בחודשים הקרובים יוכרע גורלו של ים המלח.

בימים אלה הממשלה מנסחת הצעת חוק שתקבע את עתיד ים המלח לעשרות השנים הקרובות. בנוסח הנוכחי, החוק ינציח את המשך ההרס: עוד עשרות שנים של שאיבה לא מוגבלת, ירידת מפלס של מטר ורבע בשנה, עשרות בולענים חדשים, הרס חופים ופגיעה מתמשכת במערכות הטבע.

יש לנו עכשיו חלון הזדמנויות קצר לעצור את החוק ולדרוש חוק אחר — חוק שיציב את ים המלח, הציבור והטבע במרכז, ולא את רווחי התעשייה.

למה דווקא עכשיו?

זיכיון מפעלי ים המלח, שמאפשר את הפעילות התעשייתית בים המלח, צפוי להסתיים בשנת 2030. זהו רגע נדיר שבו מדינת ישראל יכולה לשנות כיוון – ממדיניות של ניצול והרס למדיניות של שיקום והבראה.

כיום, ים המלח נראה כמו אזור אסון: מפעלי ענק פרוסים על פני מה שהיה פעם חלקו הדרומי של הים, ולצידם הרים של מלחים תעשייתיים; החוף נמצא הרחק מהכביש כי מפלס המים יורד בקצב מהיר; בולענים פעורים בכל מקום; ואתרים כמו חמי ים המלח עומדים נטושים. מאז קום המדינה איבד ים המלח כמעט 40% משטחו, והמפלס ממשיך לרדת בקצב של כ־1.25 מטר בשנה.

סיום הזיכיון היה אמור להיות נקודת מפנה. אבל הצעת החוק שמתגבשת כעת עלולה להפוך את הרגע הזה להחמצה היסטורית ולקבע עוד עשרות שנים של ניצול, הפקרה והרס.

אסור לנו לתת לחוק הזה לעבור.

הזיכיון החדש צריך להיות הזדמנות ליצירת חוזה חדש לים המלח: לא עוד ניהול מאחורי דלתיים סגורות, לא עוד ניצול בלתי מוגבל ובלתי מבוקר של משאב טבע ציבורי, אלא מדיניות חדשה שמחזירה את ים המלח לציבור ומציבה את שיקומו כיעד לאומי.

החברה להגנת הטבע, יחד עם קואליציית ארגונים, דורשת חוק אחר: חוק שיבטיח שכללי המשחק החדשים ייקבעו בשקיפות, תחת פיקוח ציבורי ובאחריות מלאה של מי שמרוויח ממשאבי ים המלח.

אנחנו דורשים:

• הקמת קרן ייעודית לשיקום ים המלח וסביבתו, שיופנה אליה חלק משמעותי מרווחי המפעלים
• השבת מים: קוב תמורת קוב, בלי חריגים ובלי תירוצים
• קביעת תנאים מחייבים לפעילות התעשייתית וצמצום משמעותי של שטח הפעילות
• הגנה על אזורים בעלי חשיבות אקולוגית
• עיגון תנאי הזיכיון בחוק, תחת פיקוח הכנסת והציבור
• שקיפות מלאה, פיקוח בלתי תלוי ומנגנוני אכיפה מחייבים.

יש רגעים שבהם מאבק ציבורי יכול לשנות את הכיוון. זה אחד מהם.
התרומה שלך תעזור לנו להפוך את ההתנגדות לחוק המסוכן הזה לכוח ציבורי רחב — כוח שיסיט את הממשלה ממסלול של “עסקים כרגיל” למסלול שבו ים המלח, הציבור והטבע קודמים לרווחי התעשייה.

יחד נחזיר את הים לעם.