תוצאות חיפוש

מי המציא את סימון השבילים של ישראל?

מערכת החברה להגנת הטבע

בישראל יש כ-10,000 ק״מ של שבילים מסומנים – מה שהופך אותנו ל״מדינה המסומנת ביותר בעולם״. מיליוני ישראלים טיילו לאורך השנים מדן ועד אילת בעזרת סימוני השבילים בשטח, שמנוהלים על ידי החברה להגנת הטבע שגם מדפיסה מפות סימון השבילים כבר עשרות שנים.

אבל איך הכל התחיל?

הסיפור המלא בכתבה של עומר שפירא, רכז התוכן באגף התיירות של החברה להגנת הטבע, וד״ר אסף זלצר מהחוג ללימודי ישראל אוניברסיטת חיפה וחבר הוועדה לשבילי ישראל.

בכתבה מופיעות תמונות טיולים שצילם עזריה אלון ז״ל, ממייסדי החברה להגנת הטבע.

 

🗺 רוצים לטייל בדרך הכי נוחה ובטוחה שיש בעזרת מפות סימון שבילים? תוכלו לרכוש אותן כאן

טיול לסיני של קבוצת חצב בית השיטה 1971
טיול לסיני של קבוצת חצב בית השיטה, 1971. צילום: עזריה אלון

היוזם של סימון השבילים בישראל היה הלל בירגר, מהנדס בניין במקצועו שזכה לכינוי המחתרתי ״אנכי״. בסוף אוקטובר 1947, על רקע תקלות ניווט וקשיים נוספים שהתרחשו במדבר יהודה, הוא הציע למפקדיו בארגון ההגנה פתרון יעיל וזול באופן יחסי.

בירגר למד על טכניקות לסימון שבילים באירופה, שבה אומץ הרעיון במאה ה-19. שיטת הסימון שנבחרה בארץ הייתה זו שהונהגה בצ'כיה, עם "מלבן הסימון" – כלומר פס צבע בעובי של כ-5 ס״מ שמצדדיו שני פסים לבנים. הצבעי המרכזי נראה למרחוק, ושני הפסים הלבנים מדגישים ומבליטים אותו. עם שינויים ועדכונים, זו שיטת סימון השבילים הנהוגה בישראל עד היום.

שביל ישראל במכתש הקטן
שביל ישראל במכתש הקטן. צילום: דב גרינבלט

משוטטים במדבר יהודה

בירגר, שהיה אמון על ההכשרה בנושא טופוגרפיה במטה ההגנה, הציג נימוקים סדורים על הצורך בסימון ועל השפעת הסימונים על יכולת התנועה במדבר.

על הצורך בסימון השבילים במדבר כתב בירגר במאמר שפרסם ביוני 1949 בכתב העת "מערכות": "בשנים האחרונות התפתחה תנועת משוטטים במדבר יהודה: הוד ההרים והנוף הפראי ורוח הגבורה השורה במבצר מצדה, שני אלה משכו את הנוער המאורגן. אם כי התנועה הלכה וגברה הרי לא קם כל מוסד שיטול על עצמו להיות המארגן, מורה הדרך והמפקח על הטיולים באזור מסוכן זה. ואמנם רבים האסונות שנגרמו ורק מזל הוא שלא נגרמו אסונות חמורים יותר". בהמשך המאמר מפרט בירגר שהמניע לסימון השביל היה ששתי קבוצות גדולות של מטיילים איבדו את דרכן במדבר יהודה.

על הרקע הזה קרא בירגר כי ״יש לסמן את השבילים העיקריים בפסים צבעוניים. שביל, שביל והצבע שלו… סימנים מיוחדים יכוונו לנקודות מים…״.

טיול ליד שיטפון בשפך נחל פראן 1955
טיול של חטיבת בני הקיבוץ המאוחד ליד שיטפון בשפך נחל פראן, 1955. במרכז: עזריה אלון

המטיילים הראשונים

בירגר הציע לסמן תשעה שבילים, שהיו כנראה נתיבי הטיילות המוכרים והמרכזיים בתקופה. ביחס לכל שביל פירט מידע על התוואי, כולל ציון מקורות המים הזמינים, על הצבע המתוכנן ועל עלויות העבודה.

אל ההצעה צרף מפה, והמסלולים צוינו בהתאם לשמות שהיו מוכרים בתקופה, עם תערובת של שמות בעברית ובערבית. לצד התחנות בדרך צוין אופיים בקיצור – מ׳ הוא מעיין, ג׳ הוא גב.

כך תואר חלק מההתוואי של המסלול הראשון: ״קליה, פשחה (מ׳), סיל ביל (ג׳); עויר (מ׳), תרבה (מ׳), עין גדי (מ׳), ואדי סיל (מ׳), מצדה (ג׳)״. בירגר הצליח לזכות בתקציב מוגבל, וערב מלחמת העצמאות סומן קטע אחד מתוך השביל הראשון.

לימים תיאר את מעשה הסימון והתגאה: ״בחזרנו לבסיסנו לאורך השביל המסומן היינו המטיילים הראשונים שנצלו את הסימנים כמורה – דרך ומצאנו שאכן זהו פתרון פשוט ומצויין לשאלת התמצאות במדבר״.

 

🗺 רוצים לטייל בדרך הכי נוחה ובטוחה שיש בעזרת מפות סימון שבילים? תוכלו לרכוש אותן כאן

מטייל שותה מגב מים בדרך לאילת 1958
יוסף קלינמן שותה מגב מים בטיול בדרך לאילת, 1958. צילום: עזריה אלון
עלייה מהערבה אל מעלה צאלה 1955
עלייה מהערבה אל מעלה צאלה, 1955. צילום: עזריה אלון

רוצים גם לטייל וגם לשמור על הטבע?

בואו להיות חברים להגנת הטבע

הצטרפו עכשיו