״אנחנו רוצים לתת לכולם הזדמנות ליהנות ממה שיש לדיונה הגדולה של אשדוד להציע. לראות את הנוף הייחודי, לחפש בעלי חיים שפעילים בלילה, לזהות עקבות של ארנבות או שועלים ולצפות בעקרבים בעזרת אור אולטרה-סגול. תהיה גם סדנת תיפוף בפאתי הדיונה, ובמקום מדורה נכין תה טעים על גזייה ונאכל עוגיות״, מספרת מירית מלל-קשלס, מנהלת בית ספר שדה שקמים, על אירוע שנערך במסגרת שבוע טבע עירוני של החברה להגנת הטבע.
חצי מהצבאים נעלמו
לצד ההזמנה לפעילות חווייתית בדיונה של אשדוד, אי אפשר שלא להבחין במצב המדאיג שלה. כדי שנוכל להמשיך וליהנות ממנה צריך לשמור עליה.
״יש לי זכרונות מלפני עשרות שנים, שבהם היה צריך ללכת 40 דקות כדי להגיע לדיונה, שהייתה מגיעה אז לגובה מרשים של 35 מטר״ נזכרת מלל-קשלס. ״אבל היום המשאיות של אתרי הבנייה שמקיפים את הדיונה מכל עבר כבר מגיעות ממש למרגלותיה. דיונת חול צריכה מרחב פתוח מסביבה כדי שהחול יוכל לנוע ולהיערם. כשהמרחב מצטמצם, הדיונה דועכת.
״ועדיין הדיונה באשדוד היא מרחב טבע מיוחד ומרגש. יש בה חיות וצמחים שלמדו איך לשרוד במרחב הזה, שיש בו מצד אחד מאפיינים מדבריים של יובש וקרקע שלא מפסיקה לזוז ויכולה אפילו לפצוע, ומצד שני יש בו מאפיינים ים תיכוניים, כי בכל זאת יורד כאן לא מעט גשם. זה שילוב נחמד שלא מוצאים רבים כמוהו״, היא מוסיפה.
״אפשר לראות בדיונה למשל כוח אפור, שהיא הלטאה הגדולה בישראל, אפשר לראות שם גרבילים מקפצים (סוג של מכרסם), חיפושיות למיניהן ולזהות עקבות של ארנבות, שועלים וצבאים. אבל החיים של חיות הבר בחולות מאתגרים מאוד כיום, בגלל הפעילות האנושית, ולחלקן קשה לשרוד. למשל הכוח האפור זקוקה לשטח מינימלי למחיה, וכשהדיונה קטנה הלטאה נאלצת לחפש מקומות אחרים, אם היא בכלל מצליחה. בכל המרחב של חולות ניצנים, יש כיום רק חצי מכמות הצבאים שחיו במקום בעבר.
המצור על הדיונה
מלל-קשלס מוסיפה: ״אני זוכרת את עצמי מגיל צעיר נמצאת במאבקים שקשורים לדיונה הגדולה, וזה מבאס שב-30 השנים האלה, השטח שלה רק הצטמצם. מטיילים שמגיעים לדיונה או מצטרפים לאירועים שלנו – נפעמים. אבל בסופו של דבר תוכניות הבנייה נמשכות ופוגעות בדיונה. יש לנו שיתוף פעולה טוב עם עיריית אשדוד ועם איגוד ערים אשדוד-חבל יבנה, אבל לצערי זה לא מספיק״.
היא מתארת איך הבנייה והפיתוח סוגרים על הדיונה מכל עבר: ״ממזרח עוברת מסילת רכבת שהיקף התנועה בה גדל משמעותית כל הזמן. מדרום-מזרח יש את אזור התעשייה עד הלום שמתרחב, ומצפון יש מרכזי קניות, שכונת הרובע המיוחד ובית החולים אסותא אשדוד. חוץ מכל אלה, ישנן גם שכונות מתוכננות עם אלפי יחידות דיור, גם ממערב וגם מדרום לדיונה. החשש שלי הוא מיום שבו לחצי הפיתוח יגרמו לכך שייסלל כביש ממש צמוד לדיונה. זה יגרום לנזק שכבר לא נוכל לתקן. כבר היום ממש מסוכן לטייל בדיונה בגלל הג׳יפים וכלי הרכב האחרים שדוהרים עליה בלי מגבלה, כי זו אינה שמורת טבע״, היא מוסיפה.
״מה שהיה פעם בית גידול פראי במרחק קצר מהעיר, מקום שליו לחלוטין עם שרידים של עצי בוסתן עתיקים – היום צריך לחשוש מדריסה של כלי רכב. פעם היה אפשר להתגלגל בחופשיות מגובה של עשרות מטרים, והיום מוצאים בדרך פסולת, שאריות פלסטיק ושברי זכוכיות״.
״אולי אם אנחנו והפעילים הסביבתיים הנהדרים והנחושים של אשדוד לא היינו נאבקים לאורך כל השנים – כבר לא הייתה דיונה בכלל והמצב היה גרוע יותר. אבל אנחנו לא נרים ידיים, נמשיך לטייל בדיונה, ליהנות ממנה ולשמור עליה״.
