מה זה ״מדבר קיצוני״?

אם בצפון הנגב יש כ-200 מ"מ גשם בממוצע בשנה, ולכן זהו אזור המתאים למרעה צאן – במדבר יהודה ובדרום הנגב יורדים רק 100-50 מ"מ בממוצע, ובהרי אילת הכמות דועכת עד ל-30-25 מ"מ בלבד. והבעיה היא לא רק בכמות המועטה מאוד של הגשמים, אלא גם בכך שמדובר בכמות ממוצעת. כלומר, בפועל בוואדי מסוים יכולה להיות שנה אחת גשומה במיוחד שאחריה כמה שנים בלי גשם כלל.

לעיתים טועים לחשוב שדרווין, אבי תורת האבולוציה, אמר שהחזקים שורדים – אלא שלמעשה הוא אמר שהמתאימים ביותר שורדים – Survival of the fittest.

אז איך מצליחים חיות בר וצמחים להתאים את עצמם כדי לשרוד במדבר קיצוני כמו הרי אילת? בואו לקרוא את הסיפורים המופלאים שלהם.

השיטות של השיטה

העץ הנפוץ, הגדול והחשוב ביותר בנגב הוא השיטה, ששני מינים שלה נוכל למצוא במדבר הישראלי: סוככנית או סלילנית. כדי לקלוט מקסימום מים ולהישאר ירוקה כל השנה, שורשיה מעמיקים לעתים ל-10 מטר ויותר ומגיעים למים עמוקים שאינם מתאדים.

במקביל, יש לה שורשים על שטח נרחב ובעומק רדוד, שנועדו לקלוט מים מכל שיטפון חולף וגשם קל. אפשר לקרוא לעץ השיטה "מיני נאת מדבר" – כי שורשיה הנעוצים במים מהווים בסיס להרבה חיים, של חיות בר וגם של האדם.

חזקים יותר ביחד

בחקר הביולוגיה דיברו בעבר על חוק הג'ונגל ועל "מאבק הכול בכול". אך מאז שנות ה-70 של המאה שעברה, החוקרים הבינו שהשיתופיות בטבע חזקה יותר מאשר המאבק וההתבודדות. במדע קוראים לכך סימביוזה, והדוגמה הטובה ביותר הן החזזיות. על סלעים רבים במדבר תמצאו אותן בשלל צבעים – לבן, אפור, כתום ועוד.

יש לחזזיות סיפור מופלא: הן שיתוף פעולה בין אצה לפטרייה. בנפרד, הן זקוקות לסביבה מימית או לחה, אך ביחד הן מסוגלות להתקיים גם במדבריות הקשים ביותר. הן מהוות בסיס לחיים – חלזונות אוכלים אותן, מכרסמים אוכלים חלזונות וטורפים ועופות טרף אוכלים מכרסמים.

שיתופי פעולה מתקיימים גם בין צמחים גדולים לחיות בר. למשל, שיתוף פעולה בין השיטה לצבי. ברור מה הצבי מקבל – עלים ירוקים המאפשרים לו לחיות ללא מים, זרעים מלאי חלבון, צל בחום הקיץ ועוד. אך מה הוא נותן לשיטה? רבים מזרעי השיטה נגועים בזחלים של חיפושית. כשהם עוברים במערכת העיכול החומצית של הצבי, הזחלים מתים והזרעים שורדים וגם יוצאים בתוספת של "דשן טבעי".

פרזיטים זה לא רק סרט קוריאני

בניגוד לסימביוזה שיתופית, יש גם לא מעט פרזיטים – בכל מקום וגם במדבר.

הידוע ביותר הוא הרנוג השיטים, שכשמו כן הוא – צמח שנצמד לעצי שיטה. ההרנוג הוא טפיל למחצה, כי יש לו עלים מטמיעים והוא עושה חלק מתהליך הפוטוסינתזה בעצמו. אבל שורשיו יושבים על ענפי השיטה ושואבים מהם מים.

ויש להרנוג עוד שיתוף פעולה, עם הציפור צופית: פרחיו נותנים לה מזון, והיא מעבירה את הזרעים הדביקים של ההרנוג לעצי שיטה אחרים וכך תורמת להפצתו.

לעומת זאת, יחנוק המדבר הוא טפיל מושלם. אין לו עלים מטמיעים ושורשיו "מתעלקים" על שורשי שיחים גדולים ומקבלים מהם מספיק מים כדי לפתח בחורף עמוד פריחה צהוב מרשים ביותר.

המתים החיים

צמחים רבים נראים כאילו הם מתים במהלך הקיץ והסתיו השחונים. אבל מאחורי החזות הגוססת מסתתרים חיים פעילים. השורשים וצינורות ההובלה בענפים בצמחים אלה עדיין חיים – גם אם הצמח נראה לנו יבש לגמרי וחסר עלים.

כשיגיע הגשם, הם יגדלו מהר עלים בשרניים אוגרי מים, כמו שרואים היטב בשיח הזוגן או בצמחים אחרים. כך הם יוכלו לפרוח ולייצר זרעים עוד לפני חזרתה של העונה החמה והיבשה.

שושנת יריחו (אין קשר למחלה), הוא צמח חד-שנתי שבעונת היובש נראה מת לגמרי – כמו אגרוף סגור יבש. למעשה, ״האגרוף״ שומר על הזרעים, ואם נשקה אותו בהרבה מים הוא ייפתח במהירות ויפיץ את זרעיו.

צ׳יפס מדברי

במדבר, מלח הארץ אינו ביטוי של הערכה – אלא צרה שצריך ללמוד לשרוד גם אותה. במקרים רבים המליחות היא בעיה קשה יותר מהחוסר במים.

לחלק מהצמחים יש עלים בשרניים שמוהלים את המלח. אחרים מאפשרים למלח לזרום אל קצות העלים, שם הוא מתגבש ויוצא החוצה. שיח המלוח הוא דוגמא מצוינת: אם תטעמו את עליו בתקופה יבשה, תרגישו היטב את המלח ותוכלו גם לטגן אותם בשמן ולקבל צ'יפס מדברי טעים.

חיי הלילה של המדבר

רוב המטיילים יראו במדבר רק ציפורים. בני המזל יראו איזה מכרסם בודד או לטאה, ולעיתים גם יעלים וצבאים. אבל אין מה לחפש במדבר ביום. מי שמחפשים אקשן, מוזמנים לבילוי בחיי הלילה התוססים.

החיות שרוצות לשרוד את החום הכבד ביום, מעדיפות לצאת ולחפש אוכל בלילה. עם מצלמות טובות והרבה סבלנות אפשר לקלוט לא מעט מכרסמים, נחשים, שועלים ועוד.

למכרסמים הנקראים קוצנים יש סיפור מיוחד: הקוצן המצוי, החזק יותר, פעיל בלילה, ואילו בן-דודו החלש יותר, קוצן זהוב, פעיל ביום – ויש סיכוי טוב שתראו משהו דומה לעכבר גדול וחמוד מתרוצץ בין הסלעים גם בשעות החום.

היעל - מלכת המצוקים

כושר הטיפוס המדהים של היעלים יכול להתחרות במתמודדי נינג'ה רבים. כך היא יכולה להתחמק כמעט מכל טורף.

הנמר, האויב הטבעי היחיד שלה, כבר נכחד כנראה מהטבע הישראלי, לא מעט בגלל פעילות אנושית. אך על המצוק אין הרבה אוכל והיעל צריכה לרדת לוואדי לאכול עלים ירוקים המספקים לה את כל הנוזלים. בעת סכנה היא תטפס במהירות על גבעה או מצוק סמוך. בהרי אילת יש רק מעיין קטן אחד והיעלים למדו לא לסמוך על מים זמינים.

שופוני יא נאס

ההיגיון אומר שהחלשים צריכים להסוות את עצמם ולא לבלוט לעיני הטורפים. אבל לטבע חוקים משלו. אחד מהם נקרא "עקרון ההכבדה" האומר בערך כך: "אם אני כזה בולט סימן שאני גבר-גבר שלא מפחד מטורפים ואני שווה לכל נקבה". למשל, ציפור בשם שחור זנב נוהגת לעוף מסלע לסלע, ובכל נחיתה היא מנפנפת בזנבה השחור כדי לסמן טריטוריה, אך תוך כדי כך גם נחשפת לעופות טרף.

כמובן שהרעיון המלא, אותו ניסח אמוץ זהבי, ממייסדי החברה להגנת הטבע – מורכב יותר (מוזמנים להעמיק בעזרת הערך בוויקיפדיה)

ויש לנו עוד..

מעוניינים להכיר את הטבע של הרי אילת דרך הרגליים?

הצטרפו לקמפוס של 3 ימי טיולים לחובבי לכת בהרי אילת (26-28.12.22) – 3 ימים של חוויה מדברית בערבה – אזור של תופעות גיאולוגיות מיוחדות, תצפיות מרהיבות, קניונים והרים, אבני חול צבעוניות וסלעי גרניט שחורים.

 

🌷מוזמנים לגלות עוד טיולים מיוחדים ומושקעים של ״ארץ אהבתי" – סדרות טיולי האיכות של החברה להגנת הטבע. תוכלו לבחור בין שפע סדרות עם טיול אחד בחודש לאורך שנת הפעילות, וגם טיולי קמפוס וסופי שבוע מרוכזים הכוללים לינה. כל הטיולים מובלים על ידי המדריכים הבכירים ביותר של החברה להגנת הטבע ומדריכי אורח המומחים בתחומם.