אם תצפו בסרטון למטה, תראו מחזה של פעם ב-140 שנה: צוות מדענים וחוקרים ראו, לראשונה מאז 1882, את יונת הפסיון שחורת הצוואר – בפפואה גינאה החדשה.
סוף המאה ה-19 הייתה הפעם האחרונה בה היא נצפתה על ידי מדענים, והמשלחת, שהעבירה שבועות מתישים ביערות הגשם, כבר כמעט והתייאשה. ״הרגשנו כאילו אפסו הסיכויים למצוא אותה", הודה ג'ורדן בוארסמה, אחד ממובילי המשלחת.
החוקרים העייפים היו כבר יומיים לפני סיום המשלחת, כשמצלמת שביל שלהם תיעדה לפתע את העוף מטייל ומנפנף בזנבו!
בניגוד למדענים, תושבי האיים סיפרו כי ראו את הציפור החמקמקה מספר פעמים במהלך 140 השנים הנ"ל, אבל אפילו הם לא ראו עדות לקיומה במשך כמה עשרות שנים.
ארגוני שמירת טבע ברחבי העולם מובילים את החיפוש אחר ציפורים שלא נמצאו עדויות לקיומן במשך מאה שנים או יותר. בין הארגונים נמצא גם BirdLife International, שהחברה להגנת הטבע היא הנציגה שלו בישראל.
ד"ר יואב פרלמן, ראש מרכז הצפרות שלנו, מספר:
"הסיבות מאחורי היעלמותן של הציפורים כוללות בין השאר הרס בתי גידול, צייד ומינים פולשים. ישנה תקווה שמינים מסוימים אולי 'נעלמו' בגלל שמדענים לא יודעים איפה או איך לחפש אותם, או שאין להם גישה לבתי הגידול שלהם. זו התקווה שמאפשרת את מאמץ החיפוש".
בעולם הטבע, מינים שנחשבו לנכחדים אך נמצאו חיים במפתיע מכונים לעיתים "מיני לזארוס", על שם סיפור מהברית החדשה על לזארוס, שישו החייה מן המתים. חוץ מהיונה היפה שנתגלתה בפפואה גינאה החדשה, הנה עוד כמה חיות בר שהפתיעו את כולם עם "חזרה" מהמתים:
נמוך, כחול וקולני: הטאקאהה
הטאקאהה הוא עוף חסר יכולת תעופה, שנמצא באחד האזורים היפים בעולם – ניו זילנד. בעבר הם ניצודו בעקביות על ידי בני שבט המאורי בניו זילנד, אבל חוקרים אירופאים ראו אותם לראשונה רק ב-1847. צוות ציידי כלבי ים שהגיעו לניו זילנד תיארו את הציפור הצבעונית:
"היא רצה במהירות גדולה, וכשנתפסה צעקה צעקות קולניות, נלחמה ונאבקה באלימות. היא חיה במשך 3-4 ימים איתנו על הספינה". המשך התיאור מתאר איך היא הפכה לארוחה, אז נחסוך אותו מכם.
בשלהי המאה ה-19, כ-50 שנה לאחר מכן, הוא כבר נחשב לנכחד לחלוטין אחרי שבמשך עשרות שנים נמצאו רק שני פרטים שלו. ב-1898 הוא הוכרז רשמית כנכחד. ואז, אחרי עוד 50 שנה, כולם הופתעו: בזמן שאנחנו היינו עסוקים בהקמת מדינה, ב-1948, רופא ניו זילנדי בשם ג'פרי אורבל יצא עם משלחת באזור האי הדרומי של ניו זילנד. המשלחת מצאה עקבות של ציפור בלתי מזוהה, עקבו אחריהן, ומצאו שתי טאקאהות.
הם, לשמחתנו, לא אכלו אותן – אלא צילמו אותן והמשיכו לדרכם. אורבל נרשם בספרי ההיסטוריה בתור זה שגילה את הטאקאהה מחדש.
קצת על הציפור עצמה: בניגוד למינים בהם הזכר יפהפה וצבעוני והנקבה אפרורית ומשעממת, גם נקבת וגם זכר הטאקאהה מכוסים בנוצות כחולות-ירקרקות יפהפיות, בדומה לטווס. הגוזלים נולדים מכוסים בנוצות שחורות, אבל הופכים מהר מגוזלון מכוער לציפור שמנמנה, נוצצת וקולנית.
הן לא עפות, אבל כפי שסיפרו החוקרים, רצות מהר, ויש להן קריאה רועשת מאוד. הטאקאהות הן מונוגמיות, והזוגות נשארים ביחד בין 12 ל-18 שנה – רוב חייהם.
כיום, ציפור הטאקאהה עדיין נמצאת בסכנת הכחדה, אבל אוכלוסייתה גדלה, והיא עדיין חיה באי בו התגלתה, וגם באיים סמוכים שנקיים מטורפים. נכון ל-2017, נספרו למעלה מ-300 פרטים של הציפור הניו-זילנדית הססגונית. נקווה שהמספר הזה ימשיך לגדול.
"הנקניקים המהלכים": מקלונאי אי הלורד האו
חרק מקלוני זה, שהוגדר גם בתור "החרק הנדיר בעולם", הוא גם הבעלים הגאה של כמה מהכינויים הכי מצחיקים בעולם הטבע: "נקניק מהלך" או "לובסטר עצים". את השמות האלה הוא הרוויח בגלל גודלו המרשים (בערך בגודל היד שלכם).
לזכרים יש ירכיים עבות במיוחד, ואין להם כנפיים, אבל כמו הטאקאהה מהפסקה הקודמת – הם מפצים על חוסר התעופה שלהם בכך שהם רצים מהר. שמו המוכר הוא "מקלונאי אי הלורד האו", אי קטן בים טסמן, בין ניו זילנד לאוסטרליה.
בעבר המקלות עבי הירכיים היו נפוצים באי – כל כך נפוצים שהמקומיים השתמשו בהם כפתיון לדגים. הם נעלמו מאוד מהר כאשר ספינה בשם ס.ס. מאקמבו התנגשה באי ב-1918, והביאה איתה אוכלוסייה פולשת: חולדות מצויות, שהכחידו את המקלונים מהר מאוד.
לאחר כ-80 שנה של היעלמות, ב-2001 חוקרים מצאו סוף סוף אוכלוסייה קטנה של 24 מהנקניקים המהלכים באי קטן הסמוך לאי הלורד האו: "פירמידת בול", אי געשי קטן. מאז, גני חיות באנגליה, ארה"ב, קנדה ואוסטרליה עמלו על שחזור אוכלוסיית החרקים הארוכים הנ"ל. בנוסף, ב-2018 החליטה המועצה הממונה על אי הלורד האו להכחיד כליל את אוכלוסיית החולדות באי במטרה להחזיר לשם את המקלונאים. שמרו על עצמכם, נקניקים!
תוכי של חצות: הציפור המסתורית בעולם
תוכי הלילה הוא תוכי קטן ואנדמי (כלומר ייחודי) לאוסטרליה. הוא נצפה פעמים בודדות בעשורים האחרונים, לא נצפה כלל מ-1912 עד 1979, וההתרגשות הראשונית סביבו בשנים האחרונות הוטלה בספק: חוקר הטבע שמצא אותו ב-2013, ג'ון יאנג, ידוע במוניטין מפוקפק ובדיווחים לא מדוייקים.
כפי שנכתב בכתבה ב"הארץ" אודות התוכי והחוקר המפוקפק, יאנג טען ב–1980 שגילה מחדש מין נכחד אחר של תוכי — תוכי גן עדן — אבל לא סיפק כל הוכחה לכך. כשנשאל על ההיסטוריה של טענותיו נטולות ההוכחה אמר יאנג: "לא ידעתי שזה פשע להתרגש שמצאת משהו, גם אם קצת הגזמת".
כך או כך, מאז הגילוי של יאנג הוא נצפה מספר פעמים נוספות בידי חוקרים מהימנים יותר. יש לו יכולת תעופה, אבל הוא מבלה את רוב זמנו על הקרקע רק כשנבהל או כשחיפש מים. גודל אוכלוסייתו לא ברור ונע בין 40 ל-500 פרטים.
לחזור מהמתים זה לא כל כך פשוט
כל הסיפורים שהבאנו כאן הם משמחים ומעוררי השראה: מגוון עצום של חיות בר ברחבי העולם נמצא בסכנה, וכשיצור שאנחנו בטוחים שכבר נעלם נצפה מחדש – זה נותן תקווה.
אבל רוב המינים הללו, גם אם מופיעים שנית, עדיין נמצאים בסכנה גדולה. גם הציפור שהתגלתה לאחרונה, יונת הפסיון, נמצאת בסכנה מיידית – בעל הקרקע בה נמצאה היונה סיפר לחוקרים כי הוא חתם לאחרונה על חוזה עם חברה לכריתת עצים, מה שכמובן יסכן את היונה ואת אזור המחיה שלה. כעת צוות החוקרים מנסה לממן משלחת נוספת כדי לחזור לאי ולנסות להשפיע על גורלה לטובה.
