בעוד כמה ימים ייפגשו בברזיל נציגי 197 מדינות לדיונים השנתיים של ועידת האקלים של האו"ם – שמתקיימת זו הפעם ה-30. כן, כן, כבר בראשית שנות ה-90 ידענו מספיק כדי להבין שאנחנו אחראים להתחממות הגלובלית. על אף מאמצים שנעשו לצמצם את פליטות הפחמן הדו-חמצני וגזים אחרים שאחראים למשבר האקלים – עד היום המצב רק נהיה יותר גרוע.

מאז שנות ה-90 ועד היום, גדל היקף הצריכה הכולל של דלקים פוסיליים – פחם, גז, נפט – שאחראים למרבית פליטות גזי החממה. כתוצאה מכך, עלה היקף הפליטות של גזי חממה, אותם גזים שגורמים להתחממות ולשינוי האקלים ובמיוחד פחמן דו-חמצני ומתאן. הפליטות נמצאות ברמות שיא בשנים האחרונות (כ־57 גיגה־טון CO₂-eq ב-2023). זו עלייה כוללת של עשרות אחוזים מאז 1995.

בצד החיובי, ישנה עלייה יחסית בשימוש במקורות אנרגיה נקיים, המבוססים על השמש, הרוח והמים. כך הנתח של הדלקים הפוסיליים מכלל ייצור האנרגיה העולמית ירד מעט, מ-85% ל-81%.

ייצור אנרגיות נקיות הופך והולך כדאי יותר ויותר: המחירים שלהם יורדים והם מציעים יתרונות נוספים כמו הפסקת התלות במדינות אחרות לייבוא נפט גז ופחם. כך שעל פי התחזיות הנוכחיות, יש סיכוי טוב שבשנים הקרובות נרגיש את השיפור הזה. אבל בינתיים, המעבר לאנרגיות נקיות לא משיג את הקצב שבו אנחנו ממשיכים להשתמש בדלקים שמזיקים לסביבה.

משבר האקלים כבר כאן

משבר האקלים הוא לא רק נושא לדו״חות ולוועידות. כל אחת ואחד מאיתנו מרגישים אותו היטב, בעולם ובישראל: התחממות בימים ובלילות, ביבשה ובים; פחות גשמים ופרקי זמן קצרים יותר שבהם יורד גשם; עלייה בתדירות ובעוצמה של שריפות והצפות; והרבה פחות מרחבי טבע. אלה בתורם מובילים לשינויים עצומים בחקלאות, במשק המזון, המים, התשתיות, הכללה ואפילו הביטחון.

נעבור בקצרה על ההשפעות העיקריות של משבר האקלים.

העולם מתחמם

בקיץ האחרון נשברו שיאי חום בכמה מקומות בארץ, ובנוסף נשברו שיאים של רצף ימים חמים ושל טמפרטורות בלילה. זה המצב גם במקומות רבים בעולם. ארגוני מזג אוויר מדווחים ש- 2024 היתה השנה הראשונה שבה נחצה הרף שנקבע לפני שנים כנקודה מכריעה בהתחממות הגלולבית: הממוצע השנתי ב-2024 היה גבוה ב-1.5 מעלות צלזיוס לעומת הממוצע בתקופה שלפני המהפכה התעשייתית (לפני כ-150 שנה).

חשוב להבין: ההתחממות גורמת לא רק לרצון שלנו להישאר בבית ליד המזגן כל היום, ולפעמים גם כל הלילה – אלא משפיעה באופן דרמטי על מערכות טבע וסביבה נרחבות. כמות הגשמים יורדת, היובש עולה וכך גם הפוטנציאל לשריפות, הסכנה של הצפות, שינוי דרמטי ביכולת לבסס חקלאות, ועוד.

השריפות משתוללות

חם יותר ויבש יותר, ולכן ישנם ימים רבים יותר שבהם יש תנאי "Fire weather". כתוצאה מכך עונת השריפות ארוכה יותר, וגם התדירות, העוצמה והסיכון לבני אדם, לבתים ולתשתיות גדלים.

הבעיה חמורה במיוחד בשריפות של יערות, להבדיל משריפות עשב. כשיערות נשרפים – נשרפים איתם בתי גידול ומינים רבים של בעלי חיים חשובים ומרכזיים למערכת האקולוגית הגלובלית. נזק חמור נוסף: נפלטות מהיערות כמויות גדולות מאוד של גזי חממה. זאת מכיוון שהיערות הם חלק מהמערכת הגלובלית שסופחת פחמן דו-חמצני ומסייעת לשמור מפני התחממות, אבל כשהיערות נשרפים הם פולטים את כל הגזים שהם ספחו, ובכך הם תורמים למשבר האקלים ואף מעצימים אותו.

השריפות משתוללות בכל העולם, וגם בישראל, תדירות ועצמת השריפות מצויים במגמת עלייה. בשריפה העצומה בהרי הכרמל בשנת 2010 נשרף שטח בהיקף גדול מסך כל השטחים שנשרפו במשך יותר מ-30 השנים שקדמו לה. השריפה הגדולה האחרונה בהרי ירושלים ב-2025 נחשבות לאחת החמורות ביותר, כשנשרפו בה 20 אלף דונם יער וחורש, והיא הגיעה בעקבות חודשים יבשים במיוחד, גלי חום ותנאי חורף חלשים.

נתונים על היקף השריפות בעולם

הצפות קטלניות

תדירות ההצפות בעולם זינקה בחדות, יותר מ-40%, מאז שנות ה-90. והתופעה המסוכנת כוללת גם התחזקות של עוצמת השטפונות, ופגיעה קטלנית בבני האדם.

גם בישראל ישנה מגמה של עלייה בעוצמת השטפונות ובסכנות מהם לאדם. זוהי תוצאה של עלייה באינטסיביות של הגשמים (כלומר – מעט גשמים אך בעוצמה רבה ובזמן קצר), בשילוב עם בנייה עירונית שמקטינה את יכולת הקרקע לספוג מים, נחלים ששטחם צומצם ונחסם על ידי בנייה ולא יכולים לתפקד ולהאט את זרימת השטפונות, ואדמה יבשה שהפכה קשה כך שהמים לא נספגים בה אלא זורמים מהר יותר.

הלבנת שוניות האלמוגים, גם במפרץ אילת

השפעת שינוי האקלים על מערכות אקולוגיות משתנה ממקום למקום, אבל ישנם כמה אירועים דרמטיים שמתרחשים בכל העולם – וביניהם בולטים במיוחד האירועים בים.

עליית הטמפרטורה מתרחשת גם ביבשה וגם בים – ומי האוקיינוסים מתחממים בקצב מהיר. כמה אירועים של חום קיצוני בשנים האחרונות גרמו לתופעה עצובה במיוחד: הלבנת האלמוגים (Bleaching). האלמוגים מאבדים את הצבעוניות המהממת שלהם, שמקורה באצות החיות בסימביוזה עם האלמוג, ובהמשך הם פשוט מתים. יחד עם האלמוגים נכחדים מיני החיות הימיות הרבות התלויים בהם, ונפגעות שלל התועלות של שוניות האלמוגים, שמהוות מרכיב חשוב בשמירה על החופים מפני סערות, וכן מקור למזון, לתרופות, לכלכלת תיירות ועוד.

לפי דו״ח שפורסם לאחרונה, קרוב ל-80% מהשוניות בעולם נפגעו מההלבנות הללו, והמערכת כולה עומדת על סף קריסה. אבל המדענים מדגישים שלא צריך להרים ידיים: צריך לפעול מהר, ובשכל. יש בעולם שוניות מעט יותר עמידות, שאם נשמור עליהן היטב, נוכל אולי להציל בעתיד שוניות רבות שנפגעו.

אצלנו באילת נמצא אחת השוניות שמגלות עמידות למשבר האקלים. ההיסטוריה הייחודית של הים האדום הובילה לכך שהאלמוגים במפרץ אילת עמידים יחסית לטמפרטורות גבוהות.

אבל זה לא אומר שהם בטוחים: קצב התחממות מי מפרץ אילת מהיר מממוצע התחממות כלל האוקיינוסים, ובקיץ 2024 החום הגדול הוביל לאירוע הלבנה ראשון גם אצלנו. כלומר, מסתבר שגם לאלמוגים שלנו יש קו אדום. בנוסף, יש עליהם איומים של זיהומים – בראשם האיום של זליגות נפט מהאוניות ומהצנרת הרעועה של חברת קצא״א שמשנעת נפט לאירופה דרך המקום ייחודי הזה. אנחנו חייבים לצמצם את הסיכונים האלה כמה שרק אפשר.

הטבע - הוא העוזר שלנו מול משבר האקלים

האלמוגים שלנו באילת הם דוגמה לחשיבות של המאמץ העולמי של שמירה על הטבע. בעידן של שינוי אקלים הטבע פגיע – ובמקומות רבים הוא כבר נפגע. זה לא עניין רק לאוהבי טבע. המערכות האלו חשובות לאנושות למגוון שירותים – הן הבסיס למזון, תרופות, ויסות אויר ומים, הגנה על החופים והקרקעות, מיתון שטפונות, ועוד. בעידן הנוכחי יש להן תפקיד נוסף: הן שחקן מרכזי בהתמודדות עם משבר האקלים.

כדי להאט את משבר האקלים ולהתמודד עם השינויים, אנחנו צריכים את העזרה שהטבע יכול לספק לנו: אנחנו צריכים את היערות והאוקיינוסים שיספחו פליטות גזי חממה, את הנהרות והקרקעות שיקלטו את השטפונות וימתנו אותם, את צמחיית הגדות שתשמור על האדמה שלנו, ועוד.

לטבע יש כוחות חזקים שיכולים לסייע לנו בהתמודדות עם שינויי האקלים. אלא שבשביל זה אנחנו חייבים לשמור עליו, להגן עליו, לשקם אותו, ולתת לו הזדמנות לחזור להיות מה שהוא היה פעם – טבע פראי.

הדרך לעשות זאת היא על ידי Rewilding (פירוא) – שיקום של מרחבי טבע שנפגעו כדי להחזיר אותם למצבם המקורי (קראו על יוזמות הפירוא של החברה להגנת הטבע). האו"ם הכריז על העשור הנוכחי כעשור של הטבע, העשור של שיקום מערכות אקולוגיות. המטרה היא להפוך את המגמה שבה אנחנו מאבדים עוד ועוד טבע לכריתת יערות, בנייה, פיתוח ועוד, ועוברים למצב שבו אנחנו "מרוויחים" עוד טבע. הדרך לעשות זאת היא על ידי הגדלה מסיבית של שמירת טבע ושל שיקום מערכות אקולוגיות יבשתיות וימיות באמצעות תמיכה פוליטית, מחקר מדעי והשקעות כספיות.

30 שנה אחרי שמדינות העולם הסכימו יחד לעצור את שינוי האקלים – אנחנו חייבים להגביר קצב. להפחית משמעותית ולעצור את פליטות גזי החממה, ולשמור על הטבע שלנו, כדי שהוא ישמור עלינו.