חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג טיול
חיפוש טיול בטקסט חופשי

היונק הכי קטן בישראל

הגדל

כתב וצילם: אסף מירוז, החברה להגנת הטבע

לפעמים נדמה לנו שחיינו אינטנסיביים מידיי, חלקנו בטוחים שהם אוכלים הרבה, ואילו אחרים סבורים, גם אם בלי כל קשר, שיש להם אף ארוך. ובכן, התבוננות על הקטן שביונקי ארצנו מכניסה את הטענות הללו לפרופורציה, גם בלי ניתוחים פלסטיים.

הקטן-קטן הזה הוא החדף, שכשמו כן הוא – חד אף. בארצנו ארבעה מיני חדפים – חדף מצוי, חדף לבן שן, חדף קטן וחדף זעיר. החדפים דומים לכאורה לעכברים, בגופם הגלילי ובצבעם האפור, אך עיניהם קטנות ומנוונות, ראשם צר ומחודד ובקצהו אף דמוי חדק, אותו מניע החדף מצד לצד כדי להטיב את ההרחה. מרבית חייהם של החדפים עוברים עליהם במחילות תת-קרקעיות, וגם כשהם משחרים לטרף הם אינם יוצאים בדרך כלל מהמפלס התחתון של סבך הצמחייה.

החדף המצוי גודלו כעכבר קטן, ואילו החדף הזעיר הוא הקטן שביונקי העולם, ומשקלו המרבי מגיע לשני גרם בלבד. משקל זה מייצג ככל הנראה את ה"קו האדום" התחתון עבור בעלי-חיים חמי-דם בכלל, והוא גם משקלו של העוף הקטן ביותר, מין של יונק-דבש אמריקאי. ככל שמשקלו של בעל החיים קטן יותר, כך קשה לו יותר לייצב את חום גופו, בעיה שעליה הוא מפצה בהשקעת אנרגיה מרובה ובאכילה בלתי פוסקת. אותו יונק-דבש פותר את הבעיה על ידי שתיית צוף פרחים עתיר אנרגיה, ואילו החדפים הם טורפים, הניזונים מבעלי חיים קטנים דוגמת חרקים, תולעים וזוחלים קטנים. חילוף החומרים בגופו של החדף הוא כזה, שעליו לאכול ביממה בשר במשקל השווה למשקל גופו לפחות ואף יותר. יחסית לגודלו, החדף הוא ללא ספק הנועז שבטורפים, והוא מסתער בזריזות ובנחישות כמעט על כל ייצור שנקרא על דרכו, יהיה זה אפילו עקרב או נדל ארסי, שגודלם כגודלו ואף יותר. כדי להשלים את אספקת המזון, אוכלים החדפים גם את גלליהם.

בעונת החורף סובלים החדפים מקור וממחסור במזון ואוכלוסייתם מצטמצמת מאוד. על התמותה המרובה הם מפצים בקצב רבייה גבוה. בהיותם בני מספר שבועות מגיעים החדפים לבגרות מינית, ואז הם עשויים להיפגש למפגש אהבים קצר ואינטנסיבי, הכולל כשלוש מאות הזדווגויות בשעה. החדפים מסוגלים להעמיד מספר דורות של צאצאים כבר בשנה הראשונה לחייהם, אף כי מרביתם לא זוכים להגיע ל"שיבה טובה" ולגיל מופלג שכזה.

* פורסם לראשונה בפינה 'חוברה ואחיותיה' במוסף 'הארץ'.