את מצדה, האתר ההיסטורי החשוב ומוקד הטיולים הפופולרי, מכירים בדרך כלל מצידו המזרחי, בעלייה תיירותית ברכבל או בטיפוס ב״שביל הנחש״ בשעות הזריחה. אבל יש עוד דרכים להגיע למצדה, והפעם נתמקד בזו שמגיעה מצידו המערבי של ההר ובתצפית נוף מיוחדת שאליה אפשר להגיע מהכיוון הזה, במסלול שמתאים גם לעונות חמות יחסית.

המסלול מוביל ממצדה דרומה אל הר אלעזר, ומאפשר מבט מואד לא שגרתי על מצדה ועל נחל מצדה – המלצת טיול לכל מי שמוכן להתאמץ קצת כדי להנות מהנוף הכי יפה.

בנסיעה אל מצדה עוברים בכביש המתפתל מערב, "כביש הנחש" (כאן תמצאו המלצות לתצפיות נוף נפלאות בדרך). מהכביש מגיעים אל הכניסה המערבית של אתר מצדה. הכניסה אמורה להיות פתוחה עם עלות השחר, אך כדאי לוודא זאת באתר גן לאומי מצדה את שעות הפתיחה. כמו כן, מי שנכניסם מכניסה זו וממשיכים אל הר אלעזר אינם צריכים לשלם דמי כניסה, אך כדאי לוודא גם זאת עם הגן הלאומי.

מסלול הטיול

מהחנייה בחניון המערבי עולים בשביל הסוללה, יחד עם שביל ישראל. ההתחלה הקלה בהליכה במסלול מישורי לא מבשרת על הבאות. כעבור כ-600 מטר חוצים את נחל מצדה, היבש מלבד בימי גשם. מכאן מתחילה עלייה הנראית במפה קצרה מאוד, אך היא תלולה ועשויה להימשך כחצי שעה, קחו את הזמן ואל תשכחו לנשום.

בסיום העלייה, מעל המצוק הצפוני של ההר, פוגשים שביל שחור העולה בנתיב מתון יותר מזרחה, מומלץ ללכת בו כחצי ק"מ לכל כוון, עד תחילת הירידה של מעלה אלעזר לכיוון הרכבל.

בחרו לכם את הנקודה שהכי מתאימה לכם לקפה ולמנוחה ארוכה מול הנוף המיוחד של נחל מצדה, המצוק הדרומי של מצדה, נופי ים המלח והמדבר המקיפים אותה ומערכת המצור הרומית – מזווית שמעטים מכירים. אם התחלתם באור ראשון ועליתם מהר יחסית, תזכו לראות את הזריחה מראש הר אלעזר.

הנקודה הכי מיוחדת היא שרידי "המחנה השמיני" של הרומאים. למה שמיני? כי הספירה מתחילה מהמחנה המזרחי הכי קרוב לרכבל התחתון ונמשכת נגד כוון השעון. מחנה ב' הוא מחנה המפקדה הגדול בצד המזרחי, בעוד שמחנה ו' הוא המפקדה הגדולה של פלאביוס סילווה, המפקד הרומי של המערכה על מצדה, שנמצא בסמוך לחנייה של הסוללה. לאורך העלייה תראו גם את שרידי הדייק הרומי המטפס כמוכם בתלילות מנחל מצדה לראש ההר.

מכאן יש כמה אפשרויות להמשך, שביניהן יש לבחור מראש. האפשרות הפשוטה ביותר היא לחזור בדרך לסוללה. בדרך הזו יש אפשרות לעלות כמה דקות אל בורות המים הענקיים שחפר הורדוס בצד הצפון-מערבי של מצדה, ואולי גם לטפס כרבע שעה בסוללה לסיור במצדה.

אפשרות השנייה, שדורשת הקפצת רכב, כוללת ירידה תלולה וארוכה למדי, של כ-400 מטר גובה, מראש הר אלעזר מזרחה אל הרכבל התחתון.

האפשרות הארוכה והיפה ביותר, שגם היא דורשת הקפצת רכב לאזור ים המלח, היא להמשיך אל נחל רחף ומעלה רחף. מנקודת התצפית ממשיכים עם שביל ישראל דרומה בירידה מתונה יחסית לאורך כמה ק"מ, עד שהוא חוצה את קניון נחל רחף. השביל ממשיך דרומה ומגיע לצומת שבילים. פנייה שמאלה עם סימון כחול ההופך לשחור מובילה אל "מעלה רחף" ולאפשרות לירידה לקניון.

המסלול בנחל עצמו דורש ירידה בסנפלינג בליווי מדריך מוסמך, אך אם מטיילים ביום שאין בו שום סכנת לשטפונות, ניתן לעלות קצת במעלה הנחל עד שהוא נחסם למעבר, ואולי ליהנות מגב מים יפה אחרי שיטפון. אם לא תפנו משביל ישראל אלא תמשיכו ישר דרומה, תגיעו אל "מעלה מור" היורד לאזור מלונות עין בוקק.

דרכי הגעה: "הקפצת רכבים" במקרים אלו היא ארוכה – יותר משעה לכל כיוון. כמו כן, בעוד שאל רכבל מצדה ואל מלונות עין בוקק ניתן להגיע עם אוטובוס אגד, אין תחבורה ציבורית מערד אל החניון המערבי של מצדה.

נקודות עניין בדרך

בשעת ההפסקה הארוכה מול הנוף המרהיב, או לאורך הדרך, המסלול עובר בנקודות היסטוריות מרתקות. ניגע כאן בקצרה בכמה מהן.

המערכה על מצדה

המילה מערכה מתאימה לאירועי מצדה יותר מהמילה "קרב". על פי מקור המידע הכתוב החשוב ביותר בנושא – ספרו של יוספוס פלביוס "מלחמות היהודים ברומאים" – במצדה עצמה לא התחולל קרב. החל מהיום בו הפתיעו הסיקריים (ולא הקנאים כפי שנהוג לקרוא להם) את מעט הלוחמים הרומיים והשתלטו על מצדה ועד ליום בו נפרצה החומה מכוון הסוללה, לא התנהל קרב פנים אל פנים כפי שהיה ביודפת, גמלא ועוד מערכות מצור. מכיוון שאלעזר בן יאיר משכנע את 960 האנשים שאתו להתאבד ולא להלחם או להיכנע, הסרט ההוליוודי המפורסם על מצדה משנות ה-70 של המאה שעברה אינו כולל סצחנות נוטפות דם של קרב, אלא דרמה אנושית ודילמות מוסריות שהפכו להיות חלק מהמיתוס שטופח בארץ החל במסעות הפלמ"ח, דרך השבעות טירונים בצה"ל, ועל לטיולי תיירים ובתי ספר.

היחס כלפי המיתוס מושפע כמובן גם מעמדות פוליטיות ודתיות. דמותו של אלעזר בן יאיר, המונצח גם בהר בן יאיר שבדרך מערד, זכתה להערצה רבה מצד אחד ולביקורת קטלנית מהכוון השני. האם היה נכון להשתלט על מצדה? האם כדי לשרוד ולהשיג אוכל להמשך המרד היה מוצדק לשדוד ולרצוח תושבים יהודיים בעין גדי ? האם נאומו בו הוא אומר "נשבענו לבל יהיו לנו אדונים אחרים מלבד אלהים לבדו" גובר על קדושת החיים ואיסור ההתאבדות ביהדות? קחו את הזמן במקום היפה הזה כדי להרהר בזאת.

מהנדסי המים של הורדוס

בבואו להכין לעצמו את מבצר המפלט הקשה ביותר לכיבוש, הטיל הורדוס על מהנדסיו משימה כמעט בלתי אפשרית: לדאוג לאספקת מים לאורך כל השנה עבור מאות אנשים – בני משפחתו וחברים, חיילים ומשרתים.

כמות הגשם היורד על הר מצדה הספיקה למלא רק בור ענק אחד בראש ההר. את יתר המים סיפקו השטפונות בנחל מצדה ונחל בן יאיר. כדי לנצלם בנו אנשיו של הורדוס מערכת מתוחכמת של סכרים ותעלות שהובילו אל שישה בורות ענקיים שנחצבו בתחתית המצדה, בצד הצפון-מערבי. תוכלו להציץ אליהם כשתחזרו אל תחתית הסוללה ולפני העלייה תלכו עם שביל בורות המים, בכמה דקות של הליכה קלה.

מערכת המצור הרומית – טירוף או תרגיל?

השאלה המרכזית שהעסיקה את ההיסטוריונים של תקופת בית שני והמרד הגדול היא למה היה כה חשוב לרומאים להשקיע חודשים ארוכים, עם אלפי חיילים ועבדים לבניית מערכת מצור אדירה וסוללה אל ראש ההר. כמה מאות מורדים השוכנים בראש ההר לא ממש יכולים לדגדג את האימפריה הרומית האדירה, אז האם זה היה שווה את זה?

אם יכולנו לשאול את המצביא הרומי פלביוס סילווה, ודאי היה אומר ששווה כל גרוש וכל דינר רומי. יש חוקרים המסכימים אתו ואומרים שהרומאים רצו להוכיח ליהודים, כמו גם לכל מי שתחת שלטונם, שלא ינוחו עד שיחסלו כל אפשרות לחידוש המרד. ישנן גם פרשנויות כי מדובר בסך הכל בתרגול רומאי, שהתנפח בדמיון הפורה של יוספוס פלביוס.