הליכי התכנון בישראל הם אחד המוקדים המרכזיים שבהם נקבע עתיד איכות החיים שלנו. מהגובה שבו ייבנו המגדלים בשכונה ועד המיקום של תחנת כוח, מכביש חדש ועד הרחבת יישוב — כל החלטה תכנונית משפיעה ישירות על האוויר שאנחנו נושמים, על הבריאות של ילדינו, על רמת הרעש, על איכות המים, על שטחים פתוחים, על הטבע שסביבנו ועל היומיום של כל אחת ואחד מאיתנו.

בתוך המערך הזה, תסקיר השפעה על הסביבה הוא כלי חיוני. זהו לא מסמך טכני, אלא מנגנון שמאפשר לבחון חלופות, להבין מראש את הנזקים האפשריים ולהציע כלים, צעדים ואמצעים שימתנו את הפגיעה בסביבה, בבריאות הציבור ובטבע.

איזון בין האינטרס הכלכלי להגנה על הסביבה

כיום, אף שהמצב רחוק משלמות, קיימת לפחות נקודת איזון מסוימת. את תסקיר ההשפעה על הסביבה אמנם מבצע היזם – מצב שמייצר כשלעצמו קונפליקט בין האינטרס הכלכלי שלו להגנה על הסביבה – אך זה מאוזן בכך שהמשרד להגנת הסביבה משמש כיועץ הסביבתי המקצועי של מוסדות התכנון. המשרד הוא הגורם הממלכתי שמטרתו להסתכל על התמונה הרחבה – על ההשפעות הבריאותיות, על המערכות האקולוגיות, על איכות האוויר והמים, על הדורות הבאים. הוא זה שבוחן את התסקיר באופן בלתי תלוי, ומביא את עמדתו בפני מוסד התכנון. במילים אחרות, זוהי שכבת ההגנה הציבורית – סביבתית המרכזית בתהליך התכנון.

כך למשל כשהוחלט להכין תוכנית מתאר ארצית עדכנית לשדה התעופה בן גוריון, המטרה הייתה לייעל את השימוש בשדה התעופה ולהגדיל את הקיבולת שלו. בתוכנית הוצע להקל משמעותית את הפעילות האווירית, באופן שהיה מביא להגברה משמעותית של מפגעי הרעש לתושבי הסביבה, שגם כך סובלים ממפגעי הרעש של השדה. בעקבות התנגדות של המשרד להגנת הסביבה בחוות הדעת שהגישו למועצה הארצית, הוחלט לצמצם את היקף מפגעי הרעש שהתוכנית עמדה לאפשר.

דוגמה נוספת נוגעת למחצבת אשרת בצפון הארץ, שמשרד האנרגיה קידם תוכנית להרחבתה באופן שעלול היה להביא להגברה מאסיבית של זיהום האוויר לתושבי הסביבה. המשרד להגנת הסביבה יצא נגד הגברת מפגעי איכות האוויר, והרחבת המחצבה בוטלה.

״אתם לבד מול אינטרסים כלכליים״

כעת, באופן אבסורדי ומדאיג במיוחד, משרד האוצר מבקש בחוק ההסדרים לשנת 2026 להפקיע מהמשרד להגנת הסביבה את סמכות הייעוץ הסביבתי, ולהעביר אותה לגורמי ייעוץ פרטיים.

המשמעות פשוטה וקשה לעיכול: השוק הפרטי של יועצי סביבה – אשר משמשים את היזמים לכתיבת תסקירי ההשפעה על הסביבה, ישמש כעת גם כזה שבוחן את התסקירים ויספק את חוות הדעת המקצועית למוסדות התכנון. משמע: לממשלה לא יהיה חלק – לא בכתיבת תסקירי ההשפעה על הסביבה וגם לא בבחינתם. הכול ייעשה באמצעות יועצים פרטיים.

זהו מצב בלתי הגיוני בעליל, שאין לו אח ורע במדינות מתקדמות. מהלך זה מפרק בפועל את אחריות הממשלה להגן על אזרחיה מפני פיתוח פוגעני. אין כאן רק פגיעה במנגנון מקצועי, יש כאן ויתור על בריאות הציבור, על הגנת הסביבה, על שמירת הטבע ועל העתיד שלנו. זהו מהלך שבו המדינה אומרת לציבור: "אתם לבד מול אינטרסים כלכליים".

דווקא בעת הגיע הזמן לחזור לתכנון שפוי – תכנון שמעמיד את התושבים במרכז, ששומר על הזכות לאוויר נקי, למים נקיים, לשטחים פתוחים, לנוף, לשקט, לבריאות. תכנון שמאזן בין הצורך בפיתוח, לבין הצורך להגן על מה שמעניק לחיים בישראל איכות ומשמעות.

המאבק הוא אינו של ארגונים סביבתיים בלבד, זהו מאבק על הבית של כולנו. על הזכות הבסיסית של הציבור, למדינה שמגנה עליו, ולא מפקירה אותו למי שמונע מעשיית רווח. חובה עלינו לעצור את ההפרטה המסוכנת הזו – ולדרוש מערכת תכנון הוגנת, מקצועית ואחראית, שמגנה על העתיד שלנו.