חיפוש טיולים ומסלולים
בחר אזור
בחר סוג טיול
בחר דרגת קושי
חיפוש טיול בטקסט חופשי
פייסבוק
ניוזלטר

ממצאי דו"ח ציפורים בסכנת הכחדה 2008

את הדו"ח ערכו: דן אלון ויואב פרלמן, מרכז הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע. צילומים בכתבה: הדורם שיריחי, אייל ברטוב, עמיר בלבן, לביא ארצי, רואר זולהיים, אודי ממן, אסף מירוז

מבוא
גורמי סיכון והפרעה לעופות בישראל
מצב ציפורי ישראל 2008
סיכו
ם רשימת המינים בסכנת הכחדה
פעולו
ת נדרשות לשמירת מיני העופות
סיכום
ומסקנות
להורדת הדו"ח (1MB, פורמט PDF)


מבואיען. צילום: לביא ארצי
ישראל היא אחת מהמדינות העשירות ביותר במיני עופות ביחס לשטחה, ונצפו בה יותר מ-530 מינים שונים של עופות השוהים כאן בעונות השנה השונות, על פני שטח של כ-28,000 קמ"ר. צפיפות המינים בישראל גבוהה מאד, מתקרבת לצפיפות המינים ליחידות שטח באזורים טרופיים.

גורמים משפיעים על מגוון מיני העופות בארץ
• נדידת הציפורים: ישראל מהווה צוואר בקבוק בנדידת העופות מאירופה ומאסיה לאפריקה – 283 מינים חולפים על פני הארץ בשתי עונות הנדידה. 206 מינים של ציפורים מקננים בישראל.
• מגוון של אזורים ביוגיאוגרפיים הנכללים בישראל. ישראל מהווה צומת של יבשות ושל אזורים ביוגיאוגרפיים שונים, המיוצגים בתוך שטחה המצומצם. בחבל הים-תיכוני של הארץ ובחרמון מקננים מינים רבים ממוצא אירו-אסייתי וים-תיכוני, שזהו עבורם גבול תפוצה דרומי ומזרחי, בהתאמה; בחבל המדברי מקננים מינים ממוצא סהרו–ערבי ופאליאוטרופי, וזה עבורם גבול תפוצה צפוני; כמו כן מקננים בארץ מינים ממוצא אסייתי ואירנו-טורני, שזה עבורם גבול תפוצה מערבי.
• עושר במקומות חיוּת - לעושר זה תורמים מיקומה של ישראל לחוף-ים ובגבול רצועת המדבריות העולמית, והבקע הסורי-אפריקאי העובר בה, והמהווה נתיב חדירה צפונה עבור מינים אפריקאים. הבקע הסורי-אפריקאי הוא גם היוצר את הר החרמון, המהווה גבול תפוצה דרומי עבור מינים אירו-סיביריים ואירנו-טורניים רבים (16 מינים מיוצגים בארץ בצפון הגולן ובחרמון בלבד).

במהלך השנים נכחדו מישראל 2 מינים של עופות: היען והקטופה, ואינם נראים עוד. שני מינים נוספים, עזניית הנגב והפרס, נכחדו כמקננים ונראים בארץ לעתים רחוקות בלבד, ומקור הפרטים המגיעים לישראל הוא מאזורי קינון מרוחקים. 11 מינים של ציפורים נכחדו כמקננים אך חולפים או חורפים בקביעות בישראל.

עיט שמש. צילום: הדורם שיריחיחשיבות בינלאומית לשימור מינים נודדים וחורפים
מדינת ישראל מארחת בשטחה בכל שנה מיליוני ציפורים נודדות  ובהם מיני ציפורים המוגדרים על-ידי גופי שמירת הטבע הבין לאומיים (Birdlife International, IUCN ) כמינים בסכנת הכחדה עולמית:  צחראש לבן, צולל ביצות, ברווז משויש (ברווזים), עיט שמש,עיט צפרדעים, זרון שדות, בז ציידים (עופות דורסים), קיווית להקנית, ושדמית שחורת כנף (חופמאים) וחוברה (עגוראים).
חזרה לראש העמוד

 

גורמי סיכון והפרעה לעופות בישראל

שינוי והרס מקומות החיוּת הטבעיים I הפיתוח המואץ בישראל הביא לשינוי מהותי במקומות החיוּת הטבעיים. בשנים עברו שינוי זה בלט ביותר  בצפון הארץ ובמרכזה ולאורך החוף.

זרון סוף. צילום: הדורם שיריחי¤ נופי בּיִצה ומים מתוקים: שטחים גדולים בצפון הארץ, ובעיקר בעמקי הצפון ובמישור החוף, היו מקומות חיוּת לחים, בּיִצות ושלוליות-חורף, ומרביתם נפגעו באופן חמור. פגיעה מהותית במינים רבים של עופות מים נגרמה כתוצאה מייבוש אגם החוּלה ובּיִצותיו בשנות החמישים של המאה ה-20. השינויים וההרס של מקומות החיוּת הלחים הביאו באופן ישיר להכחדה אזורית של שבעה מינים מקננים (דוגמת אנפה אפורה, מירומית שחורה, טבלן מצוייץ וזרון סוף), ולפגיעה משמעותית באוכלוסיות של מינים רבים, מקננים וחורפים, שאוכלוסייתם ירדה במידה ניכרת, כמו: חרגולן זמירי, קנית אירופית, חופמי גדות וחופמי אלכסנדרי.

¤ חורש ים-תיכוני: עד לראשית המאה ה-20 היה זה מקום החיוּת העיקרי במרכז הארץ ובצפונה. בתחילת המאה ה-20 נכרתו שטחי חורש נרחבים לצורכי פיתוח. לאחר הקמת המדינה ניטעו (בעיקר על ידי קק"ל) שטחי יער נרחבים, מרביתם בעצים לא-מקומיים כמו אורן, אקליפטוס ושיטה מכחילה. שטחי חורש טבעי הפכו סבוכים יותר עקב הפסקת הכריתה, דלדול הרעיה (בעיקר בגליל ובכרמל) והתמעטות אוכלי העשב, והפכו מתאימים למינים חובבי-סבך ופחות למינים חובבי יער-פארק וגריגה. יערות וחורשים צפופים של עצים גֵּרים, שניטעו בידי אדם וכן פרדסים ומטעים חקלאיים, אינם מאכלסים את כל מגוון מיני העופות המאפיין חורש ים-תיכוני טבעי, וחלקם מהווים מקום-חיוּת אחיד וירוד לעופות. עובדה זו השפיעה על הרכב החי בחבל הים-תיכוני ובספר המדבר, במגמה כללית של התמעטות מינים מקומיים מתמחים. השפעת היערות הנטועים רחבה אף מעבר לתחומי היער עצמו, היות והיער מעודד מינים חובבי יער ומינים סתגלנים כמו שחרור, עורב אפור ועורבני, המתחרים במינים של שטחים פתוחים, ואוכלוסיותיהם גדלות תוך ניצול מקום-חיוּת זה. מינים של חורש ים-תיכוני שאוכלוסייתם נפגעה הם למשל: תור מצוי, חוחית, סבכי חורש.

חוחית. צילום: אודי ממן¤ בתה וגריגה ים-תיכוניים ובתת סְפר-המדבר: מקום-חיוּת זה, שכיסה שטחים ניכרים, היה אופייני לגב-ההר ביהודה, שומרון ובגליל. בסְפר המדבר–  בנגב, ביהודה ובשומרון  –הייתה נפוצה בתה שנשלטה על ידי סירה קוצנית. בשלושת העשורים האחרונים – בעיקר כתוצאה מעיור, גידול בשטחים מאוכלסים, ייעור, רעיה ופיתוח – חל צמצום משמעותי בגודל השטח של מקום-חיוּת ייחודי זה. כתוצאה מהתרחבות שטחי היער והישוב התרבו מאד מינים מסוימים של טורפים, אוכלי-כל וחיות בית (דוגמת עורבים, תנים וחתולי בית), המתחרים או טורפים עופות חובבי בתה ודוחקים אותם. מינים אופייניים למקום-חיוּת זה, שסבלו מירידה דרסטית בגודל אוכלוסייתם, הם: פיפיון הרים, קוקיה אירופית, סבכי ערבות, שיחנית גדולה וסלעית קיץ.

¤  מישורי לס וחולות הנגב: זהו מקום-חיוּת שאיפיין שטחים נרחבים בנגב, בעיקר במערבו. מקום-חיוּת זה נפגע משמעותית כתוצאה מעיבוד חקלאי, נטיעות ופעילות צבאית. התרחבות השטחים המיושבים והמעובדים וריבוי הנטיעות גורמים לסוואניזציה של האזור – הפיכתו ממדברי לערבתי, לייצוב החולות הנודדים ובמקביל לחדירת מינים ים-תיכוניים הדוחקים מינים מדבריים. שטחיםחוברה. צילום: אסף מירוז, החברה להגנת הטבע גדולים במערב הנגב סובלים מממשק רעייה לא מאוזן, כאשר שטחי-אש נפתחים לרעייה למשך תקופה קצרה באביב. בתקופה זו מתרכזים במערב הנגב עדרים גדולים המלווים בכלבים והשפעתם על העופות, הנמצאים בעיצומה של עונת הרבייה, חמורה ביותר. אנו עדים לירידה דרסטית במספריהם של עופות המאפיינים את מישורי הלס והחול, כמו: חוברה, רץ-מדבר, וארבעה מינים של קטות: גדולה, חדת זנב, כתר וסנגלית.
 עמק הערבה, סוואנות ומלֵחות: מקום-חיוּת זה כולל נוף מדברי צחיח, ובו מספר מקומות חיוּת חיוניים לעופות. פעילות חקלאית אינטנסיבית ומתקדמת בערבה, עבודות פיתוח והתיישבות ופריצת דרכים – הביאו לצמצום שטחי החולות, מישורי הצרירים (חמאדות) ושטחי המלֵחה הטבעיים, ולייבוש אזורי סוואנת-שיטים. התפשטות תחומי ישובים ושטחי חקלאות צמצמה את שטח מקומות החיוּת הזמינים עבור מינים מדבריים-מתמחים. מספר מינים האופייניים למקום-חיוּת זה נמצאים היום בסכנת הכחדה חמורה: תחמס נובי, אלימון, וסיבכי שיטים.

שימוש ברעלים I בשנות החמישים של המאה ה-20 החל שימוש אינטנסיבי ברעלים להדברת מזיקים בחקלאות. השימוש ברעלים יציבים (שאינם מתפרקים לאחר פיזורם) ושאינם סלקטיביים (קוטלים גם בעלי חיים אחרים מלבד המזיקים), פגע פגיעה אנושה במיני עופות רבים, בעיקר בעופות דורסים. עופות אלה נפגעו ונפגעים בעיקר על-ידי הרעלה משנית, באוכלם בעל חיים שניזון ישירות מהרעל. הפגיעה הורגשה הן באוכלוסיות החורפות (שנפגעו מהרעלות באותן שנים גם באירופה) והן באוכלוסיות מקננות. מינים רבים של עופות-דורסים שהיו נפוצים מאד (לדוגמא דיה שחורה, רחם, נשר, בז צוקים ועוד) נעלמו כמעט לחלוטין מנופי הארץ, בעיקר מהחבל הים-תיכוני (Mendelssohn, 1972). כמו כן נפגעו עופות אוכלי חרקים ואוכלי כל דוגמת שרקרק מצוי, שרקרק ירוק, חטפית אפורה, חמריה ועורב מזרע. מקצת האוכלוסיות של מינים אלה התאוששו במידת מה לאחר שנחקקו תקנות המגבילות את השימוש ברעלים (סוף שנות השבעים). עם זאת, התופעות החמורות של ההרעלה לא פסקו, ובמידה מסוימת אף החריפו. הרעלות כמעט הביאו בשנת 2007 להכחדה של אוכלוסיית הנשרים בצפון הארץ.

עיט ניצי מחושמל בעין צורים. צילום: עמיר בלבן, החברה להגנת הטבעהתחשמלות I קווי חשמל הם גורם המסכן בעיקר עופות גדולים העומדים על כבלי מתח גבוה ונוגעים בשני כבלים כאשר כנפיהם פרושות, וכתוצאה מכך מתחשמלים. כ-150 עופות מתחשמלים בשנה בישראל, רבים מהם מינים בסכנת הכחדה. בחצי השנה האחרונה התחשמלו בישראל 6 עיטים ניציים ,עיטי שמש רבים ועיטי צפרדעים, חסידות לבנות ושחורות, אוח עיטי ועוד מינים רבים של ציפורים. חברת חשמל לישראל הפסיקה כמעט באופן מוחלט למגן עמודי חשמל ב 2005 ורק עמודים בודדים מוגנו. נכון להיום, כ-600 עמודי מתח גבוה לפחות המפוזרים באזורים חשובים לציפורים (אחל"צים) אינם ממוגנים ומהווים מלכודת מוות למאות ציפורים.

צחראש ירוי. ארכיון החברה להגנת הטבעציד I ציד היווה גורם בעל השפעה מכרעת על מצבן של חיות הבר, בעיקר בסוף המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20. ציד של עופות בוצע לצורכי שעשוע, אספקת מזון ואיסוף לאוספים מדעיים ופרטיים. הציד פגע במיוחד במינים הגדולים כדוגמת: יען, חוברה, חגלה, פרנקולין, ועופות דורסים. כמו כן ניצודו עופות שנמצאו בקונפליקט עם ענף המדגה כדוגמת: שקנאי לבן וקורמורן גמד (Shirihai 1996). הציד בישראל צומצם במידה ניכרת לאחר קום המדינה וחקיקת החוקים לשמירת חיות הבר, ואכן ניכרה התאוששות באוכלוסיותיהם של מספר מינים (דוגמת חגלה וחוברה) במהלך שנות השישים והשבעים (פז 1986). אך בעשור האחרון עלה שוב לחץ הציד בארץ, הפעם מכיוון הציד הבלתי-חוקי, המבוצע ברובו על ידי בני-מיעוטים ועובדים זרים בחקלאות. ציד וחמיסת קינים מבוצעים לרוב באזורי ספר באמצעות כלבים, ירי ואיסוף בידיים (סיימון נמצוב, אוהד הצופה, חנן אפריאט, בע"פ), ועל ידי פועלים זרים בחקלאות באמצעות איסוף ידני ובמלכודות, המותקנות בשטחים חקלאיים וסביב יישובים (יום-טוב 2000). האזורים הנפגעים בצורה החמורה ביותר הם שפלת יהודה, הגליל והגלבוע, מזרח יהודה ושומרון, רמת מדבר-יהודה, מערב הנגב והערבה. ציד והפרעה בקנה מידה רחב נגרמים לעולם החי על ידי כלבים המלווים עדרי צאן (חנן אפריאט, בע"פ).
למרות העלייה בציד הבלתי-חוקי, לא משתווה עדיין לחץ הציד בארץ, לזה הקיים בשאר מדינות האזור. הציד האינטנסיבי של חסידות ברשת בכפר רופין. צילום: אייל ברטובעופות במדינות האזור ובתחומי הרשות הפלסטינית משפיע בהכרח גם על האוכלוסיות הישראליות, ובשנתיים האחרונות נרשמו מספר מקרים של עופות דורסים שקיננו בישראל ונפגעו בתחומי הרשות הפלסטינית (אוהד הצופה, בע"פ).

היפגעות עופות מרשתות בחקלאות I בשטחי חקלאות שונים נעשה שימוש ברשתות כדי להגן על גידולים שונים מפני עופות. אף על פי שרשתות אלה לרוב אינן מיועדות ללכידת העופות, הם נתפסים בהן לעיתים במספרים גדולים. שני סוגים עיקריים של רשתות משמשים את החקלאים: האחד הוא רשת-ערפל המשמשת ללכידת ציפורי-שיר במטעים של עצי פרי בתקופת הבשלת הפרי, השני הוא  רשת סינטטית בעלת חורים גדולים הנמתחת מעל לבריכות דגים ומטעי פרי. השימוש ברשת ערפל עשוי להביא לפגיעה במספר גדול של ציפורים, בעיקר כשהשיטה מיושמת על ידי כח אדם לא-מיומן או לא אחראי. השימוש ברשתות בבריכות-דגים מביא לפגיעה במספרים גדולים של עופות. סקרים הראו שכ-3,500 ציפורים מוצאות את מותן מדי שנה ברשתות המותקנות על בריכות דגים.

חזרה לראש העמוד

מצב ציפורי ישראל 2008
מתוך  192 מיני הציפורים המקננים בישראל, 45 מינים נמצאים בסיכון.

חלוקה של מיני הציפורים בסיכון לפי דרגות סיכון 

סטטוס VU
מיני ציפורים שעתידן בסכנה
EN
מיני ציפורים
בסכנת הכחדה
CR
מיני ציפורים
בסכנת הכחדה חמורה
סה"כ
סה"כ 8 19 18 45

טבלת המינים בסיכון בישראל

שם הציפור סטטוס הסיכון
סטטוס בשנת 2001 (על פי הספר האדום) שינוי בסטטוס
ברווז משוייש CR CR יציב
צולל ביצות CR CR יציב
רחם EN VU החמרה
נשר EN VU החמרה
עיט זהוב CR EN החמרה
עיט ניצי EN EN יציב
בז אדום VU EN הטבה
בז שחור EN VU החמרה
בז צוקים VU VU יציב
חוברה EN VU החמרה
רץ מדבר VU VU יציב
שדמית אדומת כנף CR CR יציב
חופמי גדות CR CR יציב
חופמי אלכסנדרי CR CR יציב
שחף צהוב רגל CR CR יציב
שחפית גמדית CR לא מופיע החמרה
קטת רגל EN EN יציב
קטה סנגלית EN VU החמרה
קטה הודית VU לא מופיע החמרה
קטנה גדולה VU לא מופיע החמרה
קטה חדת זנב EN לא מופיע החמרה
יונת סלעים CR CR יציב?
תחמס נובי CR CR יציב
שרקרק ירוק VU VU יציב
עפרוני חכלילי VU EN הטבה
חוגת עצים EN לא מופיע החמרה
אלימון CR CR יציב
עפרוני פסגות CR CR יציב?
צחיחנית מדבר EN VU החמרה
פיפון צהוב EN EN יציב
פיפון הרים VU לא מופיע החמרה
נחליאלי צהוב CR CR יציב
סלעית קיץ EN לא מופיע החמרה
חרגולן זמירי CR CR יציב
זמירון CR CR יציב?
קנית אירופית CR CR יציב
קנית בצרה CR לא הופיע החמרה
שיחנית גדולה EN לא הופיע החמרה
שיחנית זית EN לא הופיע החמרה
סבכי ערבות EN VU החמרה
סיבכי שיטים CR CR יציב
גבתון שחור ראש EN VU החמרה
גבתון אדום מקור EN לא מופיע החמרה
עורב שחור EN EN יציב
זהבן מחלל EN לא מופיע החמרה

מטבלת המינים בסיכון בישראל עולה כי מצבם של 21 מינים הוחמר במהלך שש השנים האחרונות. מצבם של 2 מינים הוטב, מצבם של 22 מינים לא השתנה. מבין המינים הנצפים בישראל 7 מינים נמצאים באחת משלוש קטגוריות הסיכון  העולמית:  עיט שמש, עיט צפרדעים, קיווית להקנית, צחראש לבן, זרון שדות, חוברה, בז ציידים. שני מיני העיטים נמצאים בארץ תחת איום מתמיד של צייד בלתי חוקי, התחשמלויות והרעלות. הצחראש הלבן נמצא לא אחת בסכנה של צייד. מין נוסף, שדמית שחורת-כנף, מוגדר ע"י ה- IUCN כ- Near threatened, עם המלצה להחמיר את הסטטוס שלה. מין זה חולף דרך ישראל בשתי עונות הנדידה.

פירוט על המינים שמצבם הוחמר
רחם
– דורס זה דוגר במספרים קטנים מאד בחבל המדברי ובגולן, כאשר גןודל האוכלוסיה כיום הוא כ- 40-50 זוגות, לעומת כ- 150 זוגות לפני כעשרים שנה. ללא ספק תהליכים שונים בשטחי הקינון משפיעים על אוכלוסית הרחמים, כגון הרעלות, אך מין זה נפגע פחות מהרעלות ומהתחשמלויות לעומת הנשר. עם זאת, ייתכן כי הירידה נובעת מפגיעה בשטחי החריפה או לאורך ציר הנדידה של הרחם..
נשר מקראי – בשל סדרת הרעלות קשות בשנים האחרונות, האוכלוסיה שדגרה בגליל נפגעה באורח אנוש ולמעשה אינה דוגרת יותר, וגם האוכלוסיה בגולן נפגעה שקה ורק זוגות בודדים דוגרים שם. האוכלוסיה במדבר יהודה ובנגב נותרה יציבה יחסית בעשורים האחרונים.
עיט זהוב -  מין זה נמצא על סף הכחדה בישראל, עם זוגות ספורים בלבד שדוגרים.. הם נפגעים קשה מחמיסת קינים באזורים הגובלים בשטחי הרשות הפלסטינית, מהרעלות ומהתחשמלויות.
עיט ניצי – האוכלוסיה בהר הנגב ובהרי אילת נפגעה קשות בשנים האחרונות, ולא ברור לחלוטין מה הגורם לפגיעה. לעומת זאת, במדבר יהודה ובשומרון גודל האוכלוסיה נשאר יציב יחסית. עם זאת יש לזכור כי הקינים של העיט הניצי חשופים לסיכון חמיסת קינים, בעיקר בשטחים הגובלים ברשות הפלסטינית, וכי רוב הקינונים נמצאים מעבר לקו הירוק ביהודה ובשומרון, כך שעתידם אינו ברור.
בז שחור – בשנים האחרונות חלה ירידה בגודל אוכלוסיות מסוימות של בז זה שדוגר במספר אזורים בנגב ובערבה. חסר מידע מפורט ועדכני על אוכלוסיית הבז השחור בישראל.
חוברה – מין זה מוגדר בדרגת סיכון VU ע"י ה- IUCN. עם המשך הפגיעה בשטחי החולות והלס בנגב, חלה ירידה משמעותית בגודל האוכלוסיה בישראל. ספירות שנעשו ע"י רט"ג מצביעות על ירידה חדה במספרים בשנים האחרונות, מכ- 400 פרטים לפני כעשור לכ- 100 פרטים לאחרונה.
יונת סלעים – מין זה נפגע קשות כתוצאה מזיהום גנטי של יוני בית, במתפשטות אל המדבר עם התפתחות התיישבות האדם ופיתוח התשתיות במדבר. ייתכן ומין זה נעלם לחלוטין מהארץ, אך חסר מידע עדכני, בשל הקושי לקבוע את מצב הניקיון הגנטי של היונים במדבר. בנוסף, מין זה עדיין מותר בצייד על פי החוק בישראל.
קטה הודית, קטה גדולה, קטה חדת זנב – שלושת מיני הקטות האלה, כמו שני מיני הקטה האחרים, קטה סנגלית וקטת כתר, מושפעים בצורה קשה מאד מהפיתוח החקלאי בנגב ובערבה, מלחץ רעייה בערבות הנגב ומלחץ גדול יותר בשטחי אש צה"ליים מסוימים. הקטה הסנגלית והקטנה חדת הזנב הן בנסיגה הדרמטית ביותר, בגלל הקינון שלהן בחולות ובלס שהם בתי הגידול שנפגעו ביותר. קטה גדולה נפגעה פחות בגלל שהקינון שלה מפוזר יותר, ובשטחים מבותרים.
עפרוני פסגות – מין זה שבעבר דגר במספרים קטנים מאד בשטחיפ חשופים בחרמון ובצפון הגולן, כנראה שנעלם אך מידע עדכני חסר.
חוגת עצים – מחוץ לחרמון, שם דוגרת אוכלוסיה בגודל סביר, קיימת אוכלוסיה שרידית בפסגות הרי הגליל, יהודה ושומרון. החוגה דוגרת בשטחי בתה, גריגה וחורש פתוח, ההולכים ונעלמים מארצנו, הן בשל תהליכי פיתוח והן בשל תהליכי סגירה של החורש בשל היעדר רעייה במקומות מסויימים.
פפיון הרים – אחד המינים המתמחים לקיום בבתה פתוחה. נוף זה הולך ונעלם מארצנו, ושטחי בתה נרחבים יחסית נותרו באזורים מעטים בלבד. יחד עם העלמות שטחי הבתה נעלמים גם המינים המתמחים האופיניים לבתה. רוב שטחי הבתה בארץ, למרות חשיבותם האקולוגית והיותם חוליה מקשרת חשובה ברצף המסדרונות האקולוגיים בארץ, אינם מוגנים כלל ונתונים ללחצי פיתוח, רעיית יתר או חסר, וייעור. האוכלוסיה הדוגרת בכרמל נעלמה לגמרי, בעיקר בשל תהליכי סגירת החורש, וגם בגליל נפגעה אוכלוסייתו.
סלעית קיץ – מין מתמחה בתה נוסף. סלעית הקיץ נעלמה כדוגרת משטחי בתה וחורש פתוח נרחבים בארץ, וכיום ניתן למצאה בשטחים מצומצמים ביותר ובמספרים קטנים בלבד.
זמירון – חסר מידע עדכני על מין מסתתר זה, וייתכן שגודל האוכלוסיה שדוגר בארץ הוא מזערי.
קנית בצרה – מין המוגדר ע"י IUCN בסכנת הכחדה (EN). בקיץ 2006 נמצאה דוגרת בעמק החולה, ומוכרים כנראה פחות מחמישה זוגות ברחבי עמק החולה. בשל רגישותה הבינלאומית, יש חשיבות עליונה בשמירה על קנית הבצרה בישראל, תוך מניעת פגיעה בבית הגידול בו היא דוגרת בעמק החולה.
שיחנית גדולה – מין המאפיין שטחי גריגה. בעבר דגרה במספרים נאים בהרי יהודה ושמורון ובמזרח גוש דן, אך כיום נעלמה לחולוטין מרוב האתרים המוכרים מן העבר ונמצאת רק במספר אתרים מצומצם בגודל אוכלוסיה קטן מאד. אוכלוסיה יציבה יחסית מתקיימת כנראה בגליל ובחרמון. אוכלוסייה יפה המקננת כיום במזרח הלכיש, נמצאת באיום חמור בגלל תוכניות להקמת יישובים חדשים שם.
שיחנית זית – נתגלתה כדוגרת בחורש במערב הגליל העליון רק בשנות התשעים של המאה הקודמת. מספר הזוגות הדוגרים קטן מאד, והיא תלויה מאד בקיום שטחי חורש ים תיכוני שמורים ולא פגועים.
סבכי ערבות - מין מתמחה בתה נוסף. סבכי הערבות נעלם כדוגרת משטחי בתה נרחבים בארץ, וכיום ניתן למצאו בשטחים מצומצמים ביותר ובמספרים קטנים בלבד.  באחד משטחי הקינון העיקריים שלו, במזרח הלכיש, מתוכננים לקום מספר ישובים חדשים שיסכנו את המשך קיומו בארץ. במרומי החרמון מתקיימת אוכלוסיה זעירה נוספת המונה זוגות בודדים.
גבתון שחור ראש – מין זה נכחד מכל אזורי הקינון שלו מחוץ לחרמון ולצפון הגולן, בשל פיתוח והרס בתי גידול, ותהליכי סגירת חורש.
גבתון אדום מקור – גם מין זה מתמחה בבתה, בגריגה ובחורש פתוח, ונפגע קשות מהיעלמות נוף זה בארץ. כיום ניתן למצאו דוגר רק באזורים מצומצמים ביותר בארץ ובמספרים קטנים מאד. חסר מידע עדכני על מצב אוכלוסיות בגליל. רוב האוכלוסיות המוכרות כיום נמצאות מעבר לקו הירוק.
זהבן מחלל – מין יפהפה זה דוגר במספרים קטנים מאד (פחות מעשרה זוגות) בחורשות אקליפטוס ותיקות בעמק החולה בלבד, וחשוף לסיכון עם הזדקנות החורשות וכריתתן.

חזרה לראש העמוד

סיכום רשימת המינים בסכנת הכחדה
נכון למאי 2008 יש בישראל 46 מינים בסיכון מהם 18 מינים בסיכון חמור, כלומר למינים אלה סבירות גבוהה להיכחד מארצנו בשנים הקרובות אם לא תעשה פעולה כלשהי למנוע זאת.17 מינים מוגדרים כ-EN, כלומר עלולים להיכחד מישראל בעשור הקרוב. עפרוני חכלילי. צילום: רואר זולהיים
מאז 2002, שנה בה פורסם הספר האדום של החולייתנים בישראל הוחמר מצבם של 19 מינים, מהם 13 מינים שלא נכנסו אז כלל לרשימת המינים בסיכון. מדובר בין השאר בשלושה מינים של קטות, עופות מדבר הקרובים למשפחת היוניים, שהפיתוח החקלאי המואץ בנגב ובערבה פוגע קשה באוכלוסיות שלהן.
גם האלימון, מין עפרוני מדברי, נעלם מנוף ארצנו: בשנת 2001 הוערכה אוכלוסייתו בכ-35 זוגות. כיום מעריכים צפרי מרכז הצפרות שאוכלוסייתו קטנה מעשר זוגות. מין זה נפגע קשות מהרס שטחי החולות בנגב ובערבה, בעיקר בשל פיתוח חקלאי והקמת יישובית חדשים.
גם מצבם של העופות הדורסים הוחמר: אוכלוסיית הנשרים נפגעה מאד בעיקר עקב הרעלות חוזרות ונשנות. הנשרים נעלמו לחלוטין כמקננים מהגליל ואילו בגולן אוכלוסיית הנשרים המקננים קטנה מאד. מצבם של שני מיני העיטים המקננים בישראל הוחמר מאד ושניהם מוגדרים היום בסיכון חמור. עיט הסלעים המקנן בנגב נפגע קשה מהפרעות אדם, חמיסת קינים וכנראה גם מהצקות עורבים חומי עורף. הקינון בעין עקב הופסק בגלל הפרעות עורבים (עמרם צברי, בע"פ). העיט הניצי נפגע מהפרעות שונות. הפרטים הצעירים מתרחקים מנחלות הקינון, משוטטים על פני שטחים גדולים ואז הם נפגעים קשה מהתחשמלויות, הרעלות ופגיעות אחרות.

חזרה לראש העמוד

פעולות נדרשות לשמירת מיני העופות
• מניעת הלחץ הנגרם על השטחים הטבעיים כתוצאה מפיתוח חקלאי, בעיקר בערבה ובמערב הנגב, ע"י קיום תהליכי תכנון מושכלים וברי קיימא.
• הכרזת שמורות טבע גדולות ככל האפשר באזורים שהומלצו בסעיף הקודם, ומניעת קיטוע של מקומות חיוּת טבעיים על ידי ייעור ופיתוח.נשר בתעופה. צילום: הדורם שיריחי
• שמירה על מקורות מים נקיים, ושיקום מקורות מים שהתייבשו או זוהמו. יש לשמור על מפלס מים קבוע עד כמה שניתן ולאפשר התפתחות צומח גדה וסבך לפחות בחלק מן הבריכות והמאגרים.
• הפחתת שימוש ברעלים, בעיקר קוטלי חרקים ומכרסמים. יש צורך בהקמת גוף ממשלתי שיקבע מדיניות לממשק חקלאות וטבע, ויקבע שיטות לעיבוד חקלאי שיהיו ידידותיות ככל האפשר לסביבה. יש צורך באיחוד הטיפול בכל נושא השימוש ברעלים, כולל ביצוע הערכת-סיכון עבור סוגי הרעלים השונים והתקנת תקנות המגבילות את השימוש במסוכנים יותר.
• הפחתת ציד, בעיקר בלתי-חוקי, על יד הגברת אכיפה ופיקוח ועל ידי שיתוף פעולה עם חקלאים.
• הסדרת טיולי רגל ורכב ואימוני צבא בשמורות טבע, בשטחים טבעיים ובשטחי אש, כך שפגיעתם בעולם החי תהיה מינימלית.
• המשך פעולת המיגון של מִתקני חשמל כנגד התחשמלות עופות.
• שינוי ממשק הרעייה במערב הנגב כדי להקטין את הקונפליקט בין הרעייה לבין עופות דוגרי-קרקע. ממשק זה עשוי לכלול הגבלות בנוגע למספר ו/או סוג הכלבים המלווים את עדרי הצאן.
• מניעת הכנסתם והתפשטותם של צמחים ובעלי-חיים גרים ופליטי תרבות לשטחים טבעיים.

סיכום ומסקנות
פרסום הספר האדום של החולייתנים בישראל ב- 2002 הביא לעליה במודעות כלפי סכנת הכחדה של מיני בעלי חיים שונים בישראל. אחת מהמטרות לכתיבת הספר האדום הייתה הפיכתו לכלי מעצב מדיניות, שיסייע לרשויות המדינה לנקוט בגישה אקטיבית לשימור מינים ומערכות טבעיות בישראל. עם זאת, מאז פרסום הספר האדום ועד היום, הלחצים על המערכות הטבעיות בישראל הלכו והחריפו, ועימם נוספו מינים רבים לרשימת המינים בסכנת הכחדה. למרות ההחרפה הניכרת במצב המערכות הטבעיות בישראל, הרשויות הממשלתיות האמונות על כך עשו מעט על מנת למנוע פגיעה זו. התמונה העגומה המצטיירת מהדו"ח מחייבת את הרשויות בישראל להשקיע יותר משאבים בשימור ערכי הטבע של ישראל. מצבם העגום של הציפורים מסמל את מצבם העגום של כלל בע"ח ושל המערכות הטבעיות בישראל של 2008 בפרט ושל ערכי התרבות והמורשת של ישראל בכלל. על רשויות המדינה לצאת בשורת צעדים מיידיים על מנת למנוע הכחדה וודאית של מינים רבים. האסון המרחף על קיומן של המערכות הטבעיות כיום הוא ממשי.
למערכות הטבעיות של ישראל יש חשיבות כלל-עולמית, בשל היותה נקודת מפתח בנדידת ציפורים בין שלוש יבשות. אם יקרסו מערכות אלה, תהיה לכך השפעה גלובלית, ולכן מצווים אנו לנקוט בגישה אחראית ולשמור עליהן במידת האפשר.
על מנת למנוע אסון אקולוגי בסדר גודל של ייבוש ימת החולה, על ממשלת ישראל לקבל החלטות אמיצות, בהן היא תביע את הכרתה בחשיבות השמירה על משאבי הטבע למען הדורות הבאים.

חזרה לראש העמוד


מקורות

דולב, ע. ופרבולוצקי, א. (2002). הספר האדום של החולייתנים בישראל. הוצאת החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים.

יום טוב, י. (2000). ציד בלתי חוקי על ידי פועלים תאילנדים בישראל. עמ' 49-53 מתוך דו"ח לטבע נולד (מס' 2) על מצב חיות הבר בישראל, המשרד לאיכות הסביבה ורשות הטבע והגנים.

פז, ע. (1986). החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6: עופות. משרד הביטחון והחברה להגנת הטבע.

Mendelssohn, H.  (1972).  Effect of toxic chemicals on bird life: the impact of pesticides on bird life in Israel.  Int. Counc. Bird Preserv. Bull. 11:75-104.

Shirihai, H. (1996). The Birds of Israel. Academic Press, London.

חזרה לראש העמוד