חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג טיול
חיפוש טיול בטקסט חופשי

זוחלים

עמוס בוסקילה I המחלקה למדעי החיים, אוניברסיטת בן-גוריון

א. רקע זואוגיאוגרפי
בישראל ידועים כיום 100 מינים ותת-מינים של זוחלים (טקסונים). מנין זה אינו כולל מינים שידוע שהגיעו לישראל בשנים האחרונות (להלן מינים גרים), וכן אינו כולל את המינים שנכחדו (על קבוצות אלה יפורט בסעיף "מצב הזוחלים בישראל").  המעמד הטקסונומי של חלק מהזוחלים דורש בירורים נוספים, וסביר להניח שהמשך המחקר הטקסונומי בעתיד יבהיר את זיהויין של אוכלוסיות מסוימות וכן סביר שישנה את מעמדם של אחדים מהמינים ותת-המינים הללו (ורנר, 1996). 

לא תמיד ברור מוצאם הזואוגיאוגרפי של המינים ויתרה מכך, לא כל המינים ממוצא זואוגיאוגרפי מסוים שוכנים בישראל בהכרח יחדיו.  כך למשל, בקרב המינים שמוצאם הוא טרופי כלולים מינים ששוכנים, או שכנו בעבר, בנחלי מישור החוף (הצב הרך ותנין היאור) וכן הצפעון השחור מהנגב, הזיקית המצויה (תת-המין הנמצא באזור הים תיכוני וצפונה עד יוון) וזיקית סיני (תת-המין הנמצא בחולות הנגב הצפון-מערבי ובצפון סיני).  בפרק זה ההתייחסות היא במידה רבה לדגם התפוצה הנוכחי ולא למוצא הזואוגיאוגרפי, גם באותם מקרים בהם המוצא ידוע.

מיקומה של ישראל במפגש בין אסיה, אירופה ואפריקה הביא לכך שמקורם של מיני הזוחלים הנמצאים בישראל מגוון ביותר, וכך גם דגמי התפוצה שלהם.  יתרה מכך, הגיוון הרב של בתי הגידול בישראל והמעברים בין אזורי האקלים בתחומה של ישראל תורמים למגוון הגבוה של מיני הזוחלים בארץ ביחס לשטחה של המדינה.

בקרב הזוחלים בישראל ניתן לזהות 11 דגמי תפוצה שונים: תשעה דגמים בקרב הזוחלים החיים ביבשה, ושנים נוספים בקרב צבי-הים (על בסיס Werner 1988 ובשינויים קטנים ממנו).  לשם קבלת התמונה הכללית, הדגמים המובאים כאן ובטבלה מס' 1 הם כלליים ואינם מבחינים בכל ההבדלים בתחומי התפוצה של מינים, ובמיוחד לא באו לידי ביטוי הבדלים בין מינים באזורים הרחוקים מישראל .  בעלי הדגם השכיח ביותר (המאפיין כ-30% מהטקסונים) נמצאים בצפון ישראל ותפוצתם נמשכת צפונה.  כ-15% שוכנים במרבית הנגב, ובדרך כלל תפוצתם נמשכת הן בצפון אפריקה והן בערב (תפוצה סהרו-ערבית). 

מינים בסכנת הכחדה
» צַב-יַבָּשָׁה מָצוּי
» צַב-יַבָּשָׁה מִדְבָּרִי
» צַב-יָם חוּם
» צַב-יָם יָרֹק
» צָב רַךְ
» שְׂמָמִית הַחֶרְמוֹן
» מְנִיפָנִית אֵילַתִּית
» יְשִׁימוֹנִית תִּמְנַע
» יְשִׁימוֹנִית רְבִיבִים
» חַרְדוֹן חוֹלוֹת
» חַרְדוֹן-צַב הָדוּר
» זִיקִית סִינַי 
» לְטָאָה יְרֻקָּה
» לְטָאַת הַחֶרְמוֹן
» שְׁנוּנִית בְּאֵר-שֶׁבַע
» שְׁנוּנִית אֲרֻכַּת כַּף
» שְׁנוּנִית הַשְּׁפֵלָה
» חֹמֶט גַּמָּד (תת-מין מהגולן)
» חֹמֶט נָקֹד
» נְחוּשִׁית נַחְשׁוֹנִית
» חֹמֶט רְפוּאִי
» זַעֲמָן יְפֵיְפֶה
» זַעֲמַן סִינַי
» זַעֲמָן מִזְרָחִי
» שַׁלְוַן קוֹלָר
» כַּרְכַן קְרִינִים
» כַּרְכָן חָלָק
» אַרְבַּע-קַו מִצְרִי
» צֶפַע הַחֶרְמוֹן
» עָכָן חַרְטֻמִּים
» עָכָן גָּדוֹל
» עָכָן קָטָן
» מַחֲרוֹזָן

מינים שנכחדו מהארץ
» תַּנִּין-הַיְּאוֹר
» צַב-בִּצּוֹת אֵירוֹפִּי
» צֶפַע מִזְרַחִי

רשימת מיני הזוחלים בישראל
מינים נוספים מצויים בערבה וממזרח לישראל (תפוצה ערבית, כ-13% מהטקסונים), וכ-10% מהטקסונים שוכנים בדרום מערב הארץ, ותפוצתם נמשכת מערבה לצפון אפריקה (תפוצה סהרית). דגמי תפוצה נוספים כוללים את המינים האנדמיים בעיקר לצפון הארץ ואלה שהנם אנדמיים בעיקר לדרום הארץ (יחד מהווים כ-14% מהטקסונים), ואת המינים שאינם אנדמיים אך מוגבלים בתפוצתם בארץ לחרמון. למין אחד (צב רך) ישנה תפוצה עולמית שהיא בעיקרה אפריקאית (טרופית) למרות שבישראל ומצפון לה הוא שוכן בנחלים באזורים ים-תיכוניים, ושלשה מינים נפוצים במרבית שטח ישראל.  שני דגמי התפוצה בקרב צבי-הים כוללים את אלה הנמצאים רק בים התיכון ובאוקיאנוס האטלנטי, ואת אלה המצויים רק במפרץ אילת, באוקיאנוס ההודי והשקט.  מינים המשלבים את שני דגמי התפוצה הללו (Werner 1988) מחולקים לתת-מינים נפרדים (Ernst and Barbour 1989), וכל תת-מין מופיע בטבלה מס' 1 בדגם התפוצה המתאים לו.

לעיתים אפשר להבחין שבבית גידול מסוים שוכנים זה לצד זה מינים שדגם תפוצתם שונה.  לדוגמה, בחולות מישור ימין ורותם שוכנים נציגים של ארבעה דגמי תפוצה: צב היבשה המדברי, המייצג את דגם התפוצה הסהרי, שנונית הנחלים, הנמצאת במרבית הנגב ותפוצתה סהרו-ערבית, השפיפון, הנמצא בנגב המרכזי ובמדבריות ערב ולצידם נמצאים הנחושית העינונית וארבע-קו מובהק, המצויים כמעט בכל שטח ישראל.  כתוצאה מכך מתקבלים באזורים שונים הרכבי מינים ייחודיים שאינם חוזרים על עצמם בשאר תחום התפוצה של המינים הללו.  

אחדים מהזוחלים הנמצאים בישראל מגיעים כאן לקצה גבול תפוצתם העולמית.  כך למשל, מינים אחדים בעלי תפוצה סהרית מגיעים לקצה גבול תפוצתם הצפוני והמזרחי בישראל: חומט רפואי, שנונית ארוכת כף, שנונית חולות, עכן קטן, עכן החרטומים ועוד.  מינים אחרים, השוכנים מצפון לישראל או מצפון מזרח לה, מגיעים בה לגבול תפוצתם הדרומי:  במיוחד בולטים בכך שלשה מינים הנמצאים בישראל בחרמון: זעמן מזרחי, כרכן חלק וכרכן קרינים.  תפוצתו של שלון הקולר דומה, אלא שהוא מופיע גם בגליל העליון.  

למינים אחדים תפוצה מוגבלת לאזורים מצומצמים בישראל.  כך למשל שממית החרמון אנדמית לחרמון, שנונית באר-שבע אנדמית לאזור בקעת באר-שבע ונותרה רק בשטחים מצומצמים ביותר.  מינים  נוספים אנדמיים לחלק מישראל ולמדינות סמוכות לה (ראה בטבלת דגמי התפוצה).

טבלה מס' 1.  דגמי התפוצה של הזוחלים החיים כיום בישראל (ללא המינים הגרים)

דגם התפוצה מס' טקסונים רשימת הטקסונים
צפוני – באזור הים-תיכוני, עם המשך תפוצה צפונה (לבנון, סוריה, תורכיה). לעיתים התפוצה נמשכת גם מזרחה, ואף מעבר למזרח התיכון. 31 צב בִּצות, צב יבשה מצויT. g. terrestris) ו-T. g. ssp. שבגולן), שממית עצים, מניפנית גלילית, חרדון מצוי צפוני, זיקית ים-תיכונית, לטאה ירוקה, לטאה זריזה, שנונית שפלה, עינחש1, חומט גמד* ( A. r. rueppellii  ו- A. r. fastae) חומט מנומר צפוני, חומט פסים, קמטן, נחשיל מצוי, חנק, זעמן שחור, זעמן מטבעות, זעמן זיתני, נחש מים, שלון כתמים, שלון קוים, שלון טלוא ראש, שלון קולר, שחור ראש1, תלום קשקשים מצוי, עין חתול חברבר, צפע מצוי,
סהרו-ערבי 16 ישימונית מצויה, חרדון מדבר, חרדון סיני, חרדון צב מצוי, שנונית נחלים, מדברית עינונית, מדברית פסים, חומט רפואי, כוח אפור, נימון דק, זעמן אוכפים, זעמן דק, מטבעון מדבר, נחש חולות, תלום קשקשים מדברי, עין חתול אדמדם
ערבי 31 שממית ערבה, מניפנית אילתית, מניפנית מצויה2, ישימונית תמנע, זוטית, חרדון מצוי דרומי, שנונית האז, זעמן יפהפה, שלון אזורים, פתן שחור, אפעה, שפיפון, צפעון שחור
סהרי 10 צב יבשה מדברי, ישימונית רביבים, חרדון חולות, שנונית חולות, שנונית ארוכת כף, נחושית חולות, ארבע-קו מצרי, נחש כיפה, עכן החרטומים, עכן קטן
אנדמי בעיקר לצפון הארץ (ולעיתים לארצות סמוכות) 6 שממית חרמון, לטאה חרמונית, נחושית נחשונית, חומט נקוד, נחשיל חד-ראש3, צפע חרמון
אנדמי בעיקר לדרום הארץ (ולעיתים לארצות סמוכות) 8 צב-יבשה מצוי  (תת-המין T. g. floweri), חרדון צב הדור, זיקית סיני, שנונית באר-שבע, חומט מנומר דרומי, זעמן סיני, עין חתול אפור, עכן גדול
מוגבל בישראל לחרמון (עם תפוצה רחבה צפונה או מזרחה) 3 זעמן מזרחי, כרכן קרינים, כרכן חלק
טרופי (אפריקאי, לא מדברי) 1 צב רך
כמעט בכל הארץ (עם תפוצה רחבה גם מחוץ לישראל) 3 שממית בתים, נחושית עינונית, ארבע-קו מובהק
במפרץ אילת ובאוקיאנוס ההודי והשקט 5 צב-ים זיתני, צב-ים קרני4, צב-ים חום4, צב-ים ירוק4, צב-ים גלדי4
בים התיכון ובאוקיאנוס האטלנטי 4 צב-ים קרני4, צב-ים חום4, צב-ים ירוק4, צב-ים גלדי4

1 לעינחש, לחומט הגמד ולשחור ראש תפוצה שהיא בעיקרה ים-תיכונית, אך כוללת חדירות למדבר.
2 למניפנית המצויה תפוצה חריגה בכך שהיא נמצאת באזורים המדבריים של ישראל, סיני, ירדן וערב, אך היא נפוצה גם באזור הים-תיכוני של ישראל, עד לכרמל.
3 הנחשיל חד-הראש אנדמי לישראל (נמצא גם בדרום הארץ) ולירדן.
4  לצבי הים המסומנים במס' 4, תת-מינים שונים במפרץ אילת ובים-התיכון, אך לא נקבעו להם שמות עבריים נפרדים.

ב. מצב זוחלי ישראל
רשימת הזוחלים הידועים כיום מישראל אינה כוללת מספר מינים שנמצאו בארץ עד לתחילת המאה ה-20 ונכחדו ממנה מאז.  קיומם של שלשה מינים ידוע בודאות ומתועד בממצאים מוזיאוניים (תנין היאור, צב הבִּצות האירופי והצפע המזרחי). 

מינים אלה עדיין קיימים באזורים אחרים, מחוץ לגבולות ישראל.  מין נוסף, הטבעון (Blanus strauchi), מוזכר מאזור טבריה בעדויות כתובות מסוף המאה ה-19 ונפוץ מאנטוליה, צפון עירק ועד לבנון וסוריה (Martens 1997; Bosch 1998).  מין זה מייצג תת-סדרה נפרדת בסדרת הקשקשאים (אמפיסבנות) השונה מתת-הסדרות של הנחשים והלטאות.  העדויות הכתובות על מציאתו בארץ אינן מגובות בתיעוד באוספים מוזיאוניים ולא ידוע שהמין נמצא במהלך המאה ה-20 בישראל. לאור אי הודאות, הטבעון לא ניכלל בין המינים הנכחדים מישראל. 

שני מיני זוחלים "גרים" ידועים מישראל. הראשון, הצבגון אדום-האוזן, הגיע לכאן באמצעות האדם: פרטים צעירים נמכרו החל משנות השבעים בחנויות לחיות מחמד, וידוע על פרטים אחדים ששוחררו על ידי מגדלהם במקומות שונים בארץ (בוסקילה 1986).  מקורו של מין זה במקווי מים בארה"ב ומרבית הפרטים המגיעים לחנויות גודלו בחוות במזרח הרחוק.  עקב היותו חיית מחמד מקובלת בארצות רבות, הוא מצא את דרכו למקומות חיוּת טבעיים במקומות שונים בעולם ושם הוא מתחרה במינים מקומיים.  פרטים בוגרים נצפו או נלכדו בירקון החל מ-1981 (סידיס 1983), אך לא ברור עדיין אם מתקיימת בארץ אוכלוסייה מתרבה.  בשנים האחרונות נאסר על יבואו לישראל.

מין נוסף שחדר לאחרונה לישראל, השממית המחוספסת, הגיע כנראה בכוחות עצמו (ללא פעולה מכוונת של האדם) באמצעות מטענים לנמל אילת.  התיעוד הראשון ממנו בישראל הוא משנת 1989 ופרטים נוספים נצפו או נלכדו מאז באזור אילת ונראה שהמין מתפשט בהדרגה דרומה וצפונה לאילת (Werner 1998).  השממית המחוספסת נמצאת מפקיסטן עד חופי ים סוף במצרים, סודן ואתיופיה.  התפשטות לאזורים שמחוץ לתחום התפוצה המקורי היא תופעה שכיחה למדי בקרב שממיות.

מצבם של רוב מיני הזוחלים בארץ נעשה רגיש עם העלייה הניכרת בצפיפות האוכלוסין בישראל ועם הצטמצמות השטחים הפתוחים שנלווית לכך.  עם זאת, נראה שמין אחד, צב הבִּצות, מצליח להרחיב את תחומי תפוצתו, בזכות עמידותו למזהמים שונים במים ויכולתו לנצל מקווי מים לא נקיים ומאגרי ביוב כתחליף למקורות המים הנקיים המצטמצמים במדינה. 

טבלה מס' 2: סיכום מצב הזוחלים בישראל (מינים ותת-מינים)

NE
לא הוגדר
DD
חסר מידע
LC
לא בסיכון
NT
בסיכון נמוך
VU
עתידו בסכנה
EN
בסכנת הכחדה
CR
בסכנת
הכחדה חמורה
RE
נכחד באזורינו
סה"כ
7 5 44 9 15 7 13 3 103

הערות לגבי הערכת מצב הזוחלים בישראל
1. מבין הזוחלים החיים בים (צבי-הים) נדונו רק אותם המינים המתרבים בחופי ישראל והדורשים לשם כך בית גידול יבשתי שמור.  חלק מהמינים שאינם מתרבים בישראל אך מזדמנים לקרבת חופיה נמצאים בדרגות סיכון עולמיות, אך לא נדונו כאן, והם נכללו בקטגורית NE (Not Evaluated).
2. המינים בקטגורית DD נכללו בה עקב חוסר מידע מספיק על תפוצתם הנוכחית ועל שינויים ביחס לעבר, לפחות בחלק מתחום התפוצה שלהם.  כך למשל, תפוצתה של שנונית האז באזורים מסוימים בנגב ובערבה אינה ברורה עקב הקושי הקיים בשלב זה בהבדלה חיצונית בין מין זה לשנונית הנחלים.  עקב כך, קשה לקבוע עד כמה היא נפגעה מצמצום מקומות חיוּת מסוימים באזורים אלה, והיא נכללה בקטגורית DD.
3. אחדים ממיני הזוחלים השוכנים בחולות הנגב הצפון מערבי ובחולות באזורים נוספים מוגבלים בתפוצתם בארץ לחולות.  בשלב הנוכחי, חלק ניכר מגוש החולות של הנגב המערבי שמור למדי בשטחי אימונים של צה"ל.  יתכן שבעתיד ישונה יעוד השטחים (למשל אם יורחבו השטחים המיועדים לחקלאות או לכריית חול) ויש לקחת בחשבון שצמצום שטחי החולות השמורים יביא לשינוי מעמדם של מינים רבים מבין הזוחלים שוכני החולות לדרגות סיכון אזוריות גבוהות יותר.
4.  המינים הגרים בישראל לא נכללו בטבלה מס' 2.
 
ג. מקומות חיוּת
זוחלי ישראל נמצאים בכל בתי הגידול הטבעיים בישראל. אפילו במקומות חיוּת צחיחים במיוחד וחסרי צמחיה כמעט לחלוטין (למשל בביתרונות משקעי ימת הלשון בכיכר ים המלח ובצפון הערבה) ניתן למצוא אוכלוסיות דלילות של זוחלים. 
גורמים רבים עשויים להיות מעורבים בקביעת מספר המינים במקום מסוים (Bouskila and Dickman, in press). 

בין גורמים אלה ניתן למנות את תנאי האקלים ומבנה בית הגידול (כיסוי ואופי הצמחייה,הקרקע, כיסוי הסלעים והאבנים). חלק מגורמים אלה חשובים ליצירת סביבה אקלימית מתאימה לפעילות הזוחלים, וחלקם מספקים מחסות, העשויים להיות חיוניים לא רק לזמנים בהם תנאי האקלים אינם נוחים, אלא גם משמשים כמחסות מפני טורפים. 

גורמים נוספים העשויים לתרום לשפע המינים באזור מסוים נובעים מהאינטראקציות עם מינים אחרים (מזון, טורפים, מתחרים ומינים קומנסליים). לעיתים נוכחותו של מין אחד משפיעה רבות על נוכחותם של מינים אחרים.  כך למשל, במישורי החצץ של הערבה, שוכנים במחילותיו העמוקות של חרדון-הצב המצוי שממיות ערבה, שממיות בתים, ומיני נחשים שונים, שאף מטילים את ביציהם במחילותיו או במחילות ההטלה שלו. במקרה זה, חרדון-הצב המצוי, המסוגל לחפור מחילות עמוקות וארוכות מאד במישורי החצץ המכוסים בריצוף אבני קשה, מספק למינים אחרים מחסות מתנאי האקלים הקשה בערבה.  למחילות אלה נמשכים גם מינים רבים שאינם זוחלים אך משמשים כמזון לזוחלים, כדוגמת עכבישים ופרוקי-רגליים אחרים (חלק ממזונן של שממיות) או מכרסמים (חלק ממזונם של נחשים, בוסקילה 1984). 
בית גידול עשיר במיוחד בזוחלים הוא יער-פארק  כדוגמת זה שבגליל התחתון, המתאפיין בעצי אלון לא צפופים ובשטחים עשבוניים פתוחים עתירי שמש ביניהם, וכן באבנים רבות המשמשות כמחסות.

גם בשטחי חולות שוכנים מינים רבים, ובמיוחד בחולות המדבר. חלק מהמינים השוכנים בחולות הם מינים המותאמים בצורה קיצונית לחולות, וכמעט שאינם מתקיימים מחוץ להם (ישימונית תמנע בחולות הערבה, ישימונית רביבים, שנונית חולות ,שנונית ארוכת כף, חומט רפואי ועכן קטן בנגב המערבי, וכן נחושית החולות ונחש החולות השוכנים בשני אזורי החולות הללו).  לצידם מתקיימים מינים השוכנים בקרקעות שונים, לא רק בחולות: ישימונית מצויה, נחושית עינונית, כוח אפור, מטבעון מדבר ועוד (Werner 1987).  ברור שלבית הגידול החולי חשיבות קיומית עבור המינים המוגבלים בתפוצתם לחולות.

חולות מישור החוף היוו בעבר המשך רציף לחולות הנגב הצפון-מערבי.  רצועת החולות לאורך מישור החוף מאופיינת בתנאים יבשים יותר מסביבתם ובדרך כלל בצמחיה פחות צפופה.  תנאים אלה מהווים מעין חדירה של המדבר לאזורים לחים יותר, ומאפשרים את חדירתם של אחדים מהמינים המדבריים צפונה אל תוך האזור האקלימי הים-תיכוני ויוצרת שילוב מינים ייחודי הכולל מינים ים-תיכוניים ומדבריים השוכנים בכפיפה אחת (שנונית שפלה ושנונית חולות, למשל).  בית גידול זה הולך ונעלם במהירות, ובמקומות שעוד נותר בלתי פגוע יחסית, נקטעים אזורי החול והם מבודדים זה מזה בעיקר על ידי בניה וכבישים.  אזורים מסוימים של חולות הסמוכים לחופי הים-התיכון משמשים להטלה של צב-הים החום וצב-הים הירוק, ושמירתם חיונית להמשך הרבייה של מינים אלה בחופי הארץ.

בחרמון מופיע בית הגידול הכר-קוצי בשילוב עם דרגות שונות של כיסוי סלעים ואזורים עשבוניים.  מינים רבים מאכלסים בית גידול זה, חלקם ייחודיים לחרמון, ואחרים אופייניים לנופים הים-תיכוניים.  מינים שונים מגיעים לחגורות רום שונות על החרמון, כנראה לפי התאמותיהם לתנאי האקלים המשתנים במהירות עם העלייה בגובה.  מינים אנדמיים אחדים שוכנים בחרמון בלבד.

מינים אחדים, כמו הלטאה הירוקה, שוכנים רק בחורש הטבעי ובכתמים שטופי שמש בשוליו. הלטאה הזריזה ושממית העצים שוכנות גם הן בעיקר בבית גידול זה.  בכל אזורי הבתה נמצאת הלטאה עינחש, אך המינים המלווים אותה משתנים בהתאם לאזור הגיאוגרפי - בבתה ים-תיכונית, בבתה של ספר המדבר או בבתה בנגב המרכזי צירופי המינים שונים. 
  
האחו העשבוני חשוב למינים אחדים, למשל לנחושית הנחשונית, ורק במקומות בודדים נותרו כתמים מבית גידול זה, ורובם מרוחקים האחד מן השני.  נופי המצוקים מאוכלסים כמעט בכל הארץ במניפניות (מינים שונים באזורים שונים, בדרך כלל) ובחרדונים מצויים.  במצוקים ובאזורים סלעיים בדרום מתווספים מינים נוספים, שהבולטים שבהם הם חרדון סיני, חרדון-צב הדור (בהרי אילת) ואפעה.

מישורי הלס, במקומות הבודדים בהם נותרו, מאוכלסים בשנונית באר-שבע, ובאתרים שונים מלווים אותה מינים שונים, שחלקם נפגעו גם כן מצמצום מישורי הלס בשנים האחרונות.  מישורי הלס סבלו במיוחד מהשפעות האדם, וכן מקיטוע חזק של הכתמים המצומצמים שנותרו.  מישורי החצץ של הנגב המרכזי והערבה מהווים את בית גידולו העיקרי של חרדון-הצב המצוי, ואליו מתלווים מיני לטאות ונחשים הנפוצים באזורים אחרים בנגב. שטחם של מישורי החצץ מצטמצם משינוי ייעודם לחקלאות או לשימוש הצבא.

בנחלים ובמקווי מים מתוקים שוכנים הצב הרך וצב הבִּצות וכן נחש המים.  תנין היאור שכן גם הוא בבית גידול זה עד לתחילת המאה ה-20. ייבוש מקורות המים וזיהומם על ידי האדם מאיימים על בית גידול זה. מתקבל הרושם שצב הבִּצות עמיד יחסית לזיהום ולהזרמת שפכים, אולם המינים האחרים תלויים בניקיון המים. מינים אחדים מסוגלים לחיות במקומות חיוּת שבסמיכות לאדם, אולם נוכחותם של כלבים, חתולים, עורבים וכדומה, השכיחים גם הם בקרבת משכנות האדם, מסכנת את מיני הזוחלים הללו.   
 
ד. גורמי הפרעה
1. העלמות בתי-גידול – זהו אחד הגורמים המסכנים יותר מינים מכל גורם אחר, ובכללם מינים אנדמיים ובעלי תחום מצומצם ביותר, כמו שנונית באר-שבע.  הגורמים המעורבים בהעלמות בתי הגידול כוללים:
- בניה (במיוחד בעייתי במישור החוף).
- כריית חול (הן כרייה בהיתר והן כרייה בלתי חוקית; בעייתי בעיקר במישור החוף הדרומי) והרחבת שטחי חקלאות (בעייתי בעיקר בנגב, בשטחי לס, ובערבה, במישורי חצץ ובחולות).
- חריש בשטחי לס בנגב (בעיקר של בדואים) פוגע בבית הגידול גם אם אין גידול של תבואה בשנים שחונות.
- שטחי חקלאות מתרחבים באזורים רבים על חשבון מקומות חיוּת טבעיים. הסכנות למקומות חיוּת חיוניים לזוחלים הן במיוחד בנגב הצפון-מערבי ובערבה.
- מחנות ושטחי אימונים של צה"ל (בעייתי בעיקר בנגב) -  הפגיעה של שטחי אימונים ניכרת בעיקר כשהנסיעה בטנקים, נגמ"שים ורכבי שטח עבירים אחרים אינה מוגבלת לצירים מוגדרים.  בשטחי אימונים שהפעילות בהם מסתכמת בכך שיורים לתוכם הפגיעה בזוחלים אינה רבה. 
- נטיעה – באזורים הים-תיכוניים: נטיעת יערות אורנים צפופים ואחידים ממירה מקומות חיוּת טבעיים לבית גידול חדש שמינים רבים אינם יכולים להתקיים בו.  בדרום – נטיעות במישורי לס שלא היו בהם עצים לפני כן משנה את בית הגידול ומאפשרת את חדירתם של מיני זוחלים ים-תיכוניים על חשבון מינים מדבריים ומאפשרת חדירה של טורפים שלא היו בשטח לפני כן (הבלנה ובוסקילה 2000).  

פגיעות בזוחלים מתקיימות לא רק כשחלקים מבית הגידול נהרסים לחלוטין ושטח בית הגידול מצטמצם, אלא גם כשהשפעות שונות משנות את התנאים בבית הגידול (בוסקילה 1996):
2. רעיה חזקה על ידי בקר וצאן (בעייתי הן באזורים הים-תיכוניים והן בנגב הצפוני והמרכזי).  בצפון עיקר הפגיעה היא בשינוי הצומח; בדרום סביר להניח שעיקר הפגיעה נובע מהרמיסה של קרומי הקרקע (Zaady and  Bouskila, in press).
3. חוסר רעיה מוחלט (בעייתי בדרום) - אזורים שבהם נמנעת רעית צאן ושצפיפות הפרסתניים הטבעיים קטנה בהם עלולים להתכסות בקרומי קרקע קשים מדי עבור זוחלים התלויים בחפירת מחילות Zaady and Bouskila, in press)) וכן הצמחייה בהם עלולה להיעשות צפופה מדי לקיום הזוחלים (למשל בשטח הסגור שסביב הכור במישור ימין ושטחים מגודרים נרחבים סביב מחנות צבא ושדות תעופה צבאיים).
4. נסיעה של רכבי שטח – בעייתי במישור החוף, בעיקר בחולות, ובאזורים נרחבים בדרום (בנגב ובמדבר יהודה).  נסיעה מחוץ לדרכים גורמת להרס קרומי הקרקע, לשינוי פני בית הגידול ולעיתים לשינוי מערך הניקוז (בוסקילה 1996).
5. כבישים – הפגיעה היא בעיקר בקטוע בתי הגדול, וכתוצאה מכך, בידוד אוכלוסיות קטנות.  לבידוד האוכלוסיות הקטנות יכולות להיות השלכות רבות, הכוללות סיכויי שרידה נמוכים יותר, בידוד גנטי, יכולת התאוששות קטנה בכתמים שאוכלוסיותיהם נפגעו ועוד
(בקי 2000).  בנוסף – דריסה בכבישים מתרחשת לעיתים קרובות עקב נטייתם של זוחלים רבים הפעילים בלילה או בשעות בין הערביים לספוג חום מכבישים.  באזורים מסוימים נדרסים גם זוחלים פעילי יום בעת חציית הכבישים (למשל חרדוני-צב מצויים בערבה, ובעיקר בעונת החיזור שבה הזכרים נעים הרבה בדרכם למחילות הנקבות, בוסקילה 1984).
6. זיהום נחלים ומקווי מים – בעייתי בעיקר בצפון.
7. צמצום מקורות המים עקב תפיסתם בצינורות קרוב למקור. הבעיה קיימת בעיקר בצפון וכן בשמורת עין-גדי, שם התברר שהפסקת זרימות המים שהיו בסביבות מעין עין-גדי עלולות לפגוע באוכלוסית האפעה העשירה שבמקום.
8. התרבות בעלי חיים החיים בסמיכות לאדם - חתולים, כלבים ועורבים, בעיקר בקרבת יישובים,  גורמת לטריפה רבה של זוחלים בקרבת אותם יישובים. אנפיות בקר מקימות בשנים האחרונות מושבות קינון על עצים גדולים במקומות יישוב (למשל בבאר-שבע) ומחוץ להם, ומשם הן פושטות למקומות חיוּת טבעיים בסביבה וטורפות, בין היתר, זוחלים רבים.
9. איסוף  זוחלים - פגיעה הנגרמת על ידי חובבי טבע או לשם מסחר . מינים מסוימים הנחשבים "מבוקשים" נאספים מבית גידולם הטבעי ואוכלוסיותיהם נפגעות. לעיתים האיסוף נעשה תוך כדי הרס מחסות ופגיעה בבית הגידול.
10. הרג על ידי בני אדם בעלי מודעות נמוכה – הרג נחשים מכל המינים, קמטנים, וחרדונים נפוץ עקב פחדים או אמונות תפלות.  הרג זוחלים לשם אכילה נפוץ בעיקר בערבה: עובדים זרים מניחים מלכודות לחרדוני-צב מצויים ופוגעים קשה באוכלוסיותיהם שבקרבת האזורים המיושבים בערבה.

ה. פעולות שימור נדרשות
שמירה על שטחים גדולים כשמורות טבע – במיוחד באותם מקומות חיוּת שעדיין אין להם ייצוג בשמורות רחבות מספיק (למשל מישורי הלס, חולות במישור החוף ובערבה).  עקב שטחה הקטן של מדינת ישראל אין להתבסס רק על שמורות הטבע כמקלט למיני הזוחלים הנתונים בסכנה.  יש לעשות מאמץ ולנהל בממשק נכון גם שטחים פתוחים שמחוץ לשמורות הטבע: 
- שמירה מפני הרס לא חוקי של מקומות חיוּת (כריה).
- מעורבות במדיניות הייעור כדי שפרישת היערות ואופיים יגרמו לפגיעה מזערית במינים הנתונים בסכנה.
- בירור השפעת הרעיה על מיני זוחלים והגבלת רעיה למועדים ולעומסי רעיה ראויים במקומות חיוּת ובאזורים החיוניים למינים בסכנה.
- שיקול מדוקדק לגבי כל כביש האם הוא הכרחי.
- באותם כבישים שנסללים – הכנת מעברים תחתיים בתדירות גבוהה ובגודל מתאים שיעודדו זוחלים לעבור בהם (בקי 2000).  בנוסף לכך, במידה ואין גידור שמונע מזוחלים לעלות על כבישים מהירים, נחוצים פתחים בחוצצי בטון מסוג ניו-ג'רסי.
- שמירה על מקורות מים ועל מניעת זיהומם.
- צמצום הגורמים המסייעים להתרבות העורבים ואנפיות הבקר.
- איסור הכנסת כלבים וחתולים לשמורות טבע. במקביל, יש לפקח על תנועתם של כלבים וחתולים ביישובים הגובלים בשמורות טבע, ולנסות למצוא פתרונות שיקטינו סיכוני טריפת חיות בר. אחד הפתרונות הקיימים בעולם הינו,  קביעת תקנות המורות לבעלי חתולים להצמיד פעמון קטן לקולרם, שמתריע לחיות בר על התקרבותם אליהם. כמו כן יש לדלל את  אוכלוסיות של חתולים וכלבים משוטטים.
- אכיפת החוק בנוגע לסחר בזוחלים ולגבי לכידתם ואיסופם בידי חובבי זוחלים.
- חינוך הציבור לשמירה על זוחלים.
- מחקר על מינים שהמידע לגביהם מצומצם. 


רשימת מקורות