התמונה שאי אפשר להפסיק להסתכל עליה
צלם הטבע וחבר החברה להגנת הטבע, צחי פינקלשטיין, פרסם תמונה שהלהיבה עשרות אלפי גולשים באינטרנט וזכתה לחשיפה רבה גם בתקשורת: צב ים שמשחק עם שפירית שנחתה על קצה אפו.
ולא, הוא לא ניסה לאכול אותה: ״אנשים חושבים שהצב ניסה לאכול את השפירית, אבל זה לא קרה. היא נחתה עליו, עפה, חזרה אליו. הוא התלהב כמו ילד קטן ושיחק איתה, ובתמונה נראה כאילו הוא מחייך", מספר פינקלשטיין.
פינקלשטיין לכד את צילום הטבע החד-פעמי בזמן שהיה במסתור סמוך למאגר מים בעמק יזרעאל. "ראיתי את שני בעלי החיים והחלטתי שהולך להיות כאן מצב מעניין", הוא שיחזר. "כיוונתי את המצלמה ואכן מה שצפיתי התממש״.
הולכים על המים
אוהד בנימיני, מדריך בבית ספר שדה עפרה של החברה להגנת הטבע, צילם את התמונה היפה בנחל כזיב במהלך קורס הכשרת המדריכים של חוגי הסיור של החברה להגנת הטבע. הקורס שנמשך כשבוע כולל לימודים בזואולוגיה, בוטניקה ואקולוגיה ויום מעשי בשטח.
״ביום המעשי ראינו דוגמאות לדברים שלמדנו בכיתה, למדנו טכניקות הדרכה שונות על צמחים ובעלי חיים, והכרנו עצים ושיחים, יונקים ופרפרים״, מספר בנימיני.
איך זה שחצב אחד מעז
השנה, החצבים הקדימו לפרוח ואנשי החברה להגנת הטבע תיעדו אותם במקומות שונים בארץ. לרוב החצבים פורחים בסוף אוגוסט ובמהלך ספטמבר, אבל יש שנים שבהם הם מקדימים לפרוח, סמוך למאגרי מים.
החצבים מסוגלים לפרוח בעונה החמה ונטולת הגשמים, בזכות עבודה קשה בחורף: הם אוגרים אנרגיה בצורת סוכרים בבצלים שלהם מתחת לאדמה. השורשים שלו חזקים ומסוגלים לחדור דרך סדקים צרים בקרקע או בסלעים – ויכולת ״החציבה״ הזו היא כנראה המקור לשמו.
יעל זילברשטיין ברזידה, מנהלת יחידת סקרי הטבע העירוני בחברה להגנת הטבע, צילמה חצב בשכונה שלה בתל אביב.
״פרחי החצב הקטנים פורחים מלמטה ועד למעלה, לקצה עמוד התפרחת. בראשית הפריחה, נמצא אותה למטה או באמצע, ולעיתים עמודי התפרחת נמוכים או רק מבצבצים מהאדמה״, היא מספרת.
״מכיוון שהחצב הוא כמעט הפרח היחיד שפורח לפני בוא הגשמים, אין לו תחרות על מאביקים. לכן, לרוב יהיו סביבו הרבה חרקים שמאביקים אותו״, מוסיפה זילברשטיין.
לירון שפירא, רכז אזור צפון של החברה להגנת הטבע, צילם בגלבוע צבי ארץ ישראלי מתפעל מחצב.
"בסוף הקיץ ובתחילת הסתיו, העשב יבש. עשב יבש מכיל פחות חלבון מצומח ירוק, ואוכלי העשב מחפשים מזון איכותי." שפירא מסביר. "צבאים ניזונים גם מעלי החצב שהם רעילים במקצת אך ירוקים ובשרניים. את פרחי ופירות החצב הם לא אוכלים, הצבי מריח את החצב אולי מסקרנות, אולי הריח מושך אותו ואולי מתלבט האם לטעום."
מושבת פשפשי אש
שפירא צילם גם מושבה של ״פשפשי אש״ ברמת מנשה. הוא מספר שזהו ״שם עממי שניתן לחרקים המסקרנים הללו, בעלי הצבע האדום-שחור – צבעים שנפוצים בטבע כצבעי אזהרה״.
בישראל יש שני מינים של החרקים האלה: אדמון מתוייר ואדמון מצרי. ״הם חיים במושבות על צמחים שונים וניזונים בעיקר ממוהל הצמח״, שהוא נוזל שבאמצעותו הצמחים מובילים מינרלים או סוכרים. ״הצמחים שצילמתי היו אחרי כיסוח, לכן קשה לומר איזה צמח הפשפשים כבשו״, הוסיף שפירא.
רגע לפני שתפרוש את הכנפיים
ד"ר בעז שחם, מנהל מרכז זוחלים ודו חיים תפס רגע נדיר ופגיע במיוחד של 'ארינמל' בצפון הנגב. בתמונה המיוחדת ארינמל מסוג קוצית צץ מתוך הגולם, ברגע שמסמן את סיום גיל ההתבגרות עבורו. בצילום רואים את כנפיו הולכות ומתמלאות בנוזל, מתיישרות ולבסוף מתייבשות. מיד בסיום המקלחת הכנפיים מוכנות לתעופה – והארינמל יכול לעוף בשמי הלילה ולחפש לו זיווג. למה הארינמל היה פגיע כל כך בעת צילום התמונה? ובכן, התשובה גם היא קשורה לכנפיים – אין לו יכולת תעופה או התגוננות אחרת עד שיסיים להתייבש. הזחל נראה כמו גוש של חול עם לסתות ענק, הנוהג להתחפר בחול ולטרוף כל חרק חסר מזל שמתקרב אליו. זה המקור לשמו המוזר – "ארינמל" הוא הלחם של "אריה" + "נמלה". הבוגרים פעילים בעיקר בלילה, ולמרות שעת הטיפוח הזו של הכנפיים, יכולת התעופה שלהם אינה מרשימה במיוחד. אם תטיילו בחולות ברחבי הארץ אולי אחד מהם יתנגש בכם. בטעות כמובן.
התמונה צולמה בחולות מערב הנגב, סמוך לנחל סכר.
