היחידה שפועלת בצללים

אדם נכנס למבנה נטוש, כזה שנראה פוסט-אפוקליפטי, בשעת ערב מאוחרת. הוא מגשש בזהירות אחרי סימנים בקרקע: עקבות בחול, עשב שנראה כאילו דרכו עליו.

הוא שייך ליחידה, אבל כזו שהמבוקשים שלה אינם מחזיקים בנשק. הם גם לא הולכים על שתיים, לרוב. למעשה הם אפילו לא בני אדם! ברוכים הבאים ליחידה לחילוץ חיות בר של החברה להגנת הטבע.

"הטבע" ו"העיר" מעולם לא היו באמת נפרדים זה מזה – וככל שהשפעת האדם על סביבתו גוברת, כך מוצאות עצמן חיות בר באזורים עירוניים. וכאשר בניין ישן מיועד להריסה, יש סיכוי גבוה מאוד שחיי הבר מסביבו, חיות וצמחים כאחד, ימותו. כאן נכנסת לתמונה היחידה לחילוץ חיות בר – שמגיעה לסרוק את השטח, למצוא בו חיים, ולתת להם צ'אנס לחיים טובים יותר בטבע.

"בפרויקטי הדיור הוותיקים ישנן הרבה חיות בר – יונקים, ציפורים, זוחלים, חרקים, פרוקי רגליים וחסרי חוליות מיוחדים", מספר עמיר בלבן, ראש תחום הטבע העירוני בחברה להגנת הטבע וחבר ביחידה. "אנחנו בודקים את השטח, אוספים את החיות ומעבירים אותן לאתרים מוגנים", הוא מסביר.

הפתעה! תשע זיקיות

בלבן הוא איש טבע כבר שנים ארוכות, אבל גם הוא היה מופתע מהחיים שמצא בבניינים הישנים.

"הבדיקה הראשונה שערכנו הייתה בפרויקט פינוי-בינוי בבת ים – לקומפלקס של בתים שהיו שם עוד משנות ה-60 עם צמחייה מאוד מפותחת. הייתי מאוד סקפטי שנמצא שם חיות בר, אבל כבר בסריקה ראשונית איתרתי תשע זיקיות – חיית בר מוגנת. זה פתח לנו את העיניים".

הפרויקט התחיל משאיפה לשמור על חיות מבויתות יותר – חתולי רחוב שאיבדו את בתיהם, רעיון שהגיע מעמותת נח, התאחדות ישראלית של ארגונים למען בעלי חיים. החברה להגנת הטבע ממוקדת, כמובן, בשמירה על חיות בר, ולא בחיות בית, אבל נרתמה לעבודה יחד עם העמותה על מנת להציל חיות מבניינים המיועדים להריסה.

העבודה דורשת מכם להיכנס לאזורים מסוכנים, אזורים בסכנת קריסה?

בלבן: "יותר ממסוכן, זה בעיקר אפוקליפטי. יש שם תחושת צ'רנוביל חזקה – אזורי מגורים שלמים שננטשו ונראים כמו אחרי מלחמת עולם. חלק גדול מהדברים שאנשים משאירים מאחוריהם נזרקים לרחוב, כל השטח כמובן מגודר ולא נגיש לציבור הרחב".

אבל בכל זאת, זה לא רק אנשי היחידה והזיקיות – לפעמים יש אורחים לא צפויים: "מדי פעם אנחנו פוגשים ציידי מציאות בקומפלקסים האלה. לכן אנשי היחידה אף פעם לא הולכים לבד".

שוברים קירות בשביל הטבע

חיות הבר נמצאות לא רק בדשא הגדל פרא מתחת לבתים – אלא לפעמים ממש בתוך התשתיות עצמן.

"העבודה דורשת פעמים רבות פירוק של קירות אבן, אנחנו ממש שוברים קירות כדי להוציא את החיות. קירות הם בדרך כלל מקום מצוין למצוא לטאה זריזה או חרדון מצוי", מסביר בלבן.

לצד כל המאמץ, הסוף הטוב של החיות לאחר החילוץ אינו מובטח. "סיכוי החיות לשרוד, חלקן לפחות, הוא לא מאוד גבוה", מודה בלבן.

אבל זה תלוי בחיה ובמיקום אליו היא מגיעה: "לזיקיות שעוברות לבתי גידול שיש בהם הרבה חרקים יש סיכויים מאוד גבוהים. אצל קיפודים, למשל, זה מורכב קצת יותר – יונקים מתפתחים ולומדים את בית הגידול שלהם מגיל צעיר. ברגע שמשנים להן את בית הגידול, השבועות הראשונים קשים להסתגלות".

אבל היי, בואו נשמור על אופטימיות. כולנו עברנו פעם דירה ולא הצלחנו להתרגל בשבועיים הראשונים. חוץ מזה, גם סיכויי הישרדות נמוכים עדיפים על מוות ודאי: "אם האלטרנטיבה עבור החיות האלה היא למות תחת שרשראות הדחפורים, אנחנו נותנים להן הזדמנות שנייה. ואם מדובר במינים בסיכון, למשל זיקית, אנחנו מתערבים פה בפגיעה בערכי טבע. יש פה גם עניין תודעתי חינוכי", בלבן מפרט.

"אנחנו, האדם, חלק ממערכת אקולוגית רחבה. אנחנו לא מעל המערכת, וצריכים למתן ככל הניתן את השפעתנו על המערכת הטבעית". וגם יזמי הפרויקטים החדשים, שייבנו במקום הבתים הישנים, מרוויחים:

"מבחינת היזמים עלות הפעולה שלנו היא שולית וזניחה בהיקפים של הפרויקטים האלה. מבחינתם אין בעיה אם זה מתבצע בזמן ולא פוגע בהתנהלות הפרויקט, והכי חשוב: נותן להם תדמית מצוינת. מבחינתם יש לזה חשיבות ברמה הערכית אבל גם ברמה המסחרית". ווין ווין.

יחד עם זאת, זה ממש לא מה שהופך פרויקט בינוי מסוים ל"פרויקט ירוק": "יש הרבה פרמטרים שהופכים פרויקט לידידותי לסביבה, אתה לא מקבל תו ירוק רק כי עזרת לחלץ כמה זיקיות", מבהיר בלבן.

ולדאוג לבנייה שמתחשבת בטבע זה בדיוק מה שיחידת הטבע העירוני, שבלבן עומד גם בראשה, עושה: "אנחנו מעורבים היום בכמה וכמה פרויקטים בישראל בהם מערכת התכנון משלבת טבע בכל שלבי ההתחדשות העירונית: קרקע, מים, הצומח והחי, רחובות, בניינים ושטחים פתוחים".