חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג פעילות
חיפוש פעילות בטקסט חופשי

אָלֶמוֹן

Alaemon alaudipes

Desfontaines 1789

תפוצה: יציב נדיר ביותר בערבה. 25–30 זוגות קיננו בשנת 2000 במובלעות אחדות בדיונות-חול בלתי מופרות יחסית (הדורם שיריחי, בע"פ): באזור לוטן–גרופית (4–7 זוגות), סמר (4–8 זוגות), "שמורת אלֶמונים" (אבן-דרך 33 מצפון לאילת, כ-5 זוגות). בעשור האחרון לא נצפה קינון של אלֶמונים במערב ובדרום מזרח הנגב, אזורים בהם קיננו בעבר.

תפוצה בעבר: היה יציב נדיר למדי בעמק הערבה ובחולות מערב הנגב (פז 1986). Shirihai (1996) העריך שבשנות השמונים (לאחר שחלה כבר נסיגה במספר הפרטים) מנתה אוכלוסיית הנגב והערבה כ- 100–150 זוגות, מהם כ-50 באזור ניצנה–שבטה, כ-50 בעמק הערבה, וכ-30 בדרום-מזרח הנגב, באזור בקעת עובדה, בקעת סיירים, נחל צניפים ונחל פארן. במהלך שנות השמונים והתשעים חלה ירדה תלולה במספר הזוגות הנצפים בכל האזורים, עד להעלמותם מאזור ניצנה–שבטה ומדרום-מזרח הנגב (שיריחי 2000, לא פורסם).

מקום-חיוּת אופייני: חולות נודדים, עם או בלי שיחים, לעיתים על גבי משטחי סלע, חמדות או מלחות באזור מדברי-צחיח.

גורמי סיכון והפרעה:
1. שינוי מקומות החיוּת - התייצבות החולות, בעיקר בנגב המערבי והפיכת שטחים נרחבים בערבה ובנגב לשטחי חקלאות צמצמה במידה ניכרת את מקומות החיוּת המתאים לאלֶמונים.
2. הפרעה ישירה – בעיקר על ידי צבא, רועים ומטיילים. האלֶמון רגיש מאד להפרעות ולשינויים במקומות החיוּת, וזוהי כנראה הסיבה העיקרית להכחדת אוכלוסיות הנגב. אוכלוסיית האלֶמונים בערבה מקוטעת ומוגבלת למובלעות קטנות של מקום-חיוּת חולי לא מופר. בגלל גודלם הקטן-יחסית של אזורים אלה יש חשש שהפרעה נקודתית תביא להשמדת אחוז ניכר מהאוכלוסיה המקומית.

גודל האוכלוסיה: 15