מחקרים ודו״חות שונים נכתבו במהלך השנים על הטיול במערכת החינוך, על עברו ועל אופן ביצועו. מחקרים אחרים התמקדו בתהליכי התגבשותו ובחוויות המטיילים, מורים ותלמידים כאחד. מחקרים אלו נכתבו מתוך הערכה למפעל ייחודי זה ומתוך התפיסה כי הטיול הוא עובדה קיימת.
אולם, במציאות הנוכחית, נראה כי הטיול השנתי כפי שהכרנו, נולד מחדש וזוהי נקודת זמן מצויינת להביט על העבר והווה של הטיול, לא רק כעובדה קיימת אלא גם כתופעה שאפשר וצריך להשפיע עליה לצרכי התקיימותה.
התרבות הישראלית ידעה, יודעת ותדע שינויים במסורות והיווצרותן של חדשות, אך על ישנם עקרונות בטיול השנתי המוכר והאהוב – שאנחנו לא מוכנים לוותר. אם ננתח את מצב הטיילות החינוכית, נגלה שלושה היבטים שמצד אחד מעכבים אותה ומצד שני שלובים אחד בשני: מעמדו של הטיול ויחסו של הציבור הישראלי אליו, השפעת הרגולציה על תוכנו ומהותו וההיבטים הפדגוגיים בביצוע הטיול. הדרך היחידה לקחת את הטיול החינוכי למקום שהיינו רוצים שהוא יהיה, דורש עבודת עומק בכל החזיתות יחד.
