הכוחות של הטבע

שינויי האקלים בישראל צפויים להיות חמורים מהממוצע העולמי. כבר כיום, ההתחממות הממוצעת בישראל היא 1.4 מעלות צלזיוס, בהשוואה לעידן הטרום תעשייתי. עד סוף המאה, צפויה אצלנו ירידה של יותר מ-150 מ"מ בכמות המשקעים השנתית ביחס לממוצע בשנים 1961-1990, על פי נתוני השירות המטאורולוגי.

כיום, רוב תשומת הלב בתחום האקלים בישראל מכוונת להפחתת הפליטות של גזי חממה. המטרה הזו מקודמת באמצעות מעבר לאנרגיות מתחדשות, דבר חשוב כשלעצמו. ואולם בעולם גוברת ההבנה בקרב מדענים, שכדי להגביל את ההתחממות הגלובלית ולהיערך לשינויים שהיא יוצרת – לא מספיק להעביר את משק האנרגיה למקורות מתחדשים. חייבים לשלב יחד איתם פתרונות שיספחו ויסלקו גזי חממה מן האטמוספירה.

חלון ההזדמנויות ליישום פתרונות לספיחת פחמן הוא קצר, כי בכל שנה נגרמות עוד ועוד פליטות שמחריפות את בעיית ההתחממות. אבל היוזמות לפתרונות טכנולוגיים לספיחת פחמן אינן קרובות להבשלה. ואילו הטבע מציע פתרון זמין לספיחת פחמן בהיקפים גדולים. כמו כן, הטבע מועיל גם בהיערכות לשינויי האקלים ולשמירה על הטבע.

איך הטבע יכול לעזור בפתרון משבר האקלים?

ראשית, למערכות טבעיות יש יכולת לקלוט פחמן דו-חמצני באופן יעיל מאוד, וכך להשפיע על כמות הפחמן שמגיעה לאטמוספירה ולהקטין את עוצמת ההתחממות.

בעוד שכ-50% מכמות פליטות הפחמן שגורם האדם נותרות באטמוספירה – את החצי השני הטבע יכול לקבע ולאצור במאגרי פחמן טבעיים, בקרקע, בים ובצומח.

שנית, שינויי אקלים מגבירים את אירועי הקיצון – שיטפונות, בצורות וטמפרטורות קיצוניות. ואילו למערכות הטבעיות – לנחלים, לצמחייה, לקרקע ולעצים – יש יכולת למתן את אירועי הקיצון.

צמחייה מתאימה, עצים, שמירה על התוואי הטבעי של נחלים ועל שטחים פתוחים – מסוגלים להוריד את הטמפרטורות באזורים שונים, למתן שיטפונות, לשפר את איכות מקורות המים, לשמור על עתודות המים התת-קרקעיים ועוד.

אלא שכל השירותים האלה שאותם המערכות הטבעיות יודעות לספק, ניתנים לנו כאשר הן בריאות. אם הן פגועות והרוסות בגלל עומס של בנייה ותשתיות, ציד ודיג יתר וזיהום – הן יוצאות מאיזון.

במצב הזה, לא רק שהמערכות הטבעיות לא מצליחות לסייע בהתמודדות עם שינויי האקלים, אלא להיפך – הן הופכות לגורם שמאיץ את הפליטות המסוכנות של גזי חממה. זה קורה בגלל ייבוש קרקעות, אובדן בתי גידול של חיות וצמחים, אובדן מקורות מים והתחממות מואצת.

לכן, לשמירה ושיקום של המערכות הטבעיות יש חשיבות ראשונה במעלה בהתמודדות עם משבר האקלים.

ההזדמנות המיוחדת של ישראל

אף שישראל קטנה מאוד – אנחנו נמצאים בנקודת מפתח שמאפשרת לנו להיות מובילים עולמיים בתחום של שיקום טבע, ובתמיכה בהתמודדות עם משבר האקלים.

ישראל בורכה במגוון עצום של בתי גידול, כלומר סביבות מחיה של חיות וצמחים, של אזורי אקלים ושל סוגי קרקעות ותצורות מסלע. שפע זה מאפשר התנסות, ניהול ויישום של פתרונות מבוססי טבע.

כדי להשיג את המטרות האלה, ממשלת ישראל צריכה לקדם שמירה על מגוון ביולוגי, על ידי הרחבת בתי הגידול בסביבות מוגנות, הבטחה של מרחבים פתוחים גדולים ושמירה על הרציפות שלהם, שבלעדיה החיות והצמחים אינם יכולים לשרוד ולשגשג.

האו"ם הכריז על העשור הקרוב כ״עשור השיקום האקולוגי". בישראל, לפי ניתוח מקצועי ראשוני, לא נותרו מספיק שטחים טבעיים. לכן, כדי להתמודד עם משבר האקלים, חייבים לשקם מרחבים שנמצאים כיום תחת לחצים שלא מאפשרים לטבע לתפקד באופן בריא. צריך למפות את השטחים האלה ולהתחיל בשיקום שלהם.

יש לפעול לשיקום נחלים והשבתם למצב הקרוב למצבן הטבעי. צריך לייצב את הצמחייה, להפסיק זיהומים ולקדם עוד מגוון של פתרונות מבוססי טבע – כדי להשיב את המערכת למצב שבו היא תסייע להתמודדות עם שינוי האקלים.

ככל שהשיקום ייעשה באופן נרחב יותר ואף חוצה גבולות, כך יגדלו התועלות הרבות שלו; שמירה על החי והצומח, ריאות ירוקות ומרחב טיילות לציבור הרחב – יחד עם התרומה להתמודדות עם משבר האקלים, יש לבחון בצורה מקצועית ויסודית את ההשלכות והתעדופים של פרויקטים מסוג זה.

על ממשלת ישראל לגבש כבר בטווח הקרוב, מדיניות של שמירת טבע כאסטרטגיה להתמודדות עם שינוי האקלים, ולהנחות את הגופים המתכננים, את הגופים שמנהלים את הקרקעות ואת הגופים המבצעים – בצורך ליישם אותה בהקדם.