חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג טיול
בחר דרגת קושי
חיפוש טיול בטקסט חופשי
פייסבוק
ניוזלטר

סלעים, צמחים ומה שביניהם

30/06/2017

גיאו-בוטניקה על סף הצחיח-קיצון

 

מצפה רמון אמנם נמצאת עמוק בלב המדבר, מקום אליו בורחים השוכן בסוף העולם שמאלה, אבל גם נמצאת בדיוק על הגבול בין המדבר הצחיח לבין המדבר הצחיח קיצון. המדבר הצחיח נפרש בפני כל  מי שנוסע בכביש 40 דרומית מבאר שבע. הוואדיות שנשקפים לאורך הכביש, מכוסים בצמחייה צפופה. לעומתם, רואים על המדרונות חברבורות ירוקות. אלו הם שיחים ובני שיח הפזורים על המדרון, מפסגת הגבעות ועד לשולי הוואדי, במרחקים כמעט זהים בין זה לזה. התמונה הזו משתנה בבת אחת עם הירידה למכתש. לפתע הצמחייה על המדרונות נעלמת כמעט לחלוטין וזכר לחיים נמצא אך ורק בוואדיות. דגם זה של פיזור צומח מאפיין את המדבר הצחיח הקיצון. ואכן, מצפה רמון היא הנקודה האחרונה של המדבר הצחיח בואך לתוך הצחיח קיצון וכל היורד פנימה למכתש לא ישכח את המעבר החד פנימה לתוך המדבר הקיצוני.


אקולוגים נוהגים לאפיין את המדבר בעזרת מדד הצחיחות. מדד הצחיחות (aridity index) מתייחס לזמינות המים בקרקע (איור 1). הוא מחושב על ידי כמות האידוי הפוטנציאלי (כמה מים יכולים להתאדות מדלי מלא) ביחס לכמות המשקעים. מקומות חמים ולחים נמצאים באיזון בין כמות מים גדולה שמגיעה לקרקע לכמות שמתאדה. מקומות קרים ויבשים נמצאים באיזון בין כמות מים קטנה שמגיעה לקרקע אבל מעט אידוי. המדבר החם מתאפיין במעט משקעים ובטמפרטורה גבוהה, שמאדה את המים. ככל שמדרימים ומזריחים בישראל יש פחות משקעים והחום רב ותר ולכן מדד הצחיחות עולה. אמנם העלייה בצחיחות היא הדרגתית , אבל נהוג לחלק אותה לקטגוריות. כשכמות המשקעים נמוכה מ20% מכמות האידוי האזור נקרא צחיח. כאשר כמות המשקעים גבוהה יותר לעומת כמות האידוי, האזור ייקרא: צחיח למחצה. כאשר כמות המשקעים מהווה פחות מ- 5%  מכמות האידוי האזור נקרא צחיח קיצון (hyper-arid). איור 1 מציג באופן סכמתי את הפריסה שלשלושת אזורים אלו בישראל.


 

 

איור 1 – מפה של צחיחות בדרום ישראל

המיוחד בסף ה5% הוא שכשזמינות המים היא מתחת לסף זה, צמחייה עילאית וסקולרית (פרחים, שיחים ועצים) לא יכולה להתקיים. לחות הקרקע באזורים כאלו מאפשרת רק לאצות, חזזיות וחיידקים פוטוסינטטים להתקיים. מעל סף ה- 5%, באזור הצחיח, יש מספיק לחות בקרקע לקיום שיחים גם במדרונות וגם במישורים (איור 2).

 

 

 

 

איור 2 – צמחייה באזור הצחיח במישור (מימין) ובערוצים ובואדי (משמאל)

 

למעשה מתחת ל 5% אין כמעט חיים. באזורים אלו, לו היה המדבר שטוח,  לא היו בו שיחים או עצים וכל מארג המזון המתקיים עליהם. הסיבה שיש חיים דרומית לקו הצחיח הקיצון היא הטופוגרפיה.  הטופוגרפיה יוצרת מערכת של מקור-מבלע. כלומר, פסגות הגבעות והמדרונות הסלעיים מהווים מקור למי נגר הזורמים לוואדי שמהווה מבלע למים משטח גדול מאד. יחסי המקור-מבלע יוצרים מצב שבו לחות הקרקע בוואדיות באזור הצחיח קיצון גבוהה בהרבה מ5%. התנאים שנוצרים בוואדיות דומים יותר לאלו של צחיח למחצה, אף שהם מובלעים בתוך אזור הצחיח קיצון. יצורים הנמצאים בתוך הואדיות בצחיח הקיצון,  נמצאים למעשה בסביבה לחה (חצי-צחיחה) ומבחינתם הם לא בסביבה צחיחה קיצונית.  בשל התלות בנגר משטח תורם גדול, צמחייה עילאית וסקולרית ואיתה כל מארג המזון הנתמך על ידיה, נמצאים בצחיח קיצון אך ורק בואדיות. על המדרונות אפשר למצוא קרומים ביולוגים המורכבים  מ אצות כחוליות  (ציאנובקטריה) וחיידקים פוטוסינטיים (זאת בשונה מאזורים לחים יותר שבהם קרומי הקרקע הביולוגים מורכבים גם מחזזיות ואצות). פיזור זה של הצמחייה באזור נקרא: "צמחיית ערוצים" והוא אחד המאפיינים הניכרים ביותר לעין של אזור הצחיח הקיצון. ראו איור 3.  

 

 

 



איור 3 – צמחיית ערוצים בצחיח קיצון מקרוב (מימין) ומבט מגוגל ארת' (משמאל)

כאמור, מצפה רמון נמצאת בדיוק על הגבול בין הצחיח לצחיח-קיצון. הירידה בכביש 40 ממצפה רמון למכתש מעבירה אותנו באחת מאזור צחיח שבו יש צמחייה בכל המדרונות לאזור שבו מדד הצחיחות מתחת ל5%, כמות המשקעים יורדת מכ80 מ"מ לשנה לכ60-70 מ"מ לשנה, החום עולה והצמחייה נמצאת רק בערוצים. לחות הקרקע בפועל תלויה כמובן, לא רק במשקעים אל גם בסוג הקרקע וביכולת שלה לשמור על המים, לאפשר להם לחלחל מטה או להיאטם ולגרום למים להפוך לנגר ולזרום הלאה. כך שבכל נקודה ונקודה יש לחות קרקע אחרת בתלות בסוג הקרקע, מקומו הטופוגרפי, האזור הסמוך לו ותכונות נוספות. הנקודה לאורך הגרדיינט האקלימי (כמות גשם שנתית) שבה נעלמת הצמחייה מהמדרונות תלויה גם בסוג הסלע. סלעים צפופי גרגר כגון חרסית, חוואר וקירטון תורמים פחות נגר יחסית ולכן גם באזורי הצחיח עשויה להיעלם בהם צמחיית המדרונות. אבן החול סופגת את המים במקום לתרום נגר ולכן היא הסביבה הקיצונית הבאה בתור, אחריה לפי סדר עולה של תרומת מים הם  הצור, סלעים מגמתים, אבן גיר ולבסוף דולומיט. תרומת המים מהמדרון מאפשרת התפתחות צמחיה מדרונית למרגלותיהם גם באזורים נמוכים ודרומיים.

יחד עם זאת, למרות המגוון הגאולוגי, ברב מכתש רמון אין כמעט צמחייה מדרונית והצמחייה היחידה היא בואדיות. הסיבה לכך היא שהמעבר מהצחיח לצחיח-קיצון הוא קיצוני למדי בחלקו המזרחי. לעומת זאת באזור המערבי של המכתש הנמצא בגובה ולכן נמצא באזור הצחיח, המעבר לצחיח-קיצון יותר הדרגתי. גם הירידה לערבה ולים המלח, על כבישים מדימונה (25), ערד (31) וירושלים (1), היא מעט יותר הדרגתית מזו שרואים בכביש 40, אבל עדיין המעבר הוא מפתיע בחדותו. באזור דימונה וערד, בערך גובה של 100-200 מטר מעל פני הים, נעלמת הצמחייה מהמדרונות.


התגובה של הצמחים לעליה במדד הצחיחות אינה זהה. מידת העמידות ליובש משתנה בין המינים השונים. בסלעים התורמים מעט נגר, כמו גבס ואבן חול ניתן למצוא בני שיח בעלי מנגנון פוטוסינתזה הנקרא C4   שהתפתח כהתאמה לתנאי יובש למשל במשפחת הסילקיים. מלחית מסורגת למשל מסוגלת לגדול בתנאי יובש ומופיעה באזורים יבשים ששיחים אחרים לא יכולים לגדול. גם מלחית הערבות מצטיינת בעמידה ביובש. מלוח קטן-עלים וכנולאה ערבית מסתדרים ברמת צחיחות הבאה ואחריהם יפרוק המדבר, זוגן השיח, ערטל מדברי ולענת המדבר.  לכן ניתן למצוא על הגבס היבש בעיקר את מלחית מסורגת, חמד המדבר ויפרוק. על אבן חול, קירטון, חרסית ובזלת מלחנית ערבות,  על חרסיות מלוחות את כנולאה ערבית וכדומה. יחסי סלע-צמחים הדוקים אלו נקראים: גיאו-בוטניקה והם חשובים מאד בהבנת המדבר.