את הסביבה שבה אנו חיים מעצבות הבחירות שאנחנו עושים, אבל לא פחות מכך – החלטות שמקבלות רשויות המדינה. ההחלטות האלו משפיעות על האופן שבו נראית סביבת המגורים שלנו, צורת ואופי הבנייה בה, כמה ייבנה וכמה יישאר פתוח, מה תהיה איכות האוויר שאנחנו נושמים והמים שאנחנו שותים, ואיך ינוהלו משאבי הטבע מהם אנחנו מתקיימים. כל זה נוגע לחיים שלנו כאן ועכשיו, וכמובן לחיים של הבאים אחרינו.
ברוב המקרים, הורגלנו שהשיקולים הסביבתיים אינם המובילים בקבלת החלטות. חלקן הארי של ההחלטות והיוזמות בעולמינו – של הממשלה, השלטון המקומי, ועדות התכנון ואחרים – הן ההחלטות המובילות. ההיבטים הסביבתיים הם נלווים, באים מאוחר יותר, ומקבלים ביטוי בדרך של תנאים למימוש יוזמות הפיתוח.
כאן נכנסת הסבירות לחיים שלנו ושל הדורות הבאים. עילת הסבירות היא כלי משפטי באמצעותו "האזרח הקטן", עמותות וארגונים אזרחיים יכולים לשמש כ"כלבי השמירה" של כל אותן החלטות הנוגעות לטבע, לסביבה ולאיכות החיים שלנו. היא מגנה עלינו מפני החלטות שרירותיות ובלי סבירות.
עילת הסבירות אינה עוד אמצעי לבתי המשפט להביע את דעתם על החלטה כזו או אחרת. היא אבן בוחן המורכבת משורה של מבחנים ומדדים הבוחנים את איכות וסבירות קבלת ההחלטה, כמו למשל: האם נבחנו חלופות? האם היתה תשתית עובדתית מספקת כדי להחליט כך ולא אחרת? האם ההחלטה התקבלה ללא משוא פנים וללא שיקולים פסולים? ללא קיומה של בקרה כזו, אנו נותרים עם עולם פגום וחסר המסכן את איכות החיים שלנו.
עילת הסבירות היא אבן בוחן המורכבת משורה של מבחנים ומדדים הבוחנים את איכות וסבירות קבלת ההחלטה, כמו למשל: האם נבחנו חלופות? האם היתה תשתית עובדתית מספקת כדי להחליט כך ולא אחרת? האם ההחלטה התקבלה ללא משוא פנים וללא שיקולים פסולים?
בעולם התכנון והבנייה יש לעילת הסבירות משקל משמעותי במיוחד. במדינה המצטופפת והולכת, עם ריבוי אינטרסים ולחצים, האתגר לאזן בין כל הצרכים תוך שמירה על איכות החיים, הטבע והסביבה – הוא מורכב במיוחד. את מחירן של טעויות תכנוניות כולנו משלמים מדי יום, ובהיותן החלטות בעלות השלכות ארוכות טווח – הן משפיעות לא רק עלינו, אלא לשנים רבות מאוד קדימה.
בתי המשפט ממעטים להתערב בהחלטות של ועדות התכנון, וטוב ונכון שכך. אבל קיומה של עילת הסבירות מכוונת את כל החלטותיהן באופן שקשה להפריז בחשיבותו: כל החלטה של מוסד תכנוני נבחנת, קודם קבלתה, במבחני הסבירות, בכדי להבטיח שהיא אכן עומדת בנורמות המקובלות ונעשית בכפוף לביקורת שיפוטית.
החובה לעמוד במתחם הסבירות, מכוונת כיום את החלטותיהן ועבודתן של כלל רשויות המדינה, והכוונה לבטל אותה, מעבירה מסר ברור, לפיו – מעתה, כל החלטה המותרת על-פי החוק היבש הינה לגיטימית, גם אם התקבלה בהיעדר כל בקרה.
זהו איום של ממש על הסביבה בה אנו חיים. עילת הסבירות היא המגן שלנו, של כולנו, ומפתח קריטי לתכנון טוב יותר, לסביבה בריאה יותר ולאיכות חיים טובה יותר.
בתי המשפט ממעטים להתערב בהחלטות של ועדות התכנון, וטוב ונכון שכך. אבל קיומה של עילת הסבירות מכוונת את כל החלטותיהן באופן שקשה להפריז בחשיבותו
