הגשר הוקם על ידי הבריטים בשיתוף כוחות מארגון "ההגנה" ומתנדבים. הגשר נבנה כחלק ממערכת ביצורים ודרכים כהגנה אל מול איום הפולש הגרמני מצפון, כאשר היה חשש שהנאצים יכבשו את רוסיה וממנה ירדו דרך סוריה ולבנון עד לארץ. בהמשך התכוננו הבריטים והישוב היהודי לסכנה שכוחותיו של רומל יפלשו ממצרים. מערכת הביצורים כללה תעלות, בונקרים ומבנים נוספים ששרידיהם פזורים בכרמל. התכנית, שנקראה "מצדה בכרמל", לא יצאה אל הפועל. תעלות הגנה מתקופה זו נוקו והוצב לידן שילוט. הן נמצאות במרחק דקה הליכה מחניון "המבצר האחרון", הנמצא חצי קילומטר מחניון יום שוויצריה הקטנה. שביל בסימון שחור מוביל אליו.

פרח ממשפחת השושניים בעל בצל גדול, מוגדר כערך טבע מוגן בישראל, נדיר מאוד בעולם ובארץ ונמצא בסכנת הכחדה. מוצאו ממזרח הים התיכון והופץ על ידי האדם. השושן צומח על מצוקים של גיר קשה ופורח בחודש מאי למשך כשבועיים בלבד. הפרח גדול ולבן בוהק, מפיץ ניחוח. לפי מסורת נוצרית השושן הצחור הוא סימלה של הבתולה מרים, מסורת אחרת מספרת כי מקור ההשראה לסמל מגן דוד הוא ששת עלי השושן. בשל יופיו הרב והמסורות הוא נאסף וכמעט נכחד מהטבע.

השריפה הגדולה ב-2010 שגרמה לאסון הכרמל זכורה היטב לרובנו. פחות זוכרים את השריפה של 1989, שהיתה עד אז הגדולה ביותר בצפון הארץ. שריפה זו התרכזה בשטח שבין קיבוץ בית אורן ושכונת דניה בחיפה, הכולל את שטח חי-בר כרמל ורוב אגן נחל כלח-גלים, מלבד הקטע העליון המוצל בו עובר המסלול. לאורכו של נחל כלח יש מכתשות סלע רבות המתמלאות במי גשם ומחזיקות מים עד האביב. זה בדיוק הזמן הדרוש לדו-חיים להטיל ולהתרבות. אם מטיילים בחורף לאורכו של הנחל נסו להביט בגבי המים ולחפש ראשנים ירוקים גדולים הדומים ללטאות, השוחים במים ונהנים מארוחה של זחלי יתושים ועוד מעדנים. אלו ראשני הסלמנדרה שיחיו בגב המים ככל הניתן ולפני שהוא מתייבש. הן ישנו את צבען לשחור מבריק עם נקודות צהובות-כתומות וייצאו לחיי היבשה. זו חיה איטית למדי ורגישה לחום, לכן בשריפה של 1989 נפגעו רבות מהן מהאש או ממכת חום.

היחמור שייך למשפחת האיילים ושמו קשור לצבעו האדמדם (חמרה). היחמור הזכר מגדל קרניים ענקיות כל שנה בעונת החיזור ומשיר אותן (לפי "עיקרון ההכבדה" הסיבה שייגדל קרן כה גדולה ומסורבלת היא כדי להרשים את הנקבות בכך שאינו חושש מטורפים וכדאי להן להביא צאצאים ממנו). היחמור מופיע בתנ"ך וכנראה חי בארץ ישראל בעבר, עד שנכחד, כתוצאה מציד המוני וכריתת יערות רבים. לאחר קום המדינה, כנסיון להשיב את היחמור לארץ, גילו כי באירן חי עדר של היחמור הפרסי. מאירן הובלו מספר יחמורים לתקופת התאקלמות בחי בר כרמל, ועודדו את רבייתם. לאחר תקופת ההתאקלמות הארוכה, שוחררו היחמורים לטבע, והיום ניתן (עם הרבה מזל) לראותם בכרמל ובגליל המערבי.