בתחילת המאה ה-21 החלו חוקרים בתחנות המחקר הימי שלחופי קווינסלנד באוסטרליה להבחין שמשהו משתבש באזורים שבהם תאורה מלאכותית חזקה האירה את הנתיב הימי שלצד שונית המחסום הגדולה. מסיבות האהבה המתוזמנות של האלמוגים – אותן דקות קריטיות שבהן המוני אלמוגים משחררים את מלאי תאי המין שלהם למים כדי להתרבות – החלו "לזייף" בזמנים. דברים מוזרים קרו גם לנדידה הגדולה בעולם. בכל לילה עולים מיליארדי יצורי הים הזעירים מהמעמקים אל פני הים, ואחריהם הטורפים שלהם, וטורפי הטורפים שלהם, כולם נוהרים בעקבות האוכל. והנה גם זה השתבש.

מה קרה שם? ויהי יותר מדי אור.

בואו נדבר על אור. אור הוא הסיגנל הביולוגי האמין ביותר על פני כדור הארץ. הרי בכל יום השמש עולה ובערב היא שוקעת, ובכל חודש הירח נולד, מתעגל ומאבד נפח, ובכל שנה סובב כדור הארץ את השמש ובנטייתו יוצר את עונות השנה המוארות יותר ומוארות פחות.

עולם הטבע "מתארגן" ומסתנכרן לפי האור. אלמוגים מתזמנים ומסנכרנים את הרבייה שלהם לפי מחזורי הירח; אבקועי צבי הים הקטנטנים שצריכים להגיע בלילה מהחוף לים – ומהר – מזהים את הים הודות לאור הטבעי המנצנץ על הגלים; אורך היממה המשתנה מסמן לציפורים הנודדות להתחיל לאגור שומן ואז לפרוש כנף במסען לארצות הקור או החום. חלקן נעזרות באור הכוכבים כדי לנווט; וגם האדם תלוי באור כדי להבין מתי הוא אמור לקום ומתי לישון – או יותר נכון היה תלוי באור עד שמצא דרך לייצר אותו בעצמו. לכל אורגניזם יש שעון ביולוגי מתוקתק שמכתיב את ההתנהלות העונתית והיומיומית, ומכוון את עצמו לפי מחזוריות היום והלילה.

עכשיו אפשר להבין למה תאורה מלאכותית, ספקית האור של העת החדשה, שזולגת למקומות שהיא לא אמורה להגיע אליהם, עלולה לפגוע באופן בלתי הפיך בבריאות ובהתנהלות בעלי חיים וצמחים. האות הביולוגי המהימן והעתיק בטבע איבד את בלעדיותו. אורות מלאכותיים מערימים על היצורים החיים והצמחים, ונותנים להם תחושה שהיום נמצא גם כשהוא איננו, או שהאביב הגיע כשבעצם עדיין חורף.

זיהום האור פוגע באלמוגים, צבי ים וציפורים נודדות

לתופעה המטרידה קוראים זיהום אור והשלכותיה גדולות משחשבו. הראשונים שהרימו קול צעקה היו האסטרונומים שלקחו להם את השמיים ומיסכו להם את הכוכבים. אחר כך החלו אקולוגים ואנשי טבע לראות את השינויים המטרידים ביבשה, ובעצם רק בשני העשורים האחרונים התחדדה ההבנה כי הים והסביבה החופית רגישים מאוד לזיהום אור.

נחזור רגע לשונית המחסום, מה קרה בנתיב הימי המואר? במקום שהירח לבדו יהיה זה שיורה את יריית הפתיחה לקרנבל הרבייה הגדול, האורות המלאכותיים שהוצבו בקו החוף, מיסכו את אור הירח ולקחו לעצמם סמכויות לא להם: הם גרמו לאלמוגים באתר אחד לשחרר את תאי המין למים ביום א' ולאלמוגים באתר שני לשחרר ביום ד', ובאתר שלישי בכלל בשבת. בחלון הזמן המצומצם שמוקצב להם, תאי המין של אלמוגים מאתרים שונים לא יכלו להיפגש, לייצר את הדור הבא וגם לדאוג לגיוון גנטי שחשוב מאד להישרדות יצורים.

האורות המלאכותיים לא עצרו באדום, הם גם נתנו לזואופלנקטון שבאופן טבעי עולים לאכול אצות מיקרוסקופיות בשכבת המים העליונה, את התחושה שהלילה אולי עוד לא כאן, אין מה לעלות. ואם הם לא עולים מתחילה תאונת שרשרת: מי שאוכל אותם נפגע ומי שאוכל את מי שאוכל אותם נפגע, ו…תמשיכו לבד, כל מארג המזון הימי מעורב. זה לא נגמר בזה – האוכל שהזואופלנקטון לא יאכלו, האצות חד-תאיות, לפעמים מתחילות להתפרע – איזה כיף הטורף לא מגיע – ופיצוץ האוכלוסין הזה פוגע בצלילות ובאיכות הים. ככה זה בים, הכל קשור.

ככל שחקר תחום זיהום האור מתקדם, גדלה ההבנה שיותר ויותר יצורים מושפעים לרעה מזיהום האור. למשל, מפרץ אילת נמצא על אחד מצירי הנדידה החשובים של ציפורים בלילה. נדידה היא דבר מעייף ותובעני עבור הציפור. כשהיא מתקרבת אל החוף לפני עלות השחר, תשושה ומרוטה אחרי חציית מדבר הסהרה, היא עלולה לקרוא את הסימנים לא נכון: אורות מעל נמלים, בניינים ומתחמי תיירות עלולים לפגוע ביכולת הניווט שלה המבוססת על דפוסי ההארה של השמיים הטבעיים. הציפורים מאבדות כיוון במקרה הטוב, ומתנגשות במבנים ועמודי התאורה במקרה הרע. בתוך הים גילו מדענים שגם דיונונים ודגים נמשכים למקורות אור מלאכותי, הרבייה וחיפוש המזון שלהם נפגעו והם נחשפו לטורפים וסיכנו את עצמם.

ממפים את האור

הדרך לפתרון עוברת במיפוי האזורים המוארים לאורך רצועת החוף האילתי, ולכן בשלהי שנת 2024 יצא לדרך סקר שהובילו אנשי החברה להגנת הטבע, במסגרת מיזם "שוניות אילת", ובסיוע מומחית התאורה ד"ר אינה ניסנבוים. הסקר נועד להעריך את היקף החשיפה של אזורי הים לאור מלאכותי, ולזהות חורים בטיפול בזיהום אור.

באמצעות מד אור נדגמו קו החוף והרצועה הסמוכה לו ממסוף הגבול של טאבה ועד למעגנת טור ים, מרבית המקטע הזה צמוד לשמורת ים האלמוגים. בסקר נבדקו העוצמה והגוון של האור בקו המים. מה בתפריט? תאורת כביש, פרגולות בטיילת, מסעדות, סככות מוארות, חניות, מגרשי ספורט, מועדוני צלילה וכו'. באופן כללי הממצאים חשפו חריגות משמעותיות בעוצמת האור, בזליגת האור ובגוון האור.

מה הקשר בעצם לגוון? אורכי גל קצרים, גווני האור הכחול ה"קרים", חודרים ביעילות רבה יותר לעומק הים בהשוואה לאורכי גל ארוכים, צבעים "חמים" כמו אדום, שנבלעים מהר יותר במים. ואכן, במחקר של ד"ר רז תמיר מהמכון הבינאוניברסיטאי באילת, התגלה שגווני האור הכחול מתאורת חוף חודרים עד לעומק של כ-25 מטרים אל תוך הים, בעוד שגווני האור הצהוב חודרים רק לעומק של כ-5 מטרים מתחת לפני המים. האור הכחול גם הגיע למרחק של כמה קילומטרים מהחוף, בעוד האור הצהוב לא הרחיק כל-כך בהשפעתו. תוסיפו לזה שאור כחול הוא החלק בספקטרום שמפעיל את מרבית המנגנונים ההורמונליים בבעלי חיים, ולכן מעבר לתאורה "חמה" הוא כבר חלק מהפתרון.

לצד ההשלכות האקולוגיות הגדולות וההרסניות לטבע, לזיהום אור יש אחריות גם לבזבוז אנרגטי וכלכלי אדיר. כי הרי אם אנחנו זורקים פוטונים של אור למקומות שלא אמורים להיות מוארים, כמו הים או השמיים, מישהו משלם על זה בדלק, כסף ופליטות פחמן, וזה בדרך כלל אנחנו הציבור.

אפשר לפתור את זיהום האור

עד כאן הבשורות הרעות. הבשורות הטובות הן שבניגוד לצרות אחרות שמאיימות על שוניות האלמוגים, כאן אפשר לפתור את הבעיה בעזרת פתרונות טכניים פשוטים, ולא צריך לכבות את האורות ולחזור לעידן האש.

הכל מתחיל בתכנון תאורה מושכל: להגדיר האם ואיפה להאיר, באיזו עוצמה ומה משך הזמן הנדרש. אז ליישם פתרונות פשוטים כמו שימוש בגופי תאורה בעלי גוון אור חם עם הארה מדויקת, שמונעים זליגה לרקיע או לשטחים סמוכים, הקפדה על עוצמת התאורה המדויקת הנדרשת ועוד.

במקומות שכבר מקדמת דנא מאירים בתאורה לא סביבתית – תכנון מחודש והחלפת התאורה יכולים להשיא חיסכון אנרגטי שיחזיר את ההשקעה, כפי שכבר בוצע במיזמים של החברה להגנת הטבע עם חברת מקורות, תש"ן, פארק תמנע ועוד, במסגרת מיזם טבע-ביז באילת, הפתרון עובר דרך רצון טוב של גופי תשתית ובעלי עסקים על החוף, ובעיקר – דרך חזון ורגולציה בהובלת עיריית אילת, שצריכה להגדיר את רצועת החוף המיוחד שלנו כאזור עם הנחיות תאורה קפדניות.

כל אחד ואחד מאיתנו יכול לפעול להפחתת זיהום אור בבית – להשתמש בתאורת החוץ בנורות המפיצות אור צהוב (רצוי פחות מ-2,700 קלווין), להימנע משימוש בתאורת "הצפה", לכוון את התאורה למקום הנדרש בלבד ולכבות אותה כשאין בה שימוש. עולם הטבע יודה לכם.

💧הכתבה המלאה באתר ״שוניות אילת״