שינויי האקלים הם אתגר עצום עבור ישראל והעולם, והם כנראה גם האתגר התכנוני הגדול ביותר שהאנושות התמודדה איתו אי-פעם. ההחלטות של המדינה, באמצעות כל גופי התכנון השונים – שקובעים איפה בונים שכונות וסוללים כבישים והיכן שומרים על הטבע הקיים ואף משקמים את הנזקים שגרמנו לו – עשויות להכריע אם נצליח לשרוד את משבר האקלים שמחמיר כל הזמן.

למרבה הצער, מערכת התכנון בישראל לא מסייעת בהתמודדות עם משבר האקלים, ועד כה אף פגעה בה. הסביבה המורכבת שבה אנחנו חיים, שונה מאוד מזו שבה נקבעו חוקי התכנון והבנייה באמצע המאה הקודמת. השינויים מתרחשים בקצב גובר ויוצרים חוסר ודאות עבור המתכננים.

זו מציאות מורכבת שמערכת התכנון חייבת להגיב לכך, ולעשות זאת במהירות. אם נצליח לעמוד באתגר העצום הזה, סביבת החיים שלנו – החל במקומות המגורים והעבודה, דרך נתיבי התחבורה ועד למיקומם של תשתיות אנרגיה ומים – תוכל לעמוד במוקד המאמץ להתמודדות עם משבר האקלים.

מדינת ישראל צריכה להתקדם בשני מסלולים במקביל: לצמצם את הפליטות של גזי חממה מחד ולשמור על המרחבים הפתוחים, הצמחייה הטבעית והמגוון הביולוגי מאידך, כדי שיעזרו לנו להתמודד טוב יותר עם ההתחממות, הבצורות, השטפונות ועליית מפלס מי הים. 

יחידים וקבוצות קטנות מסוגלים לעשות זאת, אבל מדינה ששואפת לקידום כלכלי צריכה לבחור בגישה מאוזנת יותר, ומכאן האתגר:

על מערכת התכנון ומקבלי ההחלטות להפעיל את עיקרון הזהירות המונעת, שגורס כי כאשר הקהילה המדעית מגלה סיכון סביר לנזק לציבור או לפרט, כמו במקרה של משבר האקלים, קיימת מחויבות לפעול כדי למזער את הנזק, ואין טעם לחכות להוכחת הנזק מעבר לכל ספק סביר.

הטבע יכול לעזור בהתמודדות עם משבר האקלים – כי הפעילות האנושית גורמת לפליטות מוגברות של פחמן שהן הסיבה העיקרית להתחממות המסוכנת של האטמוספירה. ואילו המערכות האקולוגיות הטבעיות הן המנגנון היעיל והגדול ביותר לאגירה וספיחה של פחמן.

מה ישראל יכולה לעשות?

1. להתאים את התכנון לטבע

שמירה ושיקום המערכות הטבעיות היא בעלת חשיבות ראשונה במעלה, דווקא בעידן של שינויי אקלים. כדי שזה יקרה, נדרשים מרחבים טבעיים, פתוחים, גדולים ורצופים. וככל שהשטח יותר גדול ויותר רציף – כך התרומה שלו גדלה.

מערכת התכנון צריכה לעשות שינוי תפיסתי: לעבור לבנייה בתוך הערים הקיימות, ולהימנע מהקמה של יישובים חדשים; להפחית משמעותית את התלות ברכב הפרטי ובסלילה של כבישים חדשים, שעלולים לקטוע עוד יותר את מרחבי הטבע, ולקדם את השימוש בתחבורה ציבורית.

במקומות שבהם המרחב הטבעי כבר מקוטע בגלל הפיתוח האנושי – צריך לייצר מעברים אקולוגיים. שמירה על המסדרונות האקולוגיים היא הכרח, והיא גם הדרך המקובלת בכל העולם שיכולה להבטיח שרידות של מיני צומח וחיות בר ותפקוד תקין של המערכות האקולוגיות ולהגדיל את השטחים המוגנים בדגש על ייצוג המגוון הביולוגי. מוסדות התכנון בישראל כבר הגדירו את המטרות האלה כחשובות ביותר – אבל בפועל הן אינן מיושמות והכרסום בשטחים פתוחים והסבתם לפיתוח – נמשכים בקצב מדאיג.

2. לשקם את הטבע

האו"ם הכריז על העשור הקרוב כ"עשור השיקום האקולוגי". בישראל, ניתוח ראשוני מראה כי בחלק מהמערכות האקולוגיות שאינן מיוצגות כיום בצורה מספקת במערך השטחים המוגנים, לא נותר כמעט שטח טבעי. לכן, צו השעה הו שיקום שטחים מופרים, ותחילה עלינו למפות אותם. למשל, בתי גידול מימיים (נחלים, ביצות, בריכות וכו׳) הם מערכות אקולוגיות ייחודיות בעלות מגוון ביולוגי עשיר, אשר עשויות – אם הן בריאות ומתפקדות – להציג תרומה משמעותית בקיבוע פחמן.

3. לתכנן נכון את השטחים שעלולים להיפגע ממשבר האקלים, או שיכולים לעזור להתמודד איתו.

למשל, תכניות המתאר לחופים אמורות לכלול התייחסות לשינוי הצפוי עקב עליית מפלס הים לאורך החופים ובשפכי הנחלים הגדולים, לדוגמא – על ידי הרחבת התחום האסור בבנייה. תכניות הנחלים לסוגיהן אמורות לצפות ולהיערך לחדירת מים מלוחים במעלה הנחל. כמו כן, בשל החשש מהגדלת תדירותם ועוצמתם של אירועי גשם קיצוניים ואירועי הצפות, הצפויים להתגבר בתכיפותן ובעוצמתן, יש לתכנן פשטי הצפה וניהול אגני ניקוז בצורה שתפחית את עוצמת הפגיעה והנזקים.

4. לשפר את התכנון העירוני

תכנון הוא אחד האמצעים החשובים ביותר, הן למיטיגציה – תרומה חיובית למיתון ההתחממות, והן לאדפטציה – תרומה חיובית להסתגלות לשינויי האקלים – של האדם והטבע.

על מנת לממש זאת – גופי התכנון צריכים להתאים את עצמם למציאות משתנה ולמצבי חוסר ודאות קבועים ומתגברים; אשר התכנון היומיומי מתקשה להתמודד איתם. בראש ובראשונה נדרש שינוי קונספטואלי עמוק, במרכזו ההבנה שהעולם שבו אנחנו חיים, היום ובעתיד – משתנה בקצב הולך וגובר.

יש לקדם ייעול שימוש בקרקע ועידוד ציפוף עירוני לשיפור איכות החיים וצמצום הזחילה העירונית, יש לעידוד ולחייב בבנייה ירוקה (בכל סוגי הבינוי, יש לקדם הצללה בערים וברחובות, יש לקדם יצירת תשתית ירוקה (טבע עירוני, פארקים ויערות עירוניים, גגות ירוקים, חקלאות עירונית) המקבעת אף היא פחמן ובנוסף, מפחית את אי החום העירוני. יש דוגמאות נפלאות בישראל כמו עמק הצבאים בירושלים, פארק הרצליה והוואדיות בחיפה. רק צריך ללמוד ולשכפל.

5. להגדיל את המקורות לאנרגיה מתחדשת

חשוב לעשות זאת על-גבי שטחים בנויים ומופרים (כלומר שטחים שכבר יש בהם בנייה ופיתוח), גגות מבנים או מגרשי חנייה. לעומת זאת, זה שנים שעיקר האנרגיה הסולארית המקודמת בישראל מוקמת על הקרקע – ומכרסמת עוד יותר במרחבים הטבעיים הפתוחים באופן שפוגע בטבע ומשבש את ההתמודדות עם משבר האקלים. השטח הכולל שהקצו מוסדות התכנון עד היום לאנרגיה סולארית חוצה את רף 100 אלף דונם, פי שניים משטח תל אביב.

הגיע הזמן שמדינת ישראל תשכיל ותנצל עד תום את שטחי הגגות שלה, את השטחים העירוניים ואת השטחים המופרים, בטרם תכלה את השטחים הפתוחים המעטים והחשובים שלה. זאת כדי שהאנרגיה הסולארית שלנו תהיה ירוקה באמת.

 

אסף זנזורי, רכז מדיניות תכנון ומנהל תחום שימור בתי גידול בחברה להגנת הטבע, יציג בוועידת האקלים הקרובה בשארם א-שייח' את Start Up Nature, פרויקט שיקום הטבע בישראל של החברה להגנת הטבע ושותפים נוספים.