עמותות ציבוריות וגופי מדינה, יכול להצליח במאבק לשמר את מה שעוד נשאר".
גורן מוסיף כי ״אצלנו בישראל, מתועדים מדי שנה בזים גדולים כשלרגליהם רתמות עור. חלקם שורדים וחלקם כבר מגיעים אלינו עם רגל וחצי בקבר. רובם נלכדים לא רחוק מגבול מצרים וירדן ולכן משערים שהם ברחו לבזיארים מארצות אלו (עוד על הבזיארים, המשתמשים בבזים לציד, בהמשך הכתבה).
״כדי להתמודד עם האתגר, הקמנו צוות מתנדבים שמפטרל בשדות הנגב המערבי בשמירה על הבזים הגדולים מפני ציידים. תצפיות שנערכו בשנים האחרונות העידו על ניסיונות לכידה של בזים על ידי עבריינים מקומיים, וחלקם אף הצליחו בכך. בזים נמצאו אצל תושבים בחצרות הבית ונשאלת השאלה: האם התפתחה לה מתחת לאפנו תעשייה בלתי חוקית של צייד בזים? ניסיתי לברר האם תועדו בארץ בזיארים אבל לא מצאתי הוכחות לכך. כן נמצאו בזים מצויים אשר כנראה גודלו בשבי, אולי למטרות צייד. חשוב לציין כי אחזקת חיית בר ללא אישור היא עבירה על החוק!״
ד"ר יואב פרלמן, מנהל מרכז הצפרות בחברה להגנת הטבע, מוסיף כי "בכל מקום שאליו הבזים מגיעים, אורבים להם ציידים שמנסים לתפוס אותם. זה פשוט גורם לאוכלוסייה שלהם בעולם לרדת. וזה לא נעצר רק בזה – הציידים מגיעים גם לאזור הקינון שלהם במרכז ובמזרח אסיה, מטפסים לקינים וחומסים אותם. ישנם כמה מיני בזים – ובמיוחד בז הציידים ועוד מין שלא נמצא בישראל, בז צפון, שהוא יותר גדול וחזק – והם ממש נמצאים על סף הכחדה עולמית".
🦅 רוצים להצטרף למשמר הבזים?
אנחנו מחפשים מתנדבות ומתנדבים שיצטרפו למשמר הבזים, יגיעו לשטח וייקחו חלק במאמץ להגן על העופות הדורסים. לא צריך להיות צפרים מקצועיים. צריך אהבה לטבע, ערנות ורצון להיות חלק ממשהו משמעותי.
לפרטים ולהרשמה הקליקו כאן
מיהם הבזיארים ואיך הם הפכו לסכנה לבזים?
מידד גורן מספר עוד על שודדי הבזים ואיך העוף הדורס כמעט נכחד:
״המושג בזיארות, למי שאינו מכיר, מתייחס לצייד בעזרת עופות דורסים. זהו ספורט תחרותי אך בעיקר תחביב, ועדויות ראשונות לגביו מגיעות משכנתנו סוריה, מהאלף השלישי לפני הספירה. שם היא משגשגת עד היום, ומסמלת אומץ, אצילות, סבלנות וחיזוק הקשר שבין האדם לטבע ולמדבר. הבזיארות הגיעה לאירופה במאה השלישית לספירה, על ידי שבטים אסיאתיים אשר נדדו מערבה״.
מחנות של ציידים היו מגיעים לאזורים שבהם הבזים חורפים – כלומר שאליהם הבזים נודדים בחורף מאזורי המחיה שלהם באסיה – ובעזרת פיתיונות חיים, לרוב יונים, היו לוכדים את הבזים – ומוכרים אותם לבזיארים.
הבזיארים היו מאמנים את הבזים, ואז יוצאים איתם במטרה לצוד. עם זאת, מוסיף גורן, ככל הידוע, בעבר הבזיארים היו משחררים את הבזים, מדי שנה לקראת חודש מרץ – ולכאורה הבזים היו חוזרים לארצות מוצאם.
״מכיוון שרוב בזי הציידים הנודדים הם צעירים, מקובל היה לחשוב ששיטת ציד זו ׳ידידותית׳, שכן הבז המאולף זוכה להתאמן ולשפר את יכולות הציד שלו, סיכוייו לשרוד את החורף גדלים ולבסוף הוא חוזר לטבע״, הוא אומר. כמו כן ״אמצעי התחבורה שעמדו לרשות הציידים, גמלים בעיקר, מנעו מהם להגיע לכל מקום ועיקר הציד התרחש בתקופת החורף ולא בעונת הקינון״.
הבזים כמעט נעלמו
ואולם מרגע שהנפט נכנס לתמונה, כללי המשחק בחצי האי ערב השתנו דרמטית – וכך השתנה גם "משחק" הבזיארות וההשפעה המזיקה שלו על הבזים והחוברות.
״אנשים רבים ביקשו להצטרף לחוג האקסלוסיבי של הבזיארות, וכך הבזים שנתפסו בחורף לא שוחררו שוב באביב, ואלו שלא נתפסו בנדידתם בסתיו, במדבר הערבי, נתפסו באתרי החריפה ונמכרו עבור כסף רב. גם יכולת השינוע של הציידים עברה מהפך כשהציידים הצטיידו ברכבי שטח שיכולים להגיע לכל מקום. כך קרה שאוכלוסיית הבזים החורפים כמעט ונעלמה לחלוטין״, מספר גורן.
״הפרס״ של הבזים: החוברה
עוד נקודה מעניינת בסיפור, הבזיארים היו משתמשים בבזים בעיקר למטרה אחת: לצוד את החוברה המדברית.
החוברה היא ציפור בעלת תכונות יוצאות דופן: למרות גודלה המרשים, היא מסוגלת להיעלם לחלוטין בשטח בתוך שבריר שנייה. בזכות צבעי מדבר מושלמים ויכולת מדהימה לרדת נמוך, להיצמד לקרקע ולא לזוז במשך זמן רב, היא הופכת לבלתי נראית. לעומת הנקבה, הזכר ה"שוויצר" של החוברה, במאמציו למשוך בנות זוג, עולה על ראש גבעה או שלוחה בולטת ומתחיל בריקוד חיזור מטורף: הוא פורס נוצות חזה לבנות וארוכות שמכסות לחלוטין את פניו, ורץ תוך כדי טלטול ראש מוגזם ומצחיק.
עם התרחבות תופעת הבזיאריות, נפגעה קשות גם אוכלוסיית החוברות, שמוגדרות כיום כציפור שעתידה בסכנה (Vulnerable). גם בארץ נפגעה אוכלוסיית החוברות, ואם בעבר אפשר היה למצוא אותה עד רמלה ועמק הירדן ובכל האזורים המדבריים של ישראל – היום מרבית האוכלוסייה מתרכזת בנגב המרכזי והצפוני ומונה רק כמה מאות פרטים.
גורן מספר כי בעקבות התמעטות האוכלוסייה של החוברות, ״הבזיארים הביאו חוברות מארצות אחרות, הקימו ברחבי חצי האי ערב חוות ענק לגידול חוברות ושחררו אותן. במשך כ-50 שנה, שוחררו מאות אלפי חוברות. מנהלי הפרויקט לשחרור החוברות מעריכים כי אחוזי התמותה שלהן הן כ-8% אבל מחקרים אחרים מצביעים על שיעורי תמותה גבוהים בהרבה. לכן, חוקרים ומומחים אומרים בתגובה שעם כל הכבוד לתוכנית ההשבה לטבע, כל עוד לא יהיה פיקוח על ציד חוברות זה פשוט לא יצליח״.
🦅 רוצים להצטרף למשמר הבזים?
אנחנו מחפשים מתנדבות ומתנדבים שיצטרפו למשמר הבזים, יגיעו לשטח וייקחו חלק במאמץ להגן על עופות הדורסים שלנו. לא צריך להיות צפרים מקצועיים. צריך אהבה לטבע, ערנות ורצון להיות חלק ממשהו משמעותי.
לפרטים ולהרשמה הקליקו כאן