בגלל סיפור האגדה

בקרב ותיקי החברה להגנת הטבע, מוכרת האגדה שהגה עמוס בר – "איך היה האירוס לסמל החברה להגנת הטבע". הסיפור הולך, בערך, ככה:

שנים מעטות חלפו מאז הקמת מדינת ישראל, וכולם חגגו ושמחו. הארץ כולה פרחה והמטיילים יצאו למרחבים הפתוחים, להנות מיופיה של המדינה הצעירה. אך היו גם תושבים שחשו דקירה בליבם, כשראו כיצד אזורי מחיה של בעלי חיים נהרסו, וכיצד הפרחים הצבעוניים נרמסו או נקטפו. הם הרגישו שחייבים לעשות  משהו, למען הפרחים, הפרפרים, ושאר בעלי החיים והצמחים שגדלים כאן בארץ.

אותם אנשים הקימו את החברה להגנת הטבע.

אירוסים בכל הארץ

זו היתה חברה שפעלה רק למען הטבע. הם רצו לראות פרחים ממשיכים לקשט את ההרים, העמקים והמדבריות. ציפורים מצייצות בין עצי החורש. צבאים רצים במרחבים, יעלים מקפצים בסלעים. וכשקמה החברה, ידעו המייסדים שהם חייבים למצוא סמל שיביע את כל מטרותיה. כשהפרחים שמעו שמחפשים סמל, כולם רצו להיבחר. מקימי החברה התלבטו, מי יהיה הסמל?

הכלנית אמרה "אני!", ומקימי החברה אמרו לה: "כלנית, את יפה, אבל את גדלה גם בארצות זרות, אנחנו צריכים משהו אקסלוסיבי".

הנרקיס אמר "אני!" ומקימי החברה אמרו לו : "חבר, אתה חתיך והכל, אבל אתה קצת… נרקסיסט. אנחנו צריכים מישהו קצת יותר צנוע".

וכך, מקימי החברה עברו ופסלו פרח אחר פרח. חלף הסתיו, עבר החורף, האביב כמעט הגיע – ואין לחברה סמל. איך תפעל החברה להגנת הטבע בלי סמל?

ולפתע, החלו להגיע שמועות: בגולן פורח אירוס הגולן ובגליל – אירוס נצרתי ואירוס הדור. בשומרון צומח אירוס שומרוני ובגלבוע – אירוס הגלבוע. ויש עוד: בשפלת החוף ליד נתניה – אירוס הארגמן, ליד באר שבע – אירוס שחום, בנגב – אירוס הנגב, וליד ירוחם, ובכן, אתם בוודאי מנחשים – אירוס ירוחם!

צבעי כל האירוסים האלו מגוונים וצבעוניים כמו הקשת, והם צומחים ופורחים רק בארץ ישראל. מכל ארצות העולם, הם בחרו רק כאן לגדול ולפרוח. אז החליטו מקימי החברה – האירוס, הוא הסמל של החברה להגנת הטבע!

והמציאות לא היתה רחוקה מהאגדה..

עם היווסדות החברה להגנת הטבע עלו הצעות רבות לסמלים, אשר גרמו ללבטים גדולים בקרב אנשיה. הם יצרו כמה אופציות, כפי שתוכלו לראות בתמונה מעלה.

כאשר עזריה אלון, ממייסדי ומקימי החברה להגנת הטבע, התמנה למזכיר החברה, הוא חיפש סמל מובהק. באותם ימים, החל הדואר להפיק בולים עם תמונות פרחים ישראלים ובהם האירוס. התמונה צדה את עינו של אלון והוא החליט שפרח ישראלי זה יסמל את החברה להגנת הטבע, במיוחד משום שהוא נמצא באזורים רבים בארץ ולכל אזור אירוס אופייני לו.

עזריה פנה לעמרם פרת, שהיה יו"ר אגודת המעצבים בישראל, בבקשה שיצייר את האירוס עם שני עלים, וכך, ב-1970, נוצר סמל חדש שימשיך ללוות את הארגון מכאן והלאה.

על האירוס, או האיריס

שמו של האירוס ניתן לו על שמה של האלה היוונית איריס, שהייתה אלת הקשת בענן, כביטוי לצבעים הססגוניים של הפרח. שם זה ניתן לו על ידי היפוקרטס, הרופא היווני בן המאה החמישית לפני הספירה.

השם בצורתו העברית הנפוצה, אירוס, מוזכר כבר במשנה (כלאים ה' ח')- אליה חדר מן היוונית. לפי האקדמיה ללשון העברית, אפשר לומר גם איריס וגם אירוס. זאת, לאחר שבשנת 2002, חברי הועדה לשמות צמחי ארץ ישראל, פנו אליה בנושא וביקשו את הכרעתה. את המכתב המלא תוכלו לקרוא כאן.

קשה לתאר את האירוס באופן כללי, מפני שיש לו כל כך הרבה מינים וכל אחד מעט שונה מהשני. בחרנו להכיר לכם אחד מהם – אירוס הארגמן, אותו תוכלו לראות בתמונה מעלה.

"איריס הארגמן הוא מין אנדמי הגדל רק אצלנו בארץ ומשתייך לקבוצת אירוסי ההיכל. אפשר לראות פריחה מרהיבה במיוחד שלו בשמורת האירוסים בנתניה, ובעוד מספר מקומות לאורך החוף החל מחודש ינואר ועד מרץ." מספרת לנו פזית שביט שייט, מאגף חינוך וקהילה בחברה להגנת הטבע.

"הפרח צומח בקרקע של חולות, כורכר וחמרה ופורח בעיקר במקבצים. הצבע הכתום או הזהוב הוא מופע נדיר שאפשר לראות במעט פרטים, למשל, בגבעות הכורכר של נס ציונה. זה אחד מאיזור הפריחה המרהיבים של הפרח שהולכים ומתמעטים בארצנו. החברה להגנת הטבע יחד עם תושבים פעילים ונחושים, הביאה להכרה כי צריך לשמר את המקום כגן לאומי וכאתר טבע עירוני הנושק לקו הבינוי של העיר."

וכמה מילים מאיריס

"קראו לי איריס כי כשההורים שלי הכירו הם הלכו לטייל בנגב, והם הגיעו למקום שפרחו בו הרבה אירוסים. הם מאוד התרשמו מהיופי של הפרח ומאיך שהוא פורח במקומות לא צפויים. הם החליטו שאם תיוולד להם בת, הם יקראו לה איריס." מספרת איריס האן, מנכ"לית החברה להגנת הטבע.

"אני מאוד אוהבת את השם שלי. איריס היא אלת הקשת בענן, והאירוסים באמת פורחים במגוון של צבעים. אני מאוד אוהבת צבעוניות. וכמובן שטבע מאוד מעסיק אותי והגיוני לי שהשם שלי יהיה שם של פרח, ובמיוחד הפרח שמסמל את החברה להגנת הטבע. כמובן שהחיבור בין החברה להגנת הטבע לבין השם שלי הוא לא מתוכנן. אולי זה סוג של קרמה".

 

תודה רבה לד"ר בני פירסט, האוניברסיטה העברית בירושלים