פסטיבל מצפרות ציפורים

יפתח כרמלי

אלן קסל, מנהלת התחנה לחקר ציפורי ירושלים, רוצה להבין למה אין מספיק נשים בתחום הצפרות – ולדאוג שנשים נוספות יצטרפו. ראיון

נשים בהכשרת צפריות בתחנה לחקר ציפורי ירושלים
הכשרת צפריות בתחנה לחקר ציפורי ירושלים. צילום: ישי לנדוי

במהלך התואר השני שלה בחינוך סביבתי, אלן קסל שמה לב למשהו מוזר. במסגרת מחקר, היא ראיינה 200 גברים ו-200 נשים שעוסקים בצפרות בישראל. אחת השאלות שהצפריות והצפרים נשאלו הן – "מה רמת המומחיות שלך בתחום?", כאשר 5 האפשרויות נעות בין "חובב" ל"מומחה".

הרבה גברים הגדירו את עצמם כ"מומחים" לצפרות, לעומת אישה אחת בלבד. "הבנתי שיש כאן מקום לחזק את הביטחון העצמי של נשים", היא מספרת.

שאלה נוספת, לגברים ונשים כאחד, הייתה: "מה עוצר אותכם מלעסוק בצפרות כפי שהייתם רוצים?". התשובות שהיו יחודית לנשים הייתה – "אני לא מרגישה בטוחה", ו"אין לי עם מי ללכת". "לגברים אין בעיה לצאת עם חברים, או לבד, אבל נשים מעדיפות קבוצות", מעידה קסל, "זו פעילות יותר חברתית עבורן. אז כשלקחנו את כל הנתונים האלה, תהינו איך אפשר להגביר את ההשתתפות של נשים בצפרות".

קבוצת נשים בתחרות
קבוצת נשים בתחרות "אלופי הנדידה". צילום: יובל דקס

"למה אתן צריכות קבוצה לנשים?"

לשמחתה של קסל, כיום יש לה את הכוח וההשפעה להגביר את הנוכחות הנשית בתחום הצפרות בישראל: היא מנהלת את התחנה לחקר ציפורי ירושלים ע"ש נילי ודוד של החברה להגנת הטבע, שמהווה בית לצפריות וצפרים כאחד.

"הקמנו קבוצת פייסבוק ייעודית לנשים שעוסקות בצפרות, כדי לעודד את ההשתתפות של יותר נשים בתחום הזה", קסל מספרת. "היום יש לנו שם כ-700 חברות. כשפרסמנו את הקבוצה היו גברים שהתלוננו – 'למה אתן צריכות קבוצה לנשים?'. הם היו מודאגים שנחלוק דברים בינינו ולא איתם – אבל דווקא התגובה הזו מהגברים עודדה יותר נשים להצטרף. הן יכולות לחלוק דברים בלי שיקפצו עליהן, לדבר על תחושת הביטחון שלנו, להזמין נשים נוספות לצפר ביחד איתן ולדבר על בעיות שייחודיות להן".

לרגל יום האישה הבינלאומי, התקיים השבוע כנס ייחודי לנשים בצפרות. "יהיו שם 6 נשים שיספרו על החוויה האישית שלהן בתחום, כדי לגרום לנשים להצטרף", מסבירה קסל.

אלן קסל, מנהלת התחנה לחקר ציפורי ירושלים
אלן קסל, מנהלת התחנה לחקר ציפורי ירושלים. צילום: עמיר בלבן

״עבודת שדה היא לא לנשים״

גם המסע האישי של אלן בתחום הצפרות בפרט ומדעי הטבע בכלל, מראה בדיוק את הבעיות שאותן היא מציינת:

"למדתי ביולוגיה באוניברסיטה בארצות הברית. היינו 3 נשים בתואר והכיתה הייתה צריכה לצאת לשטח ולהפיק איזשהו דו"ח. הפרופסור שלנו התעקש שאנחנו, שלוש הנשים, צריכות להתרכז בעבודה במעבדה ובתחום המיפוי במקום לצאת גם אנחנו לשטח, כמו הגברים. זה היה בשנות ה-80 המאוחרות, והיום כשאני מדברת עם נשים באקדמיה מרגיש שזו עדיין הנורמה. הגישה היא שעבודת שדה היא לא לנשים ואנחנו צריכות לעבוד קשה יותר כדי להראות שאנחנו 'מאצ'ו' מספיק כדי להתמודד".

רוצות ללמוד עוד על צפרות?

בואו להיות חברות להגנת הטבע

הצטרפו עכשיו