צבי ארץ ישראלי

אם תראו אותי, אני איעצר. אני אסתכל עליכם ולא אזוז. אני איעמד על רגלי הגפרורים הדקות שלי, אמתח את הצוואר העדין שלי, ואנפנף לכם בזנב השחור שלי הבולט על רקע ישבן לבן. אני אסתכל עליכם כדי לסמן לכם שראיתי אתכם ואני כאן. תוכלו להסתכל עליי קצת, להתרשם מהמראה העדין והחינני שלי ואחר כך, כשתעברו את הקו הדמיוני שסימנתי, אני אברח או אנתר. ככה תדעו שזה אני. צבי ארץ ישראלי.

אני הייתי כאן מאז ומתמיד, בישראל. רק כאן. יש עוד כמה כמוני בירדן ובטורקיה אבל בגדול אני גר רק כאן. זה הבית שלי ואין לי בית אחר. בכל העולם. מרגיש לכם מוכר?

לפי הערכות אחרונות, נשארנו בישראל רק 4500 והמספר הזה הולך ופוחת כל הזמן. בשנות ה-80 וה-90 דיללו אותנו בגלל מחלת הפה והטלפיים, ומאז שנות ה-2000 המספר שלנו פחת ב-70%.

מסוכן לי פה כל כך: צדים אותי, טורפים אותי, דורסים אותי בכביש, בונים לי גדרות, בתים, מפעלים וכבישים. לכן הגדירו אותי בסכנת הכחדה עולמית. אם אכחד, לא יהיו יותר כמוני בעולם כולו.  אני לא צריך רחמים, אני רק נראה שברירי ועדין. אני חזק, סתגלתן, יודע להסתדר בטבע מצוין, אפילו יותר מכל חיית בר אחרת. אני רק צריך שתעזרו לי,  אני צריך שתעשו שיהיה לי יותר טבע לחיות בו .

צילומים: מרדכי אלריך, דב גרינבלט, עמיר בלבן. המידע נמסר על ידי שמוליק יידוב, מנהל מרכז היונקים בחברה להגנת הטבע. עריכה: אסנת אל עז