תוצאות חיפוש

הגיע הזמן לפצח: מי אכל את האצטרובל?

מערכת החברה להגנת הטבע

כשמטיילים בחורשת אורנים או חולפים ליד עץ אורן סמוך לבית, רואים לפעמים תחת העצים אצטרובלים שמישהו כרסם אותם. נכון שתמיד רציתם לגלות – מי עשה את זה? אז אנחנו כאן כדי לפצח את התעלומה. המשיכו לקרוא כדי לכרסם לעומק את הסיפור הזה.

ורק נוסיף שאפילו אם האצטרובלים נראים קטנים, יש להם חשיבות גדולה. אם תדווחו איפה ראיתם אותם – תוכלו להשתתף במחקר שהוא חלק מפרויקט מדע אזרחי – שיתוף פעולה בין אזרחים למדענים, שנועד לשפר את הידע ואת היכולת לשמור על חיות הבר, הצמחים והסביבה של כולנו.

ראיתם אצטרובלים מכורסמים? דווחו כאן

אצטרובלים מכורסמים על כף יד
אצטרובלים מכורסמים. צילום: אוהד בנימיני

שיעור בכרסום

נתחיל מהסוף: האחראית לאצטרובלים המכורסמים היא החולדה המצויה, שמכונה גם חולדת העליות (Rattus rattus). ולא, היא לא אוכלת אצטרובלים, אלא רק מכרסמת את הקשקשים שעליהם כדי להגיע לחלק הטעים באמת – הזרעים – שזכו לכינוי ״צנוברים״.

אז למה אנחנו מתעניינים בחולדות? כי בכרסום האצטרובלים הן מדגימות תופעה חשובה בעולם החי, וגם אצל בני האדם, שמכונה למידה חברתית – כלומר למידה שמבוססת על התבוננות באחרים או על עשייה משותפת יחד איתם.

זו תופעה שעומדת בבסיס התרבות האנושית, ויכולה להוביל להיווצרות של מסורות ארוכות טווח – דפוסי התנהגות שנשמרים לאורך הדורות.

החוקרים גילו כי התופעה קיימת לא רק אצל בני אדם, אלא גם בקרב חיות. אצל החולדות, הידע כיצד לפתוח ולכרסם את האצטרובלים של אורן ירושלים מועבר מאימהות לגורים שלהן. הוא נשמר כך כבר עשרות שנים, וככל הנראה סייע לחולדות להצליח להתבסס ביערות אורנים במקומות שונים בארץ.

חולדה מצויה
חולדה מצויה. צילום: שאטרסטוק

דומות לבני אדם

ישנן עוד עדויות לקיומה של למידה חברתית בקרב מינים שונים של חיות. למשל, דולפינים בצפון מערב אוסטרליה לומדים זה מזה כיצד להשתמש בספוגים כדי להגן על החרטום שלהם בזמן שהם מחפשים מזון בקרקעית. גם באוכלוסיות שונות של פרימטים – כמו מיני קופים, קיפופים וקופי אדם – יש מסורות שונות הקשורות לחיפוש מזון או התנהגויות חברתיות.

אצל החולדות התגלה היבט ייחודי: זו אחת הדוגמאות הבודדות המוכרות לנו שבהן נראה כי למידה חברתית מסייעת בהרחבת אזורי מחיה והתבססות בבתי גידול חדשים.

העברת המסורת של כרסום האצטרובלים היא תופעה שהתגלתה לפני יותר מ-30 שנים על ידי רן אייזנר, ונחקרה בעבר במעבדתו של פרופ' יוסי טרקל מבית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב. כעת, חוקרים במעבדה של ד״ר נועה טרוסקנוב ממשיכים במחקר. בפרויקט משתתף גם מרכז המדע האזרחי של מוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט.

איור של חולדה מכרסמת אצטרובל
איור של חולדה מכרסמת אצטרובל. מאייר: זוהר ינאי

מה אפשר ללמוד מהאצטרובלים?

השאלות שמעניינות את החוקרים הן למשל:

– מהי חשיבות המידע המועבר בין פרטים באוכלוסייה, והאם למידה מאחרים יכולה להשפיע על תהליכים אבולוציוניים?
– מהם הגורמים שעשויים להשפיע על התפשטות המידע  במרחב ועל יציבותה של המסורת לאורך דורות?
– כיצד הידע עובר מהורים לצאצאים והלאה לפרטים אחרים באוכלוסייה?
– האם נוצרת תרבות נצברת של כרסום אצטרובלים, ומהן העדויות לכך בשטח?
– האם חולדות מאזורים מבודדים בעומק היער נבדלות מאלה שחיות בסמוך ליישובים?

החוקרים מעוניינים להבין את התהליכים שעוזרים לבעלי חיים לחדור לנישות חדשות ולהרחיב את תפוצתם. תוצאות המחקר עשויות להסביר גם את האופן שבו מתנהגים מינים פולשים, כמו מיינות ודררות – שחרגו מתחום התפוצה הטבעי שלהם, ועכשיו גורמים לנזקים בסביבה החדשה.

בהתאם למידע על האצטרובלים שיגיע מהדיווחים שלכם, החוקרים יבקרו את העצים עליהם תדווחו – לכן חשוב לפרט בדיווח את המיקום ולצרף תמונות. כך החוקרים ינסו להבין את המנגנונים של הלמידה החברתית והפצת המסורת של כרסום אצטרובלים בקרב החולדות.

לשאלות נוספות ניתן לפנות ל-nirita@spni.org.il
או ישירות לצוות המחקר tomergilad@mail.tau.ac.il

ראיתם אצטרובלים מכורסמים? דווחו כאן

מכרסמים לעומק

מסתבר שלא כל האצטרובלים המכורסמים הם אותו הדבר. לכן, כדי לסייע למחקר, בואו נכיר את שיטות העבודה של החולדות.

לרוב האצטרובלים שמעניינים אותנו הם בצבע חום טרי, והם מתחלקים לכמה סוגים:

1. המגלחת

החולדות מכרסמות את האצטרובלים לאורך ציר האורך של האצטרובל בצורה הדומה לזו שבתמונה הבאה. שיטה זו היא "בזבזנית" יחסית מכיוון שעל החולדה לכרסם כל קשקש בנפרד על מנת לנתק אותו מאלו הסובבים אותו.

אצטרובלים מכורסמים
אצטרובלים מכורסמים בצורה המגלחת. צילום: נועה טרוסקנוב

2. הקלאסית

שיטה מתקדמת וכנראה נפוצה יותר היא כרסום בסיבוב, כפי שמתואר בשתי התמונות הבאות.

החולדה מנצלת את המבנה הספירלי של האצטרובל, שבו כל קשקש מכסה קשקש אחר. היא מקלפת אותו כך שהסרת קשקש ואכילת ״הצנובר״ חושפת כבר את הקשקש הבא, ומייעלת את תהליך הקילוף והאכילה.

אצטרובלים מכורסמים
אצטרובלים מכורסמים בצורה הקלאסית. צילום: נטשה שפוליאנסקי
אצטרובלים מכורסמים על הקרקע
אצטרובלים מכורסמים הקלאסית. צילום: נועה טרוסקנוב

3. המדלגת

השיטה השלישית שבה משתמשות החולדות היא צורה מתקדמת יותר של כרסום האצטרובל "הקלאסי". במקרה הזה, החולדה מדלגת על ארבע השורות הראשונות שבבסיס האצטרובל. אלו הן השורות הקשות ביותר לפתיחה ובנוסף הן אינן מכילות זרעים.

היכולת לדלג על שורות הקשקשים האלה מהווה שלב נוסף ומתקדם ביכולות ניצול האצטרובלים של החולדות.

אצטרובלים מכורסמים
אצטרובלים מכורסמים בצורה המדלגת. צילום: נועה טרוסקנוב

כל מיני פיצוחים

איך מבחינים בין אצטרובלים שחולדות כרסמו – לכאלה שעברו בלאי טבעי?

ישנם 3 הבדלים עיקריים:

1. צבע: אצטרובלים שנפתחו לאחרונה על-ידי חולדות יהיו בעלי צבע חום בהיר ו"טרי". אצטרובלים מהם נשרו הקשקשים בתהליכי שחיקה ובלאי לאורך זמן יראו דהויים ויבשים יותר ובצבע חום אפרפר.

2. הדגם על פני האצטרובל: באצטרובלים שכורסמו על-ידי חולדות ניתן להבחין בסימני כרסום אחידים יחסית (בצורת שנצים) במקומות בהם היו קשקשים. באצטרובלים שעברו בלאי טבעי, הקשקשים נשברו והדגם שמתקבל יכול להיות חלק יותר (ודמוי אבן), או עם סימני שבירה.

3. קצה האצטרובל: בקצה של אצטרובלים שחולדות כרסמו יופיע מעין כתר שמורכב מ 3-4 קצוות ("שוונצים"). החלק הזה קטום וחסר באצטרובלים בלויים.

אצטרובלים
למעלה: אצטרובל שחולדה כירסמה. למטה: אצטרובל בלוי. צילום: אלכס דורפמן

ואם נתקלתם באצטרובלים הנראים כמו בתמונה הבאה – זה אינו כרסום של חולדות…

אצטרובלים אלו נפתחו על-ידי תוכי נזירי שלמד גם הוא לאכול צנוברים. ניתן לראות כי אופן הפתיחה שונה, וכי השימוש במקור על-מנת להגיע אל הצנוברים גורם למראה שונה באופן ניכר מזה האופייני לחולדות.

אצטרובל מכורסם על ידי תוכי נזירי
עבודה של תוכי נזירי

ראיתם אצטרובלים מכורסמים? דווחו כאן

מי שומרות על הטבע 24/7 ונהנות מהטבות שוות?

רק החברות להגנת הטבע

תהיו חברות