תיאור המסלול

המקטע מתחיל בחניון הלילה נחל ברק, שנמצא כ-1.5 ק״מ מערבית לכביש 90.

הולכים כ-2.5 ק״מ מערבה יחד עם סימון ירוק, עד לצומת עם דרך ג׳יפים בסימון אדום.

כדי לצפות באתר מיוחד – ובו בולבוסים דמויי צבים – אפשר להאריך מעט את ההליכה. פונים שמאלה עם השביל המסומן אדום, ואחרי הליכה של כחצי קילומטר, מימין לדרך, מגיעים לריכוז של בולבוסים: משטח מלא בכיפות סלע דמויות צבי ענק. לאחר מכן חוזרים צפונה בשביל שעימו הגענו לאתר.

שביל ישראל ממשיך צפונה עם דרך הג׳יפים בסימון אדום. דרך מסומנת כחול פונה מערבה אל נחל זעף ורמת ברק. אחרי הליכה של כ-4 ק״מ, נראים בקרבת השביל עצי שיטה בודדים המאפשרים עצירה למנוחה בצל רחב.

כעבור כ-1.5 ק״מ, דרך מסומנת ירוק יוצאת מערבה לנחל צופר. ממשיכים עם דרך הג'יפים האדומה החוצה ערוצים רדודים בשטח חשוף. הצמחייה מורכבת בעיקר משיחים ובני-שיח שצומחים בערוצים. פינת צל שתוכל להכיל קבוצה כמעט שאינה בנמצא.

אחרי הליכה של כ-3.5 ק"מ נוספים, השביל ודרך הג׳יפים האדומה עולים צפונה אל מעלה עשוש. חריצי צמיגים בקרקע ואולי גם שברי חלקים של רכב סביב מדרגות הסלע במעלה התלול, מעידים על האתגר שהוא מעמיד בפני רכבי השטח שעולים בו.

השם עשוש, כמו שמות ייחודיים אחרים באזור, מעורר את השאלה: מי קובע את השמות של נחלים, הרים ושאר השמות הגיאוגרפיים בעברית? הסיפור מתחיל בימיה הראשונים של המדינה, ביוזמה של ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, שהוביל את השימוש בשמות עבריים, כולל במפות הארץ. ב-1949 הוקמה הוועדה למתן שמות עבריים לנגב ובה 13 חברים, מומחים מתחומי הגיאוגרפיה ההיסטוריה והארכיאולוגיה. במשך עשרה חודשי פעילותה נקבעו 533 שמות גיאוגרפיים בשטחו של הנגב, והם הופיעו כעבור זמן קצר במפה של האזור שהופקה על ידי מחלקת המדידות.

הנוסחה לקביעת השמות הייתה כזו: ראשית, שימוש בשמות תנ״כיים והיסטוריים, בהמשך תרגום מהשם בערבית, ובעדיפות אחרונה, מתן צורה עברית לשמות בערבית לפי דימיון המילים והצלילים. היכן שנדרש, ניתנו שמות חדשים סמליים. במקרה הזה, שמו הערבי של הנחל הוא ואדי עישישיה, וכאן חיפשו מילה עם צליל עברי שמורכבת מאותן האותיות של השם הערבי. ככל הידוע, למילה עשוש אין פירוש.

ממשיכים ללכת בדרך הג׳יפים בערוץ הרחב, שיוצרת מניפת יובלים של נחל עשוש. כ-2.5 ק״מ אחרי מעלה עשוש, שביל ישראל פוגש את נחל עשוש. דרך מסומנת שחור יוצאת במעלה הנחל אל רמת המישר שמתפרשת משני צידיו של כביש 40. מנקודה זו, שביל ישראל ממשיך בכיוון צפון-מזרח עם הסימון האדום במורד הנחל.

שימו לב ייתכן שסימון השביל נפגע בקטע זה בשל זרימות שטפוניות בנחל. כמו כן, בגלל רוחבו של ערוץ הנחל, יש אפשרות לפספס את הפנייה שהנחל מבצע בנקודה זו בזווית של 90 מעלות.

ממשיכים יחד עם דרך הג'יפים בסימון האדום. רוחבו של הערוץ מגיע בקטע זה עד כדי כמה מאות מטרים.

אחרי כ-2.5 ק״מ, מגיעים לנקודה נוספת שבה הנחל פונה בזווית של 90 מעלות שבה יש צומת עם שביל בסימון ירוק. סמוך לצומת צומחים שני עצי שיטה לצד דופן הערוץ, מקום נעים להפסקת מנוחה.

כדי להגיע ליישוב צוקים, נפרדים משביל ישראל ופונים ימינה עם שביל בסימון הירוק בכיוון דרום-מזרח וממשיכים לרדת בערוץ של נחל עשוש. תחילה ערוץ הנחל נעשה צר והמרחק בין קירות הסלע שמשני צידיו מצטמצם, ובהמשך הערוץ מתרחב שוב.

אחרי הליכה של כ-4 ק״מ מגיעים לכביש הערבה. כאן אפשר להתקדם עם הכביש בכיוון דרום וללכת כ-700 מטר עד לכניסה ליישוב. בצוקים אפשר להצטייד במים ובמזון. צוקים הוא הצעיר בין יישובי הערבה התיכונה שהוקם ב-2004 כיוזמה של קבוצת אנשים ממרכז הארץ שבקשו להקים בערבה יישוב שיתמקד בעיקר בתיירות.

📌 לרכישת אוגדן המפות של שביל ישראל באיכות הדפסה מעולה ובאריזה נוחה וקלילה

מפת המקטע להורדה
מידע על מלאכי השביל

🔰המדריך בעמוד זה הוא להולכים מדרום לצפון. מטיילים מצפון לדרום? עברו לכאן
למקטע הקודם נחל ציחור – נחל ברק (48)
למקטע הבא צוקים – ספיר (46)
מדריך שביל ישראל בנגב (מקטעים 37-56)
העמוד הראשי של שביל ישראל

🏡 המלצת לינה באזור בית ספר שדה חצבה

✏️ כתב: איציק בן דב, רכז סימון שבילים, החברה להגנת הטבע.