תוצאות חיפוש

משבר האקליםפרשנויות ובלוגים

הזדמנות אחרונה להציל את ים המלח

חרי עשרות שנים שבהן משאב טבע לאומי מהמעלה הראשונה נוהל כעניינו הפרטי של תאגיד אחד – כיל, שגרם להרס סביבתי עצום – מדינת ישראל מתחילה לקחת אחריות על ים המלח. ומה עוד צריך לעשות כדי להציל באמת את אוצר הטבע החד-פעמי?

✏️ ד"ר תמרה לב מנהלת מדיניות אקלים וים המלח, בחברה להגנת הטבע

אנשים בלגונות המלח בים המלח
בריכת לגונות מלח. צילום: עומר שפירא

היום נעשה צעד בכיוון הנכון לשמירה על ים המלח: אחרי עשרות שנים שבהן משאב טבע לאומי מהמעלה הראשונה נוהל כעניינו הפרטי של תאגיד אחד – כיל, שגרם להרס סביבתי עצום – מדינת ישראל מתחילה לקחת אחריות על נכס השייך לציבור כולו, ים המלח.

הודעת משרד האוצר על ביטול זכות הקדימה של כיל בים המלח מדברת על "מקסום הרווחים עבור אזרחי ישראל". ואולם הרווח האמיתי לציבור לא יכול להימדד רק בדולרים – אלא בהשבת חופי ים המלח, שכולם כמעט סגורים כיום, לציבור. זאת בעזרת השבת המים שהמפעלים שואבים חזרה אל הים, בשיקום הנחלים שזוהמו סביבו, בהסרת מפגעים ובהחייאת האזור כולו – סביבתית, חברתית ותיירותית.

אלא שחשוב להבין שזהו רק הצעד הראשון. עם סיום הזיכיון מתקרב גם רגע האמת – מה תעשה המדינה עם ההזדמנות החד-פעמית הזו? האם היא תסתפק בהליך כלכלי, או שתנצל את המעמד כדי להתוות חזון חדש ולהציל את ים המלח, לשקם אותו, את חופיו ומקורותיו, נהר הירדן הדרומי.

כל מה שקורה בטבע - אצלכם במייל!

הירשמו לניוזלטר שלנו – עם כל מה שקורה בטבע, הסיפורים הכי מעניינים והתמונות הכי יפות!
ההרשמה בכפוף לתנאי השימוש באתר

זריחה ממצוקי דרגות בים המלח
זריחה ממצוקי דרגות בים המלח. צילום: איה נצר

4 דברים שחייבים לעשות כדי להציל את ים המלח

שנים של ניצול בלתי מרוסן הביאו את ים המלח אל סף תהום תרתי משמע: בולענים בולעים כבישים, חופים נעלמים והירדן הדרומי, שפעם היה עורק חיים שוצף, הפך לתעלה דלה ומזוהמת. אסור שההסדר החדש יהיה עוד מהלך פיננסי שמחמיץ את המהות: הזדמנות אחרונה להשיב את החיים אל הים והסביבה.

על המדינה להבהיר בנוסח החוק החדש שיש לפרסם בהקדם כמה עקרונות:

⭐️ 1. הסדרת התנאים הסביבתיים, שיחייבו את המשך עבודת המפעלים בצורה ברורה בחוק וצמצום משמעותי של שטח הזיכיון.

⭐️ 2. חובתה של כיל לשאת באחריות מלאה לשיקום המפגעים שיצרה – ולממן את שיקומם, כולל הפקדת ערבויות לשיקום אחרי תום הזיכיון. בעל הזיכיון הבא יהיה אחראי גם הוא בשיקום כל המפגעים העתיידיים – ויפקיד גם הוא ערבויות לשם כך.

⭐️ 3. מי ששואב מים מים המלח – חייב להחזיר אותם. את המים יש להשיב ככל שניתן דרך מקורם הטבעי, מנהר הירדן, לטובת החייאת האזור כולו וצמצום ירידת המפלס.

4. החוק החדש חייב לעגן חזון לטווח ארוך: כיצד ייראה ים המלח ביום שאחרי המפעלים? כיצד יישמרו מקומות העבודה לצד שמירת הטבע? וכיצד נוכל להפוך את האזור למוקד תיירות, טבע ושיתוף פעולה אזורי?

ההסדר של משרד האוצר הוא מהלך נכון אך חלקי בלבד – המבחן האמיתי יהיה בפרסום חוק זיכיון הכולל חזון לאזור ים המלח והירדן. זהו רגע שבו המדינה יכולה לבחור אם להמשיך לראות בים המלח שורה במאזן כספי, מנותק מסביבתו, או לדמיין את מה שהוא היה ויכול גם להיות בעתיד: נופים בראשיתיים שאין שניים להם, חופים קסומים, טבע ייחודי, וחלק אינטגרלי מהאגן המזרחי של מדינת ישראל, שמתחיל בצפון הארץ, במקורות הירדן, ובו זורם הנהר הגדול ביותר באזור. כדי שיחזור להיות בית גידול בריא ומתפקד ליצירת עורק מזרחי, שהוא כולו אתר טבע ייחודי, שגשוג סביבתי, כלכלי, תיירותי, ואקולוגי ואזורי – לכלל הציבור בישראל ולשכנותיה – חייבים לשקם את ים המלח.

רוצות לתמוך בשמירת על ים המלח וליהנות מטיולים והטבות?

בואו להיות חברות להגנת הטבע

5 דקות - והצטרפתן