חם לכם? יכול להיות שבעוד כמה שנים ניזכר בקיץ הקודם, שבו נשברו שיאי חום והטמפרטורות כמעט ל-50 מעלות בכמה מקומות בישראל – כקיץ נוח יחסית.

זה נשמע כמעט בלתי אפשרי, אחרי עוד שנה של עומסי חום, שריפות, יובש וימים שבהם קשה לצאת מהבית. אבל זו בדיוק המשמעות של משבר האקלים: מה שנחשב פעם חריג, הופך בהדרגה לשגרה. ומה שנחשב היום לקיץ קשה – עלול להיראות בעתיד כמו הקיץ הקריר שעוד יכולנו להתמודד איתו.

ממוצע הטמפרטורות בקיץ הקרוב צפוי להיות גבוה מהממוצע הרב־שנתי בכל הארץ, לפי התחזית העונתית של השירות המטאורולוגי לחודשים יוני עד אוגוסט 2026. על פי המודלים, הטמפרטורות צפויות להיות גבוהות בכ-0.5-1 מעלות צלזיוס ביחס לממוצע השנים 1993–2016.

לכאורה, חצי מעלה או מעלה אחת נשמעות כמו התחממות קלה יחסית. בפועל, זו תוספת משמעותית מאוד: יום חם יכול להפוך ליום מסוכן, נוצרים רצפים של ימים ולילות עם עומסי חום שלא מאפשרים לאויר ולאדמה להתקרר, מה שעשוי לחסל ענפי חקלאות שלמים. גם היובש של הצמחייה גובר, דבר שגורר עליה בסיכון לשריפות (צמחייה יבשה יותר נשרפת ביתר קלות) במיוחד בימים החמים.

בישראל, המשמעות של התחממות כזו מורגשת מהר מאוד. אנחנו חיים באזור שמתחמם מהר מהממוצע העולמי, עם קיץ ארוך, מעט גשם, הרבה שטחים פתוחים וצמחייה שמתייבשת במהירות. לכן משבר האקלים אצלנו הוא לא רק עניין של טמפרטורה בתחזית. הוא משפיע על הבריאות שלנו, על החקלאות, על משק המים, על הטבע, על הערים, על התשתיות – וגם על הביטחון.

הדוגמה הבולטת ביותר היא השריפות. לפי דיווח על מחקר של השירות המטאורולוגי, מספר הימים שבהם קיים פוטנציאל שריפות "גבוה מאוד" עלה בכ־33% מאז שנות ה־80, והוא צפוי להמשיך לעלות בעשורים הקרובים.

כשהחום עולה – גם הטבע מתקשה לנשום

בגל חום אנחנו מרגישים את זה מיד: הגוף מתעייף, הרחוב מתרוקן, המזגן עובד שעות נוספות. אבל לטבע אין לאן לברוח.

הצמחים מתייבשים מהר יותר. בעלי חיים צריכים למצוא מים וצל בתנאים קשים יותר. נחלים, בריכות חורף ובתי גידול לחים מתמודדים עם אידוי מוגבר. בים, שסופג חלק גדול מההתחממות העולמית – התחממות המים משפיעה על דגים, אלמוגים ומערכות אקולוגיות שלמות. ובשטחים הפתוחים, כל יום יבש וחם נוסף מגביר את הסיכון ששריפה אחת תמחק בתוך שעות בית גידול שהתפתח במשך עשרות ומאות שנים.

זו הסיבה שהשמירה על הטבע היא חלק מרכזי מהיערכות למשבר האקלים. טבע בריא גם קולט גזי חממה, וגם עוזר לנו להתמודד עם חום, הצפות, שריפות וזיהום. עצים מצלים ומקררים ערים. נחלים ושטחים פתוחים קולטים מי גשמים ומפחיתים הצפות. מערכות טבעיות בריאות שומרות על קרקע, מים, מגוון ביולוגי ואיכות חיים.

כשאנחנו הורסים את הטבע – אנחנו מחלישים את קו ההגנה הטבעי שלנו מול משבר האקלים.

דווקא עכשיו: הממשלה שוב מתעלמת מהמשבר

ממש במקביל לאזהרות של השירות המטאורולוגי, התקבלה בממשלה החלטה מדאיגה: לצמצם את עיסוק המטה לביטחון לאומי (מל"ל) בנושא אקלים. המשמעות היא, שהממשלה מחליטה לבטל את מעט העשייה האסטרטגית לטובת היערכות של ישראל למשבר האקלים, שהשפעותיו מורגשות בישראל כבר כיום והן רק יילכו וייגברו בעתיד.

ייתכן שחלק מהאחריות בתחום זה תועבר לרשות החירום הלאומית (רח"ל), אך יש להבין: רח"ל אינה גוף שעוסק בהיערכות אסטרטגית אלא רק בטיפול באירוע חירום. ואולם משבר האקלים הוא כבר לחלוטין לא אירוע חירום – אלא מציאות בעלת השלכות עצומות וחוצות תחומים, שהולכת והופכת לשגרת החיים של כולנו. במקום לשים את הנושא במקום גבוה בסדרי העדיפויות האסטרטגיים שלה ואף להפוך את האיום להזדמנות של חדשנות, טכנולוגיה, ושיפור חיי התושבים, הממשלה ממשיכה בהתעלמותה מאחת מסכנות הקיום הגדולות על מדינת ישראל.

היעדר הראיה האסטרטגית בולט במיוחד בנושא המעבר אנרגיות המתחדשות. בעוד שבעולם כבר ניתן לראות מומנטום חיובי בהקשר להתמודדות עם משבר האקלים (למשל, אירופה ייצרה לראשונה יותר חשמל מאנרגיות מתחדשות מאשר מכל מקור אחר בשנת 2025). אבל בישראל שטופת השמש ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות בישראל הגיע ל-15.3% בלבד ב-2025. זהו שיפור קל לעומת 2024, אך רחוק מיעד הממשלה הרשמי של 20%.

כדאי להזכיר, שהתלות הישראלית בדלקים הפוסיליים, הגז והנפט (ובעיתות מלחמה כשברז הגז נסגר – פחם), היא לא רק חדשות רעות למשבר האקלים: היא מייצרת סיכון משמעותי לביטחון האנרגטי של ישראל. פעמיים במהלך הנה האחרונה פגעו טילים איראניים בבתי הזיקוק בחיפה, ואסדות הגז הושבתו לאורך כל המלחמה מחשש לפגיעה בהן. ישראל נאלצה להשתמש בפחם – המקור הכי יקר והכי מזהם מבין מקורות האנרגיה. וזאת בזמן שהשמש מחממת חינם את אלפי הגגות והמבנים שעוד לא התקינו פאנלים.

ישראל נדרשת לקבל לגבש אסטרטגיה, ולפעול באופן מערכתי וחוצה משרדי ממשלה, כדי להתקדם ולהיות מוכנים לעידן האקלימי החדש. על מקבלי ההחלטות בישראל להתחיל במהפכה הנדרשת בישראל: מעבר מתלות בדלקים פוסיליים לאנרגיה מבוזרת – בדגש על מתקנים סולאריים על גגות, מתקני אגירה סמוכים להם שיוכלו לאגור את האנרגיה לשעות הלילה, ושמירה ושיקום המערכות הטבעיות שיסייעו לנו בהתמודדות עם השלכות שינויי האקלים.