משבר האקלים צפוי לגרום לבצורות ממושכות, ירידה בכמויות הגשמים ומחסור גדל במים זמינים לאדם – בישראל ובמקומות רבים אחרים בעולם. אבל נדמה כי השינוי הדרמטי והמדאיג הזה אינו מוכר מספיק לציבור הרחב.

ממחקרים רבים עולה כי כל ירידה בכמות המשקעים גורמת לירידה חמורה פי כמה במילוי מאגרי מי התהום. לכן, יותר מ-30% ממאגרי מי התהום הגדולים בעולם נמצאים בדעיכה מתמדת. מחקר שפורסם לאחרונה בגרמניה מצביע על החמרה דרמטית בירידה של מפלס מי התהום עד סוף המאה הנוכחית. בשני העשורים האחרונים, צפון אמריקה  סובלת ממגה בצורות (Megadrought) אשר לא נראו באזור מזה כ- 1,200 שנה אשר פוגעות בעיקר בחלקה הדרום-מערבי של היבשת.

דוגמאות מדאיגות אלו ממחישות את עוצמתו החמורה של משבר האקלים העולמי. אולם המשבר קשה עוד יותר בגלל הגידול המואץ באוכלוסיית העולם. התוצאה: מקורות המים הטבעיים עומדים בפני לחץ מתמשך בכדי לספק מים לכלל אוכלוסיית העולם – לצריכה הביתית, התעשיית והחקלאית. רק כדי להבין מה גודל המחסור,  יש אזורים שונים בעולם בהם הצורך במים כפול  מזמינות המים הטבעיים, והפער עוד עלול לעלות בעשרות אחוזים עד שנת 2050.

בפועל, פחות מאחוז אחד מכלל המים בעולם הוא מקורות מים טבעיים הזמינים לשימושי האדם. עוד כ-2% מהמים מצויים בקטבים ובקרחונים. כמעט כל המים, כ-97%, מצויים באוקיינוסים ובימים. המצב הזה מעורר סקרנות: איך אפשר להפוך את מי האוקיינוס והימים למקור חלופי לשימוש האדם.

מדינת ישראל השכילה לקדם את רעיון ההתפלה כבר לפני כ-20 שנה. כיום המים המותפלים בישראל מספקים כשליש ממי השתייה וכ-80% מצריכת המים הביתית והעירונית. בהחלטת ממשלה מ-2018, שהתקבלה לאחר רצף שנות בצורת ממושך, הוחלט בין היתר לעדכן את יעד ההתפלה ל-1,100 מיליון מ"ק עד לשנת 2030.

סכנה לחיים במים

התפלה הפכה עם השנים ל-Game Changer בהספקת מים לאדם, מהלך עם השפעה אדירה על הספקת המים לצרכי האדם. נכון לזמננו זו הטכנולוגיה הזמינה הטובה ביותר להגדלת היצע המים. שיטות ההתפלה מתפתחות כל הזמן ובהתאם מצטמצם המחיר הסביבתי שלהן. בנוסף, כיום המים המותפלים אומנם יקרים ממים טבעיים, אבל בהינתן שינוי האקלים והמחסור הגדל במים, המשוואה הזו עשויה להתהפך מוקדם משאנחנו מסוגלים לשער.

הבעיה היא שהמאמץ המתמשך לספק מים לצרכי האדם גרם לאורך השנים לפגיעה קשה ביותר בזרימות הטבעיות (Environmental Flows) בנהרות ובנחלים. על פי הקרן העולמית לשימור חיות הבר (WWF), המגוון הביולוגי העולמי של מיני בעלי החיים המתקיימים בסביבות של מים מתוקים השתנה לרעה ובמהירות רבה. במהלך 50 השנים האחרונות הצטמצם המגוון בכ-84%, שיעור גדול באופן משמעותי בהשוואה לפגיעה במינים החיים ביבשה.

השורה התחתונה מבהילה: כמעט אחד מכל שלושה מיני בעלי חיים של מים מתוקים נמצא בסכנת הכחדה. הנזק אינו מסתכם רק בכך. מערכות אקולוגיות מימיות אינן עומדות רק בפני עצמן ומספקות מגוון ״שירותי מערכת״ לסביבה, כמו קיבוע פחמן (ספיגת פחמן החיונית להקטנת הנזק האקלימי), מיתון שטפונות והצפות, טיהור מים ואף שימור מורשת ותשתיות לנופש ופנאי.

הזדמנות לשקם את אגן הכינרת

על מנת לשמר את הזרימות הטבעיות בנהרות ובנחלים, נדרשים תהליכי שיקום ושימור של מקורות המים. ניתן לעשות זאת, בין השאר, בוויסות וצמצום השימוש הישיר במים לצרכים אנושיים – או על ידי מציאת מקורות מים חליפיים. מים מותפלים הם אחד הכלים העומדים לרשותנו לשיקום המערכות המימיות הטבעיות. אך על פי הגישה הרווחת כיום בעולם, עדיף לנצלם כמים חליפיים לצרכי האדם ולא באופן ישיר לסביבה.

בסוף 2022 אמור להסתיים פרויקט המוביל ההפוך, שיאפשר הזרמת מים מותפלים ישירות לכינרת. אולם שוב עולה השאלה, לאור משבר האקלים ועל בסיס הידע המצטבר בעולם, האם נכון יהיה להזרים מים מותפלים ישירות לכינרת?

בהשוואה לפעולות לשיקום זרימות המים בנחלים בארץ בעבר ובהווה, ולרעיונות ולתוכניות עתידיות, יש במהלך שכזה הזדמנות יוצאת דופן לשינוי דרמטי לשיקום כלל הזרימות הטבעיות באגן הכינרת. העברת המים המותפלים המיועדים לאגם הכינרת אל מעלה האגן, באזור אצבע הגליל, תוכל לספק את עיקר צריכת המים לחקלאות ולשחרר את מירב המים לזרימה טבעית במורד האגן ולכינרת. מהלך כזה יוכל לתרום לחיזוק החקלאות לאורך שנים, להקטנת הקונפליקט בין הטבע והחקלאות ובנוסף לחיזוק התיירות בארץ פלגי המים.

יותר מכל, מהלך שכזה יוכל לשקם ולשמר את קיומן של המערכות האקולוגיות המימיות הייחודיות במקורות הירדן ובאגן הכינרת. בעת הזו, בעידן של שינוי אקלים ומתוך ראייה ארוכת טווח, אנו מחוייבים לפעול לאיזון בין אספקת המים לאנושות ובין המים שיובטחו לזרימה הטבעית בסביבה.

הטור מתפרסם לקראת הוועידה השנתית לנחלים בישראל שתתקיים ב-30.3.2022 בהובלת החברה להגנת הטבע ובהשתתפות מיטב המומחים.